... לא רוצה לקנות את המוצר, מסיבה אובייקטיבית. ז"א הלקוח לא רוצה לקנות את המוצר, מסיבה אמיתית שכולם מסכימים עליה. כגון לדוגמא, שהמוצר פגום ושכל אדם שפוי בדעתו, לא היה רוצה לקנות את המוצר הזה. והתנגדות סובייקטיבית פירושה, שהלקוח לא רוצה לקנות את המוצר, בגלל שהוא עצמו חושב בטעות שהמוצר לא מתאים לו וכיו"ב. ואובייקטיבי פירושו, דבר שהוא אמיתי, ושכולם מסכימים עליו בלי להטיל בו ספק. וסובייקטיבי פירושו, דבר שהוא אמיתי, אבל רק בעיני המתבונן בלבד. אך בני אדם ... מעלה התנגדות לרכישת המוצר, כגון לדוגמא שהלקוח אומר "אני לא צריך את המוצר הזה" או "המוצר הזה לא מתאים לי" וכיו"ב. במקרה כזה לדוגמא, הלקוח מדבר כאילו בצורה אובייקטיבית. דהיינו, הלקוח אומר שהוא לא צריך את המוצר הזה, כמו שהוא אומר שיש מולו קיר. וכאן צריך להפוך את ההתנגדות האובייקטיבית שלו, להתנגדות סובייקטיבית. שזה אומר, שכאשר הלקוח אומר לדוגמא "אני לא צריך את המוצר הזה", צריך לחזור אחרי המשפט שהוא אומר, ולהוסיף לו מילה שתהפוך את המשפט לסובייקטיבי בלבד, וזה עושה אצל הלקוח סוגסטיה, למה שאתה רוצה שהוא יחשוב. לדוגמא "אתה חושב שאתה לא צריך את המוצר הזה". כאשר הוספנו בעצם את המילה "חושב" למשפט, ובכך בעצם הפכנו את האמירה של הלקוח, לאמירה סובייקטיבית בלבד, והחלשנו את האחיזה שלו בדעה שלו. והכי מומלץ, זה להוסיף מילת שאלה + ... אומר "אני לא רוצה את המוצר הזה". כדאי לומר לו " למה אתה אומר שאתה חושב ש אולי אתה לא רוצה את המוצר הזה?". וכאן בעצם הוספנו גם מילת שאלה בהתחלת אותו המשפט, דהיינו, הטלנו ספק באותו המשפט. וגם הוספנו את המילה "חושב" לתוך המשפט, שגם היא הופכת את אותה הדעה, לדעה סובייקטיבית. ... את ה"לא רוצה את המוצר" ל" אולי לא רוצה את המוצר". ואם הלקוח אומר, "אני לא צריך את המוצר הזה". אפשר לשאול אותו, "אשמח שתסביר לי למה אתה חושב שאתה לא צריך את המוצר הזה". וכאשר אומרים ללקוח "אשמח שתסביר לי", בעצם בכך מחניפים לאגו שלו, וגורמים לו להרגיש אדם חשוב, שבעצם רוצים להבין אותו ושהדעה שלו מעניינת. ובאותו המשפט עצמו, גם מטילים ... ולפעמים הלקוח מתנגד למוצר, בהתנגדות אובייקטיבית. שהוא חושב שהוא לא רוצה ולא צריך את המוצר, כמו שהוא חושב שהוא מדבר איתך באותו הרגע. וצריך לגרום לאותו לקוח, להסתכל על הדברים של עצמו, כעל דברים סובייקטיביים בלבד. דהיינו, לגרום להתנגדות שלו, להיות התנגדות ... כאשר הלקוח אומר, "המוצר הזה הוא מוצר גרוע". אמור לו "למה נראה לך שהמוצר הזה הוא מוצר גרוע?". כי לשאול אותו, "למה אתה אומר שהמוצר הזה הוא מוצר גרוע", זה פחות טוב. ויותר טוב לשאול אותו, "למה אתה אומר ש נראה לך / שאתה חושב שהמוצר הזה הוא מוצר גרוע?" ואז בעצם גורמים ללקוח להתייחס אל הרעיון שלו, כאל רעיון סובייקטיבי בלבד. ויש עוד מילים שהופכות את ההתנגדות האובייקטיבית להתנגדות סובייקטיבית. כגון לדוגמא, המילה ... לדוגמא: הלקוח אומר "המוצר הזה לא מתאים לי". הפוך את זה ל"למה אתה חושב כרגע המוצר הזה לא מתאים לך". ובכך שהוספנו את המילה כרגע, בעצם שתלנו ללקוח את המחשבה, שבעצם הוא רק כרגע חושב שה

... יעשה. והדרך לכך היא, על ידי זה שמטילים ספק בהתנגדות שלו. בין בצורה גלויה ובין בצורה סמויה. לדוגמא: הלקוח אומר "אני לא רוצה את המוצר הזה". צריך לומר לו "למה אתה לא רוצה את המוצר הזה?". והמילה למה, היא בעצם הטלת ... בהתנגדות של הלקוח. ואפשר פשוט לבדוק, איפה הלקוח כן מסכים איתך, ודרך זה לבצע את המכירה. כגון לדוגמא שהלקוח אומר "אני לא רוצה את המוצר הזה". אז אפשר פשוט לשאול אותו "איזה מוצר אתה כן רוצה". דהיינו, לא חייבים ... אבל, לפעמים מגיעים למצב, שכבר לא מוצאים שום נקודת התאמה רצויה, בין דעתו של הלקוח, לבין דעתך. או לדוגמא, שהלקוח רוצה לרכוש איזה מוצר, אבל אתה רוצה שהוא דווקא ירכוש מוצר אחר. או שאתה רוצה לנסות לגרום לו לרכוש מוצר כלשהו, למרות שהוא כן רוצה לרכוש מוצר אחר. ובמקרה כזה, הטלת ספק ... האחיזה שלו בהתנגדות שלו. כי כאשר מטילים ספק בהתנגדות של הלקוח, מצד אחד זה חיובי. כי זה גורם ללקוח להסס, ולהיות מוכן לרכוש את המוצר. אבל מצד שני, זה גם יוצר אצל ... שלו. ויש הטלת ספק גלויה ויש הטלת ספק סמויה. והטלת ספק גלויה, היא כאשר בצורה גלויה שואלים את הלקוח, למה הוא מתנגד לרכישת המוצר. שאז הלקוח רואה שבצורה גלויה ... שאלת הבהרה. כאשר בעצם בתוך שאלת ההבהרה, בתוכה יש בעצם הטלת ספק בהתנגדות של הלקוח. לדוגמא, הלקוח אומר שהוא לא רוצה לקנות את המוצר. עכשיו, אם נאמר לו "למה אתה לא רוצה לקנות את המוצר", זאת הטלת ספק גלויה. ואפשר לומר לו. "אשמח שתסביר לי את מה שאמרת שאתה לא רוצה לקנות את המוצר, ואשמח להבין את זה טוב יותר". ואז הלקוח בעצם יחזור עוד פעם על ההתנגדות שלו לרכישת המוצר, אבל הוא יצטרך להוסיף מידע של הבהרה על ההתנגדות שלו לרכישת המוצר (ואז ממילא גם אפשר לגלות נקודות טורפה בהתנגדות של הלקוח - כפי שביארתי במקום אחר). ובהוספת המידע, הוא בעצם יסביר טוב יותר למה הוא מתנגד לרכישת המוצר. ואם הלקוח לא מסביר למה הוא לא רוצה את המוצר, אז אפשר במקום לשאול אותו "למה אתה לא רוצה את המוצר", במקום זה אפשר לשאול אותו "אשמח שתסביר לי מה הסיבה שאמרת לכך שאתה לא רוצה את המוצר". ואת המילה "למה" הסתרנו אותה ... סמויה באופן יחסי. כי היא בצורה עקיפה ולא בצורה ישירה. ועוד יש לשים לב, כי לפעמים הלקוח לא באמת אמר סיבה לכך שהוא לא רוצה את המוצר. וכאשר שואלים אותו, "תזכיר לי מה הסיבה שאמרת שאתה לא רוצה את המוצר". בשאלה עצמה, יש בעצם משמעות נסתרת, שבעצם אומרת, שכאילו זה וודאי שהלקוח נתן סיבה למה הוא לא רוצה לקנות את המוצר. כי הרי אין שום אפשרות בעולם שסתם לא בא לו על המוצר. ושכאילו מוכרח שהוא ייתן סיבה למה הוא לא רוצה את המוצר. כי לפעמים סתם אין ללקוח חשק לקנות את המוצר. וכאשר שואלים אותו "תזכיר לי מה הסיבה שאמרת שבגללה אתה לא רוצה לקנות את המוצר, או "מה אמרת שהסיבה לכך שאתה לא רוצה לקנות את המוצר", בעצם בכך בעצם מעבירים לו מסר שאומר, שכאילו זה וודאי שהוא אמר סיבה למה הוא לא רוצה את המוצר. ואז בעצם הלקוח מרגיש שהוא חייב לנמק למה הוא לא רוצה את המוצר. ובכך בעצם הוא מטיל ספק בהתנגדות שלו לרכישת המוצר. ונחדד: שכל הנ"ל מדבר על מצב שבו ...

... של הלקוח שואבת את כוחה. וההתנגדות של הלקוח שואבת את כוחה, מהסיבה שלה. ז"א אם הלקוח אומר לדוגמא "אני לא רוצה לקנות את המוצר, כי הוא יקר". אז במקרה כזה, ההתנגדות של הלקוח, היא שהוא לא רוצה לקנות את המוצר. והסיבה להתנגדות שלו, היא שהמוצר הוא יקר בעיניו. ז"א ההתנגדות של הלקוח, נובעת והכוח שלה נמצא בסיבה שלה, שהיא המחיר של המוצר. או לדוגמא הלקוח אומר "המוצר לא מתאים לי, כי אני לא צריך אותו כרגע". אז ההתנגדות של הלקוח, היא שהמוצר לא מתאים לו. והסיבה לכך היא, שהוא אומר שהוא לא צריך כרגע את המוצר. והרעיון הוא, שהסיבה להתנגדות שלו, היא מקור הכוח של ההתנגדות שלו. ויש לדעת ולהבין, שכל רעיון שואב את כוחו, מהסיבה שעליה הוא נשען. וכאשר חוזרים על הסיבה שהלקוח הסביר למה הוא מתנגד לרכישת המוצר, הרי שבכך בעצם מחזקים את ההתנגדות של הלקוח למוצר. וזה בעצם אומר, שאם הלקוח אומר שהוא מתנגד לרכישת המוצר מסיבה כלשהי, אז לפעמים רצוי מאוד להמשיך לנהל איתו את השיחה, כאשר אפשר לחזור על ההתנגדות שלו, אבל רצוי מאוד להשמיט את הסיבה שבגללה הוא התנגד לרכישת המוצר. דהיינו, אם הלקוח אומר לדוגמא "אני לא רוצה לקנות את המוצר, כי אין לי כרגע מספיק כסף", אז אפשר להמשיך איתו את השיחה ואפילו לדבר על ההתנגדות שלו, אבל בלי להזכיר את הסיבה של ההתנגדות שלו. כגון לדוגמא לומר לו "הבנתי שאתה לא רוצה לקנות את המוצר. האם אתה חושב שיש דרך שבכל זאת תקנה את המוצר?". וההבהרה שלי כאן, היא לא מה לומר ללקוח שמתנגד לרכישת המוצר, אלא מה לא לומר ללקוח שמתנגד לרכישת המוצר. והמסר שלי הוא, שגם אם אתה מוכרח לחזור על ההתנגדות של הלקוח. תשתדל מאוד שלא לחזור על הסיבה שבגללה הוא הביע את ההתנגדות שלו לרכישת המוצר. כי ברגע שחוזרים אחרי סיבה כלשהי, זה הופך את התוצאה שלה לחזקה יותר. ואם אתה מוכרח לחזור אחרי הסיבה של ההתנגדות, אז תהפוך את הסיבה לסובייקטיבית. לדוגמא "אתה אומר שאתה לא רוצה את המוצר, כי כרגע נראה לך שאולי אין לך מספיק כסף עבור המוצר הזה". ואז בעצם הפכנו את ההתנגדות שלו, מ"אין לי מספיק כסף" ל"נראה לי שאולי" אין לי מספיק כסף. ועוד יש לשים לב, למילה "אין לך מספיק כסף למוצר הזה ". שהיא בעצם מרמזת, שיש לך כסף למוצרים אחרים, ושרק למוצר הזה אין לך כסף. ובכל מקרה המסר הוא, שחזרה על הסיבה של ההתנגדות, היא יכולה לחזק את ההתנגדות. ואפשר להשמיט את הסיבה של ההתנגדות, ובכך בעצם להחליש את ההתנגדות. אבל ... עקרונית בלי סיבה, אלא לזכור שאעפ"כ יש סיבה ושהיא רק התנגדות שתלויה בסיבה כלשהי, ושאולי יש סיבה אחרת חזקה יותר לרכישת המוצר, או שהסיבה עצמה היא לא כ"כ חזקה כדי להתנגד לרכישת המוצר. ובסיכומו של דבר, השמטת הסיבה של ההתנגדות, מחלישה את השורשים של ההתנגדות, ומאפשרת את ביצוע העסקה. ...

... את ההתנגדות של הלקוח לביצוע העסקה. וכפי שכבר ביארתי, ההתנגדות של הלקוח, שואבת את כוחה, מהסיבה שעליה היא מבוססת. לדוגמא שהלקוח אומר "אני לא רוצה לקנות את המוצר, כי אין לי כסף לקנות את המוצר". שאז ההתנגדות של הלקוח לרכישת המוצר, מבוססת על הסיבה, שאין לו כסף לרכישת המוצר. או לדוגמא לקוח שאומר, "המוצר הזה לא מתאים לי, כי אין לי מקום בבית / אשתי לא רוצה את המוצר הזה בבית" וכיו"ב. שאז ההתנגדות של הלקוח היא, חוסר התאמה של המוצר עבורו. והסיבה לכך היא, ההתנגדות ... של הלקוח היא יותר חזקה. ויש דרך להחליש את ההתנגדות של הלקוח, על ידי זה שמשנים את הסיבה של ההתנגדות שלו. ז"א שגורמים ללקוח לחשוב, שהוא מתנגד לרכישת המוצר, מסיבה אחרת שהיא חלשה יותר ... יותר, שתהיה דומה לסיבה שהוא אמר, אבל שבעצם היא תהיה שונה מהסיבה שהוא אמר. בכך שהיא תהיה חלשה יותר. כי קיימת אפשרות להכניס ללקוח את המחשבה, שהוא לא רוצה את המוצר, מסיבה אחרת שהיא סיבה חלשה הרבה ... אם הלקוח יקלוט שזאת לא הסיבה שאותה הוא אמר, זה עלול ליצור אצל הלקוח חוסר אמון + זה עלול לגרום לכך שללקוח עכשיו תהיה סיבה נוספת לכך שהוא לא רוצה לרכוש את המוצר. ולכן רצוי לחפש סיבה אחרת, שהיא ... שמוצאים את הסיבה הזאת, אז פשוט צריך לחזור על המשפט של הלקוח, ולהחליף בתוכו את הסיבה שהלקוח אמר, לסיבה החדשה שרוצים שהלקוח יחשוב שבגללה הוא לא רוצה את המוצר. לדוגמא, הלקוח אומר "אני לא רוצה את המוצר, כי אין לי כרגע כסף". אפשר להחליף את המשפט הזה ל"אתה לא רוצה את המוצר, כי כרגע אתה מעדיף לחסוך כסף לדברים אחרים". שזה בעצם אומר, שכן יש לך כסף, אבל זה לדברים אחרים, וזה רק מתוך העדפה בלבד. או לדוגמא "אתה לא רוצה את המוצר, כי אתה מחכה לכך שיהיה לך יותר כסף כדי לקנות אותו". דהיינו, אתה כן רוצה את המוצר, ואתה אפילו מחכה לכך שתוכל לקנות את המוצר, אבל כרגע, לא שאין לך כסף, אלא שאתה חושב שאין לך מספיק כסף (נשתל במילה "יותר" כסף), כדי לקנות את המוצר. או לדוגמא "אתה לא רוצה את המוצר, כי אתה רוצה לרכוש אותו במחיר זול יותר". שזה בעצם מסר זהה, אבל מסר שונה, עם משמעות זהה ומנוגדת בו זמנית. משמעות שאומרת ללקוח, שהוא כן רוצה את המוצר, אבל בתנאים אחרים של תשלום. או לדוגמא הלקוח אומר "אני לא צריך את המוצר הזה, יש לי בדיוק אחד כזה בבית". אז במקום לומר "אתה לא רוצה את המוצר הזה כי יש לך בדיוק אחד כזה בבית" אפשר ורצוי מאוד להשמיט את המילה "בדיוק". כי היא מגדילה את האבסורד שברכישת המוצר. ואפשר לדוגמא לומר ללקוח "אתה אומר שאתה לא צריך כרגע את המוצר, כי כרגע יש לך מוצר דומה בבית". וכיו"ב, משפטים ... שהכוח של ההתנגדות של הלקוח, נמצא בכוח של סיבת ההתנגדות של הלקוח. ואם ברצונך להחליש את ההתנגדות של הלקוח, עליך להחליש אצל הלקוח, את הסיבה שבגללה הוא מתנגד למוצר שלך. ואת זה אתה יכול לעשות, על ידי זה שאתה מוצא סיבה אחרת משכנעת לכך שהלקוח מתנגד למוצר. שזה יכול להיות גם על ידי זה ... ה"מתוקנת", שאותה רוצים לשתול בראש של הלקוח. ועל ידי זה גורמים לתת המודע של הלקוח, להבין את עצמו אחרת. דהיינו, שמשכנעים את תת המודע של הלקוח, שהוא מתנגד למוצר, לא מסיבה כ"כ חזקה, אלא מסיבה ...

... לא ירצה, לוקח את המחויב שלו אני דוחף את זה למחויב יותר גדול ואז אני זה. עכשיו אם נגיד לדוגמא בן אדם אומר נגיד "אין לי כסף לקנות את המוצר", נגיד אתה אומר למישהו "אתה רוצה לקנות?" הוא אומר לך "לא אין לי כסף". עכשיו איך אתה נגיד יכול אם אתה תגיד לו "לא נכון יש לך כסף" הוא יגיד "לא אין לי כסף" אז מה שאתה ...

... יקר עבורו. ז"א הוא חושב שהמתנה טובה עבור אשתו, אבל הוא חושב שהמחיר יקר עבורו. דהיינו, הוא לא מוכן לשלם כל מחיר עבור אשתו. וזה בעצם אומר, שכאשר הלקוח אומר שהמחיר יקר עבורו, אז אם ברצונך להתעקש שהוא דווקא יקנה את המוצר הספציפי שהלקוח אומר שהוא יקר עבורו, אז באפשרותך לעמת את הלקוח, עם המחשבה שהוא מדחיק בתת המודע שלו. המחשבה שאומרת שהוא לא מספיק אוהב את אשתו. ובאפשרותך לומר לו, אתה הרי אוהב את ...

... לשנות את דעתו, והלקוח מודע לכך שגרמו לו לשנות את דעתו. כגון לדוגמא שהלקוח לא רוצה לרכוש איזה מוצר, ובצורה גלויה הוא אומר שהוא לא רוצה לרכוש את המוצר הזה, כגון לדוגמא בגלל שהוא טוען שאין לו צורך במוצר. ובמקרה כזה, השפעה על המודע של הלקוח, פירושה, שבצורה גלויה, המוכר משכנע את הלקוח, שהוא כן צריך את המוצר, עד שהלקוח מוכן לקבל את האפשרות שהוא כן צריך את המוצר. וזאת נקראת השפעה גלויה על המודעות של הלקוח. והיתרונות של צורת השפעה כזאת, שבה הלקוח באופן מודע מבין שגרמו לו לשנות את העמדה שלו, הם שהלקוח בצורה ברורה, מודע לכך שהוא שינה את העמדה שלו. ז"א הלקוח יודע ברמת המודעות שלו, שהוא כרגע חושב שהמוצר כן מתאים לו. ואם משכנעים את המודעות הגלויה של הלקוח, בכך שהוא צריך את המוצר, אז ההיגיון אומר שהלקוח אכן ירכוש את המוצר, כי הוא מודע לכך שהוא חושב שהוא צריך את המוצר. אבל, כאשר משכנעים את הלקוח בצורה גלויה, יש לכך גם חיסרון. כי זה נכון שמצד אחד הלקוח אכן מודע בצורה גלויה לכך שהוא חושב כרגע שהוא רוצה את המוצר. אבל מצד שני, הלקוח מודע לכך, שזה שהוא רוצה את המוצר כרגע, המחשבה הזאת, לא הגיעה "מתוכו", אלא היא הגיעה ממקום חיצוני לו, שזה בעצם המוכר ששכנע אותו בצורה גלויה. וכאשר הלקוח מודע לכך שבעצם המחשבה שאומרת לו שהוא רוצה לקנות את המוצר, שהמחשבה הזאת הגיע ממקום חיצוני לו, אז ממילא זה יוצר תחושה של נפרדות וחוסר הזדהות, בין המחשבה הזאת, לבין הלקוח עצמו. כי ברגע שהלקוח מבין שהמחשבה ... אז ממילא הוא מטיל בה ספק, וזה עלול ליצור אצלו חוסר אמון, בינו לבין המחשבה שהוא רוצה לקנות את המוצר. ולפעמים ישנם אפילו מצבים, שבהם הלקוח באמת צריך את המוצר. והלקוח בטעות חושב שהוא לא צריך את המוצר. ואח"כ אם משכנעים את הלקוח בצורה גלויה, שהוא כן צריך את המוצר. אז לפעמים בגלל שהלקוח זוכר שבהתחלה הוא לא רצה את המוצר, אז הוא מביע התנגדות לכך שהוא כן צריך את המוצר, למרות שהוא באמת צריך את המוצר. והלקוח עלול להתנגד לכך שהוא צריך את המוצר, למרות שהוא מבין שהוא צריך אותו, כדי לשמור על האגו שלו. או משום שלא נוח לו להודות שהוא טועה. או משום שהוא רוצה לצאת צודק, ואם הוא אכן ישנה את דעתו ... לקבל את זה שהוא טעה, ושהוא משנה את דעתו. ואז הוא מתעקש לצאת צודק, ואז הוא עלול לסרב לרכוש את המוצר, רק משום שהוא מודע לכך שאותה המחשבה הגיע ממקור חיצוני לו. ולשם כך, יש עוד שיטת השפעה על המודעות של הלקוח, שהיא השפעה סמויה. והשפעה סמויה על המודעות של הלקוח, פירושה, שכאשר הלקוח לדוגמא אומר שהוא לא צריך את המוצר הזה וכיו"ב, אז לא אומרים לו בצורה גלויה שהוא כן צריך את המוצר. אבל כן גורמים לו להבין מעצמו שהוא כן צריך את המוצר. לדוגמא: על ידי זה שמסבירים לו פעם נוספת את היתרונות של המוצר, כאילו לא מתוך מטרה גלויה לשכנע אותו. ותוך כדי שמסבירים לו את היתרונות של המוצר, מדגישים לו דברים מסוימים, ושותלים לו מחשבות בתת המודע שלו, שיגרמו לו לרכוש את המוצר. ולשתול מחשבות בתת המודע של הלקוח, ולשלוט בתת המודע של הלקוח, היתרון של זה הוא, שהדבר הזה גורם ללקוח לחשוב, שזה הוא עצמו שינה את דעתו שלו עצמו, ... רצונו החופשי. ואז ללקוח יש הזדהות גדולה יותר, עם המחשבה החדשה שלו, שאומרת לו שהוא כן רוצה את המוצר. כי לפעמים האדם מאמין לעצמו, יותר ממה שהוא מאמין לאנשים אחרים. וכאשר המחשבה שאומרת לו שהוא צריך לקנות את המוצר, כאשר הלקוח חושב שהמחשבה הזאת מגיעה מתוכו בצורה אוטנטית, בלי שהוא מבין שהמחשבה הזאת נשתלה אצלו על ידי המוכר, על ידי זה הוא מביע יותר אמון והזדהות ... בה יתרונות כנ"ל. והעיקר שלה הוא, שהלקוח חושב, שהמחשבה שלו מגיעה ממנו ושהוא עצמו רוצה לרכוש את המוצר, ולא שמישהו אחר גורם לו לחשוב כך או אחרת, אלא שהוא עצמו חושב כך או אחרת. ואז הלקוח מביע יותר אמון, באותה המחשבה שאומרת לו לרכוש את ה

... ממה שהוא מאמין למה שהוא לא ה"אני" שלו. וכאשר האדם ניגש לברר פרטים על איזה מוצר וכיו"ב, אז מטבע הדברים כאשר הלקוח מדבר עם המוכר, הלקוח חווה סוג של ריחוק רגשי, בינו לבין המוכר. כי האדם חווה שהמוכר, הוא לא ה"אני" שלו. ובפרט כאשר ... והאמת היא, שאם באמת המוכר היה אוהב כ"כ את הלקוח, אז הוא היה צריך למכור לו את המוצר, בלי להרוויח עליו שום דבר. כמו לדוגמא ילד שרוכש מוצר בחנות של אבא שלו, שבד"כ, או שהאבא נותן לילד את המוצר במתנה. או שהאבא נותן לילד את המוצר בלי להרוויח עליו שום דבר. וזה משום שהאבא דואג לילד שלו, כאילו שהוא דואג לעצמו. וכאשר לקוח רגיל נכנס לחנות רגילה, הרי שתמיד יש סוג של ניגוד אינטרסים ...

... בגלל עוד סיבה אחרת רעה. כ"כ רעה, עד כדי כך, שהאדם נלחץ מכך שחשפו אותו, וכדי לא להזדהות איתה, הוא מחליף את דעתו. כמו לדוגמא הילד שאומר להורה שלו. אתה לא קונה לי את המוצר, לא רק בגלל שאין לך כסף, אלא גם בגלל שאתה קמצן וגם בגלל שאתה שונא אותי וכיו"ב. כאשר המסר הוא, שלפעמים יותר קל להכניס ...

... שאתה מתווכח עם מישהו (דיבייטינג) וברצונך לשכנע אותו להסכים איתך. או לדוגמא שאתה מנסה למכור ללקוח איזה מוצר, והלקוח מביע התנגדות לרכישת המוצר. שאז בכל אחד מהמקרים, כדי לשנות את דעתו של האדם שמולך, לשם כך עליך לדעת לאתר את נקודות התורפה שלו, ודרכיהן לשנות את דעתו. ונקודות תורפה פירושו, שכל אדם מבסס את הדברים שלו, על סמך סיבות וטיעונים כלשהם. וגם הלקוח שאומר שהוא לא רוצה לרכוש את המוצר, הוא מבסס זאת על טיעונים ועל סיבות כלשהן. וככל שהסיבות האלו חזקות יותר בעיני הלקוח, כך קשה יותר לשכנע אותו לשנות את עמדתו. וכדי לגרום ללקוח לשנות את ... התורפה של הלקוח, היא ראשית כל, על ידי זה שמעודדים את הלקוח להרחיב ולפרט על הסיבה שבגללה הוא מתנגד לרכישת המוצר. או בתחום הטיפולי, שמעודדים את המטופל לספר כמה שיותר, על הדברים שהוא חושב שגורמים לו להיתקע בחיים וכיו"ב. כי ככל שהלקוח מספר יותר על הסיבות ועל השורשים ... עצמו מטיל ספק במה שהוא עצמו אומר. כגון לדוגמא שהלקוח אומר "אישתי אומרת שאין לנו כרגע כסף כדי לרכוש את המוצר הזה". ברגע שהלקוח אמר "אישתי אומרת", הרי שבעצם הוא אמר, שהוא עצמו לא בהכרח חושב כך. או ברגע שמישהו אומר "נראה לי שאין לי צורך במוצר הזה". המילים "נראה לי" מסגירות את זה שהוא לא באמת בטוח במה שהוא עצמו אומר. או לדוגמא לקוח שאומר "אני חושב שאולי כדאי שאני ארכוש את המוצר במועד מאוחר יותר". המילים "אני חושב שאולי", מראות שהוא לא בטוח בעצמו. ואפילו המילה " אני חושב שאולי כדאי ", גם היא מסגירה את זה שהלקוח לא מדבר בצורה ...