וכאן אבאר עוד דרך כיצד באפשרותך לשכנע אנשים וכיצד באפשרותך להשפיע על אנשים. והדרך לכך היא, על ידי זה שאתה הופך את העובדות לפירושים ואת הפירושים לעובדות.

ואסביר, כי את כל הדברים שברצונך לשכנע בהם, אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות. קבוצה אחת של עובדות, דהיינו, דברים עובדתיים שקרו בפועל וברצונך לשכנע מישהו שאכן קרה אותו אירוע ושאכן קרתה אותה עובדה. והקבוצה השנייה היא של דברים שהם רק פירושים בלבד. דהיינו, הם לא עובדות שקרו בפועל, אלא הם פירושים של דברים שקרו.

לדוגמא: "יש לי בבית שולחן יפה". זה שיש בבית שולחן, זאת עובדה. זה שהוא יפה או לא יפה, זה כבר פירוש של העובדות, אך זאת אינה עובדה. או לדוגמא: "אשתי הכינה עוגה טעימה". אשתי הכינה עוגה, זאת עובדה. אך זה שהעוגה טעימה, זה כמובן כבר פירוש של העובדות.

ומי שיתבונן יראה, שעובדה היא דבר הרבה יותר יציב ואמין, מאשר פירוש של עובדה. כי העובדה, היא דבר שקיומו הוא מחוייב. דהיינו, מחוייב שאכן הדבר קרה, ואין אפשרות לומר שהוא לא קרה, כי עובדתית הוא קרה. אא"כ אתה רוצה לשקר, נגד העובדות ונגד המציאות. אבל פירושים של המציאות, עליהם הרבה יותר קל להתווכח. כי הפירוש, הוא רק אפשרי בלבד. דהיינו, לא מחוייב שהוא נכון, אלא רק יש אפשרות בלבד שהוא אכן נכון.

וזה בעצם אומר, שברגע שאתה רוצה לשכנע מישהו במשהו, לשם כך עליך להחליש את מה שהוא אומר ולחזק את מה שאתה אומר. והדרך להחליש רעיונות, היא על ידי זה שהופכים את העובדות, לפירושים אישיים וסובייקטיביים בלבד (= להפוך את העובדה לפירוש). וכמובן על ידי זה שמחדדים ומזכירים כל הזמן על הפירושים עצמם, שהם רק פירושים אישיים וסובייקטיביים בלבד.

ולעומת זאת, כדי לחזק רעיון כלשהו, לשם כך עליך להפוך את הפירוש לעובדה. שזה בעצם אומר, שעליך להציג את הפירושים של העובדות שקרו, כאילו אלו עובדות ממש. ועליך להסתיר כל שמץ זכר של סימן לכך שהפירושים שלך, הם רק פירושים אישיים בלבד, אך הם אינם עובדות מחוייבות.

דהיינו, כאשר מישהו מציג לך רעיון כלשהו, עליך לנסות להציג את הדברים שלו, כאילו הם רק פירוש בלבד, אך הם אינם עובדה מוכחת ושהם אינם אירועים שמחוייב שהם אכן קרו בפועל. והדרך לעשות זאת, היא אפשרית גם על ידי זה שאתה הופך את העובדות שהוא מציג, לפירושים סובייקטיביים בלבד.

כגון לדוגמא שמישהו מספר על משהו שקרה בפועל ברמה העובדתית, אז עליך לומר "אתה טוען שקרה כך וכך". דהיינו, אל תסכים איתו שאכן קרה כך, אלא תציג את הדברים כאילו זה רק הוא חושב כך, וכאילו זאת רק טענה בלבד. דהיינו, לא מדובר על אירוע שאכן התרחש בפועל, אלא מדובר רק על טענה אישית שאכן קרה כך או אחרת.

או לדוגמא במקום לומר "אתה מספר לנו שקרה X", אמור "אז הסיפור שאתה מספר לנו, הוא שלטענתך קרה X". וכך לדוגמא אתה הופך את הדברים של האומר, לסיפור בלבד, ולטענה בלבד. או לדוגמא במקום לומר "אז לפי מה שאתה אומר" עליך לומר "אז לפי מה שאתה מספר". דהיינו, הוא לא אומר עובדות, אלא מספר סיפורים.

ואם נדייק יותר, אז במקום לומר "לפי מה שאתה מספר" יש לומר "לפי מה שסיפרת". כאשר סיפרת זה בלשון עבר, ואתה מספר זה בלשון הווה וזה חזק יותר מאשר בלשון עבר. ואם נרצה לדייק עוד יותר, אז יש לומר "לפי הסיפור שסיפרת, קרה X". דהיינו, סיפרת לנו סיפור שקרה כך או אחרת, אך זו אינה עובדה ממש.

והשימוש לדוגמא במילה סיפור, הוא בעל משמעות שמחלישה את האמירה של הדובר. והשימוש במילה טענה לתאר את הצגת העובדות, גם זה מחליש את החוזק של הצגת העובדות.

והרעיון הוא, שכאשר האדם מציג לך עובדות כלשהן, עליך להציג את הדברים כאילו אלו היו רק סיפורים ורק פירושים שהוא נותן למציאות, אך אלו לא עובדות בפועל. ועליך לנסות עד כמה שאתה יכול, להתייחס אל העובדות שהוצגו לך, כאילו אלו רק פירושים אישיים וסובייקטיביים של המתבונן בלבד. ועליך להפוך את העובדות לפירושים, על ידי זה שבכל פעם שאתה מתייחס לעובדות שנאמרו, אתה מוסיף אל העובדה מילים שיגרמו לעובדה להיראות כאילו זה רק פירוש.

לדוגמא במקום לומר "ביום זה וזה קרה כך וכך" עליך לומר "לפי הטענה של X, אז ביום זה וזה קרה כך וכך". וכיו"ב כל הזמן להתייחס אל עובדות, כאילו אלו רק פירושים בלבד.

ואת הנשק הזה עליך להפעיל עוד יותר חזק, על הפירושים עצמם. דהיינו, כל דבר שהוצג לך, שהוא לא עובדה ממשית בפועל, אלא שהוא רק פירוש בלבד, עליך לטרוח ולהדגיש בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאלו רק פירושים בלבד של הדובר, אך זו אינה האמת.

ועליך לשים לב, שלא בטעות תגרום לכך שהדגשה והפרדה ברורה בין העובדות לבין הפירושים, תעביר את תשומת הלב, אל העובדות שאליהן כן יש הוכחות ברורות. דהיינו, לפעמים כאשר אתה לוקח את הפירוש ומדגיש שהוא רק פירוש, אז זה גורם לעובדות להיראות עוד יותר חזקות מאשר קודם לכן.

ז"א אם תחליש את הפירושים, בצורה הרבה יותר קיצונית מאשר אתה מחליש את העובדות, זה בעצם עלול לחזק את העובדות. על ידי זה שאתה בעצם יוצר הפרדה בין העובדות לבין הפירושים.

ויש עוד טריק ומניפולציה, והוא, להחליש את העובדות, באמצעות החלשת הפירושים. דהיינו, תיקח את הדברים שכולם מסכימים שזה רק פירוש, ותדגיש שזה רק פירוש, ובאמצע תערבב גם עובדה. ואז גם העובדה נחלשה ומתייחסים אליה כאילו היא רק פירוש בלבד.

ואת כל התהליך הזה, עליך לעשות בדיוק את ההפך שלו, כאשר אתה מציג את הטענות שלך. דהיינו, שכלפי הטענות שלך, עליך להציג את הדברים שלך, כאילו שאתה מתאר עובדות שאינן מוטלות בספק.

ולפעמים באפשרותך גם לעשות עוד טריק ומניפולציה, והוא שעל חלק מהפירושים שאתה אומר, תדגיש שאלו רק פירושים שלך אך לא עובדות. ובכך בעצם תיצור רושם שכאילו אתה מבדיל בין עובדות לבין פירושים, ואז ממילא שאר הפירושים שאתה מציג כעובדות, יראו כאילו הם אכן עובדות.

וכמובן שיש בזה גם חיסרון, כי אז יכולים להתחיל לשים לב לכל משפט שאתה אומר, האם הוא עובדה או פירוש. ולכן צריך לעשות את זה בצורה מתוחכמת. שגם יוצר רושם שאתה לא מערבב בין עובדות לבין פירושים, ושאתה עצמך מציג את העובדות כעובדות ואת הפירושים כפירושים. ובו זמנית שלא תגרום לכך שיטילו ספק במה שאתה מספר.

וכאשר אתה מציג את הדברים שלך, אתה מוכרח להשתדל להימנע בכל כוחך, שלא להתייחס אל הדברים שאתה אומר, כאל פירושים, אלא רק כעובדות בלבד. דהיינו, שלא בטעות תאמר "אני חושב ש" או "זכור לי ש" או "אני מרגיש ש" או "לדעתי כך או אחרת" או "אני אומר ש". אלא תציג את הדברים כאילו אתה מספר סיפור שעליו כולם מסכימים ללא ספק כלשהו.

ובו זמנית צריך לעשות את זה בצורה זהירה, שלא יראה בצורה גלויה שאתה לוקחת פירושים ומציג אותם כעובדות. כי אז זה יחליש את החוזק של הצגת הדברים שלך.

ולפעמים אתה כן יכול...