שלום לכולם, הפעם אני רוצה לדבר על עוד שיטה ועוד דרך איך להתמודד עם התנגדויות של לקוחות, התנגדויות של אנשים. מנהלים משא ומתן עם מישהו ורואים שהולכת לבוא התנגדות. מה צריך לעשות במקרה כזה?

אז בטיפול בהתנגדויות יש בעצם את הרעיון של איך למנוע את ההתנגדות אבל יש מצבים שבהם לא מדובר בשחור ולבן, זאת אומרת זה לא שאם הבנאדם יתנגד הלכה העסקה ואז אנחנו חייבים בכל הכוח לגרום לו לא להתנגד. יש מצבים שבהם טיפול בהתנגדויות פירושו הכלת ההתנגדות. להכיל, לקבל את ההתנגדות ולהמשיך משא ומתן בניסיון נוסף למכור מוצר נוסף או משהו נוסף.

זאת אומרת, לפעמים הלקוח אומר לא ולא תמיד טיפול בהתנגדות זה איך לגרום לו להגיד כן. לפעמים טיפול בהתנגדות זה בעצם איך לגרום לזה שכשהוא אומר לנו לא זה לא ידפוק את זה שאנחנו תיכף רוצים למכור לו משהו אחר או מנסים למכור לו משהו אחר. כי כפי שכבר הסברתי, בנאדם שהוא נמצא בתחושה ב"אנרגיה", תחושה שהוא אומר כן, תחושה של הסכמה. יש סיכוי שאני אמכור לו דברים שהוא יסכים אתנו בהמשך על דברים אחרים. לעומת זאת אם הוא נמצא בתחושה של התנגדות, של סירוב, יש סיכוי שגם אח"כ, גם אם יש משהו שכן מתאים, שהוא יגיד לנו לא. למה? כי הוא בתחושה של סירוב. ולכן השאלה היא: ברגע שיש התנגדות ואין דרך לנטרל את ההתנגדות לגמרי. עדיין איך אפשר לגרום להתנגדות להיות פחות קשה.

אז מה שבעצם אפשר לעשות זה לגרום להתנגדות של הלקוח לשתול לו בראש מחשבה שתגרום לו לחשוב שההתנגדות שלו היא מסיבה שאנחנו יכולים ורוצים להכיל אותה. מה זאת אומרת? אני אתן דוגמה, לצורך העניין, נגיד לקוח, מציעים לו איזה מוצר. אנחנו נגיד שצריך להציע לו כמה מוצרים, כמה אפשרויות, והצענו לו איזה מוצר ויכול להיות שהוא לא רוצה את המוצר הזה בגלל שהמוצר הזה לדוגמה יקר לו. נגיד בגלל שהוא צריך את הכסף לדברים אחרים. עכשיו, אנחנו מראש יודעים שהוא בראש שלו לדוגמה, לא יקנה את המוצר כי הוא צריך את הכסף לדברים אחרים. אבל לנו זה לא טוב שהוא יחשוב שכשהוא יגיד לנו לא. עכשיו בא נניח שאנחנו יודעים מראש שהלקוח, סיכוי סביר שהוא הולך להגיד לנו לא ואנחנו צריכים להיערך לאופציה שהוא יגיד לנו לא. עכשיו, בהנחה שהלקוח יגיד לנו לא, אז, אנחנו פה בבעיה. למה? כי בעצם כשהלקוח אמר לא, הוא בעצם חשב על זה שאין לו מספיק כסף לצורך העניין ואז ממילא זה מפריע לנו למכור לו גם את שאר המוצרים. מה זאת אומרת? אתן דוגמה: נגיד באים למכור לו מוצר שעולה 1000 שקל. והוא אומר "המוצר הזה יקר לי" נגיד ואנחנו יודעים מראש שהוא מתנגד ויכול להיות שהוא יתנגד בגלל שיקול כספי. אז יכול להיות שהמוצר הבא שאנחנו נציע לו ב1000 שקל הוא גם יגיד, הוא כאילו כבר זוכר מהפעם הקודמת שהוא אמר ש1000 שקל זה יקר לו, אז לא נוכל להציע לו עוד פעם מוצר ב1000 שקל, כל שכן שלא נוכל להציע לו מוצר ב2000 שקל, כי הוא אמר שה1000 שקל יקר לו, כל שכן 2000. ואפילו מוצר ב800 שקל, גם יהיה קשה להציע לו כי בעצם, התעוררה אצלו התחושה שהמוצר יקר לו.

עכשיו, מה בעצם צריך לעשות? מה הרעיון? הרעיון אומר כזה דבר, ברגע שאנחנו רואים שמישהו הולך להתנגד לנו, אנחנו אומרים לו: "בא תקנה את המוצר", או בא תעשה איזה פעולה לצורך העניין, בא לטייל, לך תעשה שיעורים, כל דבר ואנחנו יודעים שיש סיכוי שהוא יתנגד לנו, ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו מראש, המוכר צריך לשאול את עצמו מראש, איזה אפשרויות, איזה סיבות יכולות להיות שיגרמו לאותו אדם שמתנגד לנו, להתנגד לנו. לדוגמה: נגיד אותו לקוח, יכול להיות שהוא לא רוצה לקנות את המוצר כי זה יקר לו, יכול להיות שהוא לא רוצה לקנות את המוצר כי הוא לא בטוח שזה מתאים לו, יכול להיות שהוא לא רוצה לקנות את המוצר כי המוצר לא נח לו, יכול להיות שהוא לא רוצה לקנות את המוצר כי הוא לא אוהב את הצבע, יכול להיות שהוא לא רוצה לקנות את המוצר כי הוא רוצה מוצר שיש עליו מבצע, יכולות להיות הרבה סיבות.

אנחנו צריכים לבחור, איזה אפשרויות עדיף לנו שהלקוח יחשוב שהוא לא רצה לקנות את המוצר בגלל הסיבה הזאת ואיזה דברים אנחנו לא רוצים שהוא יחשוב שבגללם הוא לא רוצה לקנות את המוצר. לדוגמה: נגיד מוצר שעולה 1000 שקל והוא הולך להגיד ואנחנו חוששים שהוא היה הולך להגיד לנו לא, עדיף לנו שהלקוח יגיד לנו לא, שהוא יחשוב לדוגמה סתם אני ממציא, יעדיף לנו שהוא יחשוב שהוא לא רוצה לקנות את המוצר הזה כי הוא לא אוהב את הצבע שלו. למה? יכול להיות שהסיבה האמתית שהוא לא רוצה לקנות את המוצר זה כי זה יקר לו, אבל עדיף לנו שיחשוב שהוא לא רוצה לקנות את המוצר, לא בגלל שזה יקר לו, בגלל שהוא לא אוהב את הצבע, למה? כי אז זה מאפשר לנו להציע לו מוצר אחר. אולי במוצר השני הוא ישכח את זה שזה יקר לו והוא כן יקנה. או לדוגמה נגיד, אפשר להציע, נגיד עדיף לנו לדוגמה שהוא יחשוב שהוא לא רוצה לקנות את המוצר כי אין על זה מבצע, אבל יש מוצר אחר במבצע, הוא גם עולה 1000 שקל, אבל זה מבצע 1000 שקל, אז הוא יגיד "אה כן אני קונה" ולמה? בגלל שהוא שכח או לא שם לב שהוא לא רוצה את זה בגלל הכסף, הוא חשב שהוא לא רוצה את זה בגלל סיבה אחרת.

או לדוגמה נגיד ילד, נגיד שלא עושה שיעורים. יכול להיות שהוא לא עושה שיעורים כי הוא עייף, יכול להיות שהוא לא עושה שיעורים כי הוא שונא את הבית ספר, יכול להיות שהוא לא עושה שיעורים כי לא בא לו לעשות שיעורים, יכול להיות שהוא לא עושה שיעורים כי הוא חושב שזה מיותר.

מה עדיף לנו? שכשהילד אומר אני לא רוצה לעשות שיעורים, מה עדיף לנו שמה הוא יחשוב, שלמה הוא לא רוצה לעשות שיעורים? אם לדוגמה נגיד, כשאנחנו אומרים לילד: "לך, תעשה שיעורים", הוא אומר: "לא בא לי לעשות שיעורים, לא רוצה לעשות שיעורים" ואז בראש שלו קופץ לו "אני לא רוצה לעשות שיעורים כי לעשות שיעורים זה מפגר", אוקי? "מטומטם, מטופש", מה בעצם עשינו? גרמנו לילד לחשוב שהוא חושב שלעשות שיעורים זה מטופש, פעם הבאה שאני אגיד לו בא תעשה שיעורים, הוא כבר חושב שהוא חושב שלעשות שיעורים זה מטופש, בקיצור, אנחנו בבעיה. עדיף לנו לגרום לילד לחשוב שזה שהוא לא רוצה לעשות שיעורים זה בגלל שהוא עייף נגיד. למה? כי מחר כשנגיד לו תעשה שיעורים הוא יכול להגיד רגע, אני אבל לא עייף, כאילו, אני זוכר שלא רציתי לעשות שיעורים, אבל לא רציתי לעשות שיעורים כי הייתי עייף, היום אני לא עייף, זאת אומרת שכשבפעם הבאה שאני אשאל אותו, אתה רוצה לעשות שיעורים? אוטומטית המח שלו, של הילד ישאל את עצמו, רגע, מה התשובה שלי לשאלה הזאת שאני רוצה לעשות שיעורים? כן או לא, ואז אוטומטית יקפוץ לו בתת מודע המחשבה שאומרת רגע, אבל אני זוכרת שאמרתי שאני לא רוצה לעשות שיעורים, אז אולי גם היום אני אגיד שאני לא רוצה לעשות שיעורים, ואז הוא ישאל את עצמו, רגע, למה אמרתי שאני לא רוצה לעשות שיעורים? ואז התשובה תהיה כי זה מטופש, רגע, גם היום זה מטופש, אבל אם לעומת זאת הוא יגיד נגיד, לא רציתי לעשות שיעורים כי לא היה לי זמן, אהה וואלה, היום יש לי זמן, כי הייתי עייף, היום אני לא עייף, כי הייתי חולה, היום אני לא חולה. אותו דבר לגבי כל נושא אחר.

בקיצור: אנחנו רוצים לשתול בראש של הבנאדם, הוא הולך להתנגד, אנחנו חושבים שהוא הולך להתנגד, אולי הוא הולך להתנגד, אולי הוא לא הולך להתנגד, אנחנו לא יודעים ואנחנו אבל רוצים לוודא שאם וכאשר הוא יתנגד, שהוא יתנגד ושהוא יחשוב שהוא התנגד מהסיבה שאנחנו רוצים שהוא יחשוב שהוא התנגד ולא מסיבה שאנחנו לא רוצים שהוא ידע שבגלל זה הוא התנגד.

אז מה בעצם עושים? בעצם אפשר לשתול לו את המחשבה הזאת מראש כאשר אומרים לו מה אנחנו רוצים, לדוגמה, נגיד ללקוח, אנחנו אומרים לו "יש פה את המוצר הזה, זה עולה לך 1000 שקלים, תגיד לי אם זה מתאים לך, אה אם אתה נגיד לדוגמה, הצבע לא מסתדר לך אז תגיד לי, בא אני אראה לך משהו אחר" מה בעצם אמר לו? בעצם, לקחנו את האפשרות, אמר לו "בא תקנה את זה" ואמרנו לו מראש, "אתה יודע אם תראה שזה לא מתאים לך כי הצבע נגיד לא נראה לך", סתם המצאתי צבע, כמובן שצריך להמציא משהו שהוא לפי ההקשר שזה גם יראה ללקוח הגיוני. כי, לא נמציא לו אם אתה לא רוצה לקנות את הלקוח כי סבתא שלך התגלתה אליך ואמרה לך לא לקנות את המוצר הזה, זה כאילו סיבה מאוד טובה, כאילו גם אם עדיף שהוא יחשוב שזאת הסיבה, כי בפעם הבאה, הוא לא יכול להגיד למוצר, שסבתא שלי התגלתה אלי כי היא לא באמת התגלתה אליו אבל מצד שני גם על המוצר הזה הוא יחשוב שסבתא שלו לא התגלתה אליו ואז בעצם הוא יצליח למצוא את הסיבה האמתית שבגללה הוא לא רוצה לקנות את המוצר ואז ממילא זה יהיה נכון גם למוצר הבא. ולכן, בעצם, אז אומרים לו, צריך למצוא איזה סיבה שכן תשמע לו הגיונית. לדוגמה אם אנחנו נגיד יודעים שהמוצר לא כל כך נראה לו בצבע אז אנחנו נגיד לו, ואנחנו יודעים, אבל יכול להיות שהוא לא יקנה את המוצר לא בגלל שזה לא נראה לו הצבע, יכול להיות שהוא לא יקנה את המוצר בגלל המחיר. אנחנו נגיד לו אבל תראה, אם הצבע מאוד חשוב לך אז אני יכול להראות לך מוצר אחר או משהו אחר. ואז, מה קורה? הלקוח יכול להגיד לנו "לא, זה לא מתאים לי המוצר הזה, תראה לי מוצר אחר" אבל בראש שלו, שתלנו מחשבה שהסיבה שהוא לא רצה את המוצר זה לא בגלל שהוא, יקר לו, זה בגלל שהוא לא אוהב את הצבע, ואז ממילא אפשר להראות לו מוצר אחר.

אותו דבר, מבקשים מבנאדם בקשה, אומרים לו: אתה יכול לעשות ככה וככה? עכשיו בא נגיד שהבנאדם לא רוצה לעשות ככה וככה כי הוא שונא אותנו. עכשיו, אבל אנחנו לא רוצים שהוא יחשוב שהוא שונא אותנו כי אז לא נוכל לבקש ממנו את הבקשה הבאה. אז מה עושים? "שלום, אתה יכול לעשות ככה וככה? תראה, אם קשה לך, אם לא מסתדר לך כרגע אז זה גם בסדר, ואז בעצם שתלנו לו בראש מחשבה שאם הוא לא רוצה, זה לא בגלל שהוא שונא אותנו, זה בגלל שזה לא מסתדר לו כרגע, זה בגלל שהוא, משהו אחר ואז ממילא אפשר לבקש ממנו את הבקשה הבאה.

בקיצור, אנחנו מראש שותלים לבנאדם מחשבה שאומרת לו: גם אם לא תסכים אתנו אנחנו רוצים שתחשוב שאתה לא מסכים אתנו מסיבה מסוימת. עכשיו, בהנחה שלא עשינו את זה מראש, מה החיסרון בלעשות את זה מראש? אנחנו בעצם מראש כבר דוחפים לו לראש מחשבה: אולי כדאי לך לא להסכים אתנו, אנחנו בעצם מעלים את ההתנגדות ואפילו נימוק של ההתנגדות עוד לפני שהוא התנגד, יש בזה חיסרון, מה החיסרון? שבעצם אנחנו "מעודדים אותו" להתנגד. מצד שני, מה היתרון, שאם אנחנו נעלה את זה אחרי, כי לכאורה יש עוד אלטרנטיבה: בא נגיד לו מה אנחנו רוצים ואם הוא יגיד לנו לא, נגיד שהלקוח יגיד: "לא לא, אני לא רוצה לקנות את המוצר הזה", אז אנחנו נמציא סיבה, אז נגיד לו: "טוב תראה, אם אתה לא רוצה לקנות את המוצר הזה כי הצבע לא מתאים לך אז, בא נראה לך מוצר אחר" מה הבעיה בלהעלות את הסיבה, מה הבעיה בווריאציה הזאת? שבינתיים הוא כבר חשב על הסיבה האמתית שבגללה הוא התנגד למה שביקשנו ואנחנו לא רוצים את זה, אנחנו רוצים לראות שאיך שהוא יחשוב על זה שהוא מתנגד שכבר אוטומטית כבר תהיה שמה סיבה למה הוא מתנגד, סיבה שתהיה נוחה לנו שהוא יחשוב אותה.

ולכן בעצם צריך לשים לב לפי ההקשר, אם אנחנו חושבים שאין הרבה סיבות שהוא יתנגד, אז אנחנו לא מראש צריכים להעלות, לא מראש צריכים לטפל במה יקרה אם הוא יתנגד, אז אנחנו רוצים שהוא יחשוב שהוא מתנגד מסיבה כזאת או אחרת בא נגיד לו את זה מראש, לא, לא צריך להעלות מראש את ההתנגדות. אפשר להעלות את הסיבה שאנחנו רוצים שהוא יחשוב שבגללה הוא התנגד למה שביקשנו אחרי שהוא מתנגד. שזה בעצם אומר שאפשר מראש כשאומרים למישהו משהו, להגיד לו, כי אם הוא יגיד לי לא, מה אני מעדיף שהוא יחשוב שבגלל זה הוא אמר לי לא ואז מראש כבר להלביש לו את זה אח"כ. אבל, בהנחה שיש סיכוי סביר שהוא הולך להתנגד, אז מראש כבר עדיף להגיד, לתת לו את הפרצה שדרכה הוא יכול להתנגד למה שביקשנו, אבל הוא מתנגד למה שביקשנו והוא חושב שזה מסיבה שאנחנו רוצים שהוא יחשוב שמהסיבה הזאת הוא מתנגד למה שביקשנו. וזה לא אומר שבגלל זה הוא יתנגד, שבגלל זה באמת הוא יתנגד כי יכול להיות שהוא יתנגד מסיבה אחרת...