תקציר⬅ ... חוסר השכנוע של ברק אובמה, העימות של ברק אובמה מול מיט רומני, ברק אובמה נגד מיט רומני, חוסר ההשפעה של ברק אובמה, סודות השכנוע וההשפעה של אובמה,
איך לנצח בויכוחים?
איך להשפיע על אנשים? רטוריקה / דיבייטינג /
NLP / לתכנת את התת מודע / תכנות התת מודע / אסטרטגיות שכנוע ועוד... וכאן אנתח חלקים ונקודות להתבוננות, בקרב הויכוח הראשון שהתרחש בין נשיא ארצות הברית ברק אובמה, לבין המועמד לנשיאות, מיט רומני. ואראה כיצד אפשר ... הראשון שלו מול ברק אובמה, בגלל צורת הניסוח הלקויה והשגויה של ברק אובמה. ואחשוף, את סודות חוסר השכנוע של ברק אובמה, ואת סודות חוסר ההשפעה של ברק אובמה. ואתן דוגמאות, כיצד ברק אובמה התנסח, וכיצד הוא היה אמור להתנסח. ואתן המון טכניקות
איך לנצח בדיבייטינג
ואיך לנצח בויכוחים ועוד... ולפני שאתחיל לנתח את המסרים המילוליים של שני המועמדים, אתן נקודה להתבוננות על צורת ההתנהגות הויזואלית של המתמודדים. ואדבר על לחיצת הידיים של ברק אובמה ושל מיט רומני, שהתרחשה לפני וגם ... שגם הניסוח של "השאלה כאן הלילה, היא", גם הוא חלש מידי. כי במקום לדבר על השאלה בגוף שלישי, היה אפשר לדבר בגוף ראשון של "ולכן, אנחנו שואלים כאן הלילה", כסוג של קביעת עובדה, ולא כדיבור על איזו שאלה בגוף שלישי שמסתובבת בחדר, ושאולי עוד מעט
מישהו יכניס שאלה אחרת במקומה לחדר. ברק אובמה: "למושל רומני יש פרספקטיבה שאומרת ש... [דעתו של מיט רומני]. לי, יש נקודת מבט אחרת. אני חושב ש... אני חושב ש... ועכשיו, זה באופן בלעדי הולך להיות לפי המצביעים - אתם - איזה ... that helped to get us into this mess or do we embrace a new economic patriotism that says America does best when the middle class does best? And I'm looking forward to having that debate.) וכפי שכבר הסברתי כמה פעמים, כאשר אתה מתווכח עם
מישהו, אז אם ברצונך לנצח אותו בויכוח כדי לקבל בתמורה לדוגמא את משרת נשיא ארצות הברית, במקרה כזה עליך להיות כמה שפחות רכרוכי ולגלות כמה שפחות חמלה ורצוי כמה שיותר אכזריות שנאה ותיעוב, כלפי הדעה של האדם השני שמולך. וכן, הניסוח כאן הוא אולי נשמע קיצוני, וצריך לדעת
איך לגרום לשומעים שלך, לשנוא ולתעב את הדעות של האדם השני, בצורה מתוחכמת שתיראה כאילו אתה בכלל עדין איתו, וכאילו אתה הכי מנומס בעולם, ואעפ"כ לגרום להם לבוז לתעב ולשנוא את הדעה של האדם השני. זה כמובן, בהנחה שאתה באמת רוצה לנצח בויכוח, ולא רק להיראות כמו חיית מחמד שמחכה לרגע שבו יטרפו אותה. ובכל מקרה הרעיון הוא, שבשעת ויכוח, אסור לך בשום פנים ואופן לגלות סבלנות / סובלנות / לתת לגיטימציה כלפי הדעה של האדם השני. וכמובן שכנ"ל צריך לדעת
איך לעשות את זה בצורה מתוחכמת, שלא תיצור אפקט הפוך על השומעים. אבל בכל מקרה, אתן כאן דוגמאות להיכן ברק אובמה התנסח בצורה מתרפסת, שנותנת לגיטימציה לדעה של מיט רומני, והוא עצמו מעמיד את מיט רומני, כמועמד ... להיות לגיטימית, בדיוק כמו "נקודת המבט האחרת" של ברק אובמה עצמו. וכמובן, שניסוח טוב יותר היה ברוח של "מיט רומני טועה וחושב ש... ואני לא רוצה שניכנס לבוץ שהטעות שלו כבר הכניסה אותנו בעבר. ואני אומר לכם ש...". או לדוגמא "למושל רומני יש
מחשבה שגויה / טעות / דרך לא נכונה שאומרת ש..." וכיו"ב, צורות ניסוח שמראש ישללו את הלגיטימציה של הדברים של מיט רומני. ושבעצם במסר סמוי, גם ישדרו לשומעים, שמיט רומני הוא טועה והולך להכניס אותם לבוץ. ואח"כ ברק אובמה ... מחוייבת וכאמת מוחלטת, ולא רק כדעה אפשרית וכנקודת מבט בלבד. ואח"כ ממשיך אובמה לטעות ולומר "אני חושב ש... [טענה כלשהי] אני חושב ש... [טענה כלשהי] ", שזאת כמובן טעות של מתחילים. שבה אתה לוקח את הטענה שלך, ומציג אותה כסובייקטיבית בלבד,
וכמחשבה אישית בלבד. כאשר בפועל מה שצריך להיות זה, שבכל פעם שהוא מזכיר את הדעה של מיט רומני, הוא צריך לומר "מיט רומני בטעות חושב ש... אבל האמת היא ש...". דהיינו, להפוך את הדברים של רומני כטענה אישית מוטעית של רומני ... ולהשתדל להימנע כמה שיותר מלהזכיר את השם של מיט רומני. כי לא מזכירים שם של אדם שנוא ומתועב שבא לך להקיא בכל פעם שאתה זוכר את השם שלו. ולא שאני אליעד כהן הכותב חושב שאחד מהם טוב יותר מהשני, אלא אני מדבר ברמה העקרונית, שאם ברצונך כדובר,
לשתול בתת המודע של השומעים, שנאה נסתרת ובוז נסתר למיט רומני, עליך להשתדל כמה שפחות להזכיר את השם שלו. ועליך לא להזכיר את השם שלו על דל שפתיך, אא"כ אתה מוכרח לעשות זאת. וגם כאשר אתה עושה זאת, אם אתה מוכרח לעשות זאת, ... ניסוח אחר, שלא משדר מסר שאומר שאכן יש מה להתווכח על זה. כי על דברים ברורים, אין צורך להתווכח. והיה נכון לומר, ואני מצפה להראות לכם את הטעות של רומני, ולהראות לכם שרק הדרך שלי נכונה" וכיו"ב. אבל בכל מקרה לא להתנסח בצורה שגורמת לשומע
לחשוב, שאכן יש על מה להתווכח כאן, כאילו שהדעה שלך מוטלת בספק מול דעתו של היריב שלך. מיט רומני: "... והתשובה היא, כן, אנחנו יכולים לעזור, אבל זה הולך להיות מסלול שונה. לא זה שאנחנו עליו, ולא זה שהנשיא מתאר אותו כ... ... שזאת טעות ברמה הרעיונית. ואם אפשר לתת תזכורת של האשמה, זה עוד יותר טוב. ז"א במקום לומר "הוא טועה" יש לומר "הוא מטעה". כי טועה יכול להיות בטעות. אבל מטעה זה נשמע כאילו זה באופן מודע מתוך כוונת זדון וכיו"ב. ואם אפשר לומר ש"הוא מטעה אותך
לחשוב ש...", דהיינו, להאשים את האדם השני בכוונת זדון, זה עוד יותר טוב. מיט רומני "לתוכנית שלי יש חמישה חלקים בסיסיים..." (My plan has five basic parts.)... גם זה כמובן ניסוח שגוי, שבו הוא מתייחס אל עצמו כאל תוכנית ... כלשהי] " (When it comes to our tax code, Governor Romney and I both agree that our corporate tax rate is too high, so I want to lower it,)... כאן יש לשים לב, שברגע שאתה אומר אני והיריב שלי מסכימים על משהו, בכך בעצם אתה גורמים לשומעים
לחשוב, שהיריב שלך הוא לא כ"כ גרוע, כפי שאולי הם חשבו שהוא. וכאשר אתה אומר שאתה מסכים עם היריב שלך, אז או שאתה בעצם אומר בכך שאתה טיפש כמותו, או שבעצם אתה אומר שהוא חכם כמוך, לפחות בחלק מהדברים. ומאחר שכנראה אתה חושב שאתה חכם, אז כאשר אתה אומר מיוזמתך, שהיריב שלך ואתה מסכימים על משהו, הרי שבכך בעצם יש גם מסר סמוי, שהיריב שלך, הוא לא סתם טיפש, אלא גם הוא חכם. מה שבעצם גורם לשומע
לחשוב, אולי בדבר השני שעליו אתה לא מסכים עם היריב שלך, אולי אתה טועה והיריב שלך צודק. והכל בגלל שאתה נותן קרדיט ליריב שלך בנקודת ההתחלה. ולכן, המומלץ ביותר הוא, כמה שפחות לדבר על מה שהיריב שלך חושב, ולא לתת לו שום ... חושב כך. ואל תאמר בצורה ישירה שרק אתה חושב כך, כי אז אתה תצא טיפש, שאתה לא יודע שגם היריב חושב כך. אבל תנסה ליצור את הרושם, כאילו רק אתה חושב כך. ואז יווצר רושם בתת מודע של השומעים, שכאילו היריב שלך, לא מסכים על דבר שהוא ברור מאליו.
ואיך ליצור רושם כזה אצל השומעים? תשובה: על ידי זה שאתה לוקח משהו שרק אתה אומר אותו, ואתה בונה משפט שמשלב את הרעיון האישי שלך, עם הרעיון שמוסכם על כולם. ואז זה משתמע, כאילו גם הרעיון הכללי, כאילו גם הוא רק שלך. ... כלכלן ושהוא לא חקר את הנושא, במקום זה היה עליו להשתמש בהם, כהגדלת הערך העצמי שלו. ולניתוח שלי, מסכימים עליו כלכלנים שגם הם חקרו את הנושא הזה לעומקו... ובכך הוא מגדיל אותם, ומגדיל גם את עצמו. וכאשר הוא היה אומר "שגם הם חקרו", בכך הוא
שותל מחשבה שאומרת, שאם הכלכלנים חקרו את הנושא לעומק, כנראה שגם הוא חקר את הנושא לעומק... ברק אובמה (בסוף הנאום שלו): "ואם תצביעו עבורי, אז אני מבטיח שאני אלחם..." (and if you'll vote for me, then I promise I'll fight ... שאכן כדאי שיצביעו עבורו... וכך התנהל לו הויכוח האיכותי וה"משכנע" של שני המתמודדים לנשיאות ארצות הברית, ברק אובמה ומיט רומני... כאשר כל אחד מהצדדים, שוגה וטועה בכל אחת מהטעויות שהסברתי לעיל. וזאת בגלל שהם לא באמת מודעים ולא באמת מבינים
איך המוח של השומעים עובד... ולכן הם פועלים בצורה די אקראית ומבולבלת, שחושפת את החולשות שלהם, ושל ברק אובמה עוד יותר. ז"א שגם כאשר הם מדברים בצורה נכונה ומשכנעת, זה סוג של יד המקרה ומזל שיש להם. כי הם לא באמת מבינים את חוקי השכנוע שהסברתי לעיל. כי מי שמבין את החוקים האלו באמת, אז ברגע שהוא באמת רוצה לשכנע
מישהו במשהו, הוא לא יטעה אפילו פעם אחת בצורת הדיבור שלו, אלא הוא ידבר תמיד בצורה שקולה ומחושבת, שיודעת למדוד ולאמוד את כל המילים שיוצאות בשטף הדיבור. ואם המועמדים לנשיאות ארצות הברית, היו מבינים
איך באמת עובד המוח האנושי של עצמם ושל השומעים אותם, אז הם היו נשמעים באמת הרבה יותר משכנעים... כפי מה שהיה אמור להיות... והמטרה שלי היא, להראות כיצד מילים שנראות אולי קטנות וצורות ביטוי שנראות אולי חסרות משמעות, ... ונתינת לגיטימציה לדעתו של רומני... ובסיכומו של דבר סודות השכנוע וההשפעה של אובמה, לא תמיד מוצלחים במיוחד. ואם ברק אובמה היה לומד ומבין את הרעיונות הנ"ל לעומקם, גם יכולות השכנוע של ברק אובמה, היו משתפרות. כי בסופו של דבר, כאשר אתה רגיל
לקרוא נאומים מהכתב / טלפרומפטר, אז ברגע שלוקחים לך את הטלפרומפטר, אז גם יכולות השכנוע וההשפעה של ברק אובמה, גם הן נעלמו להן מברק אובמה. ואם הוא היה לומד ומבין את חוקי השכנוע האמיתיים, ממילא היו לו אינסטינקטים של שכנוע... והוא היה מצליח לשכנע הרבה יותר
אנשים, שהוא ראוי גם להמשיך להיות נשיא ארצות ... ⬅לחץ כאן
לקריאת המאמר המלא...