... אומר, שכאשר אתה מציג את הטלביזיה ללקוח, אז מומלץ שלא רק תגיד לו, הנה יש לי טלביזיה מומלצת בשבילך, אלא שתעטוף את מהות
הרצון של הלקוח, דהיינו, תעטוף את הטלביזיה שהלקוח רצה, בעטיפה שבה הלקוח רצה לקבל את הטלביזיה שלו, דהיינו, תאמר ללקוח "הנה יש לי כאן טלביזיה במיוחד עבורך, ... שתוכל לשבת מולה בכיף וליהנות ממנה" שזה בעצם לחזור כמעט בדיוק על מה שהלקוח אמר, שזה כמובן טוב מאוד, אבל זה משאיר את
הבקשה של הלקוח, בגדר של בקשה בלבד. ובמקום זה אפשר לומר "הנה טלביזיה, שתשב מולה בכיף ותהנה ממנה". דהיינו, הפכת את הבקשה שלו, למילוי של הבקשה שלו. הוא רצה ... את עצמו, בניסוח שהוא לא באמת מבטא את הרצון הסופי שלו. ואז זה אומר, שאם היית משאיר את הניסוח המקורי שלו, אז הניסוח
המקורי של הלקוח, היה הרבה יותר קרוב למה שהלקוח באמת רוצה, מאשר למה ששינית את
הניסוח של הלקוח. דהיינו, הלקוח בעצם מציג את מה שהוא רוצה, בצורה כלשהי. והצורה מבטאת בעצם את הרצון
הסופי של הלקוח. שהלקוח רוצה שבסופו של דבר, הוא ישתמש במהות הדבר, כדי להשיג את הרצון הסופי שלו. ומצד אחד, זה אומר שכדאי שתעטוף ותציג ללקוח את המוצר שהוא ... להשיג מהמוצר שלך. והוא אומר דבר אחד, אבל הרצון האמיתי שלו, הוא יכול להיות רצון אחר לגמרי. ואז, אם תשנה את הניסוח
המקורי של הלקוח, אז יצרת בעצם מרחק גדול יותר, בין המוצר שלך, לבין מה שהלקוח באמת רוצה. או לדוגמא הלקוח אומר "אני מחפש צעצוע לילד הקטן שלי, כדי שהילד יוכל ... רוצה להשיג. והרעיון הוא, שהלקוח, כאשר הוא מציג את הרצון שלו, הוא משתמש במילים כלשהן, שהוא היה רוצה אותן. ז"א שמהות
הרצון של הלקוח, היא צעצוע לילד הקטן שלו. וכאשר הלקוח מציג את הרצון שלו, הוא מוסיף מילים (ואם לא, אז תנסה לגרום ללקוח להוסיף את המילים האלו), שמתארות מה ... ביקש, כך יש סיכוי לזוגיות טובה יותר. ועוד אוסיף, שאם לדוגמא הלקוח אומר "אני מחפש משחק עבור הילד שלי", אז ניסוח מדויק
לבקשה של הלקוח, תהיה "הנה מצאת / מצאתי לך משחק עבור הילד שלך". אבל ניסוח פחות מדויק יהיה "הנה יש לי בשבילך משחק לילד הקטן שלך". כי הלקוח השתמש במינוח ... ביקש, זה יוצר התאמה גדולה יותר בין המוצר שלך לבין מה שהלקוח ביקש. ועוד אוסיף, שלמרות שיש יתרון גדול כאשר משתמשים
במילים של הלקוח לתאר לו את המוצר שהוא מחפש, אעפ"כ לפעמים צריך גם לדעת להשמיט ולהסיר מילים שהלקוח משתמש בהן. כי לפעמים הלקוח מתייחס למוצר שלך, כאל מוצר אפשרי בלבד. ועליך להשמיט את
המילים של הלקוח, שמציגות את המוצר שלך כמוצר אפשרי בלבד. ועליך לדעת להפוך את
ההתייחסות של הלקוח למוצר שלך, מכך שהוא מוצר אפשרי עבורו, לכך שהוא יהיה מוצר שהוא חייב אותו. לדוגמא הלקוח אומר "אני שוקל לצאת לחופש בקרוב, והייתי רוצה לקבל ... בצורה של "אני אתן לך פרטים על חבילת נופש שיכולה להתאים לך, אם תחליט לצאת לנופש". אבל אז בעצם בניסוח שלך, אתה שומר על
המרחק של הלקוח, מהמוצר שלך. ואם ברצונך לקרב את הלקוח למוצר שלך, אז תשמיט את המילים
המרחיקות של הלקוח מהמוצר שלך (וכן, זה סוג של יצירת לחץ על הלקוח). ולכן תאמר לו "יש לי בשבילך חבילת נופש שמתאימה לך עבור הנופש הקרוב שלך". דהיינו, קח את הניסוח
המקורי של הלקוח, תשמיט מתוכו את המילים הבעייתיות, ותחליף אותן בסוג של קביעת עובדה. דהיינו, תעשה ללקוח סוגסטיה ודמיון מודרך, ותקבל את ההחלטה שלו במקומו. ... לקחת את המשפט שהלקוח אמר, ולפרק אותו למילים. וכל מילה שהלקוח אמר, אפשר לדרג אותה בסולם של אוהב ולא אוהב, מול תת
המודע של הלקוח. כי כל מילה במשפט שהלקוח אמר, יש ללקוח תחושה של אהבה / שנאה ביחס לאותה המילה. וכאשר אתה רוצה לקרב את הלקוח למוצר שלך, עליך להשתמש כמה שיותר במילים שאותם תת
המודע של הלקוח אוהב לשמוע. וכאשר ברצונך להרחיק את הלקוח ממוצר אחר כלשהו, עליך להשתמש כמה שיותר במילים שהלקוח לא אוהב אותם ושהלקוח רוצה להתרחק מהן. ובנוסף ... את הלקוח מכל מוצר שהוא, (להרחיק את הלקוח ממוצר של מתחרים / ממוצר שאתה לא רוצה שהוא ירכוש אותו), על ידי זה שאתה מושך
בחוטים של הלקוח, שהם בעצם הרעיונות שהוא אוהב לא אוהב אותם. ז"א שיש לך מוצר כלשהו, שאתה יכול לעטוף אותו בעטיפות שונות. ויש את העטיפה הרגילה והסטנדרטית, ...