וכאן אבאר עוד שיטה איך לשנות דעות של אנשים? איך לגרום למישהו לאהוב דברים שהוא לא אוהב? איך באפשרותך לקחת מישהו שלא אוהב משהו, ולהשפיע עליו לאהוב אותו? איך באפשרות לגרום למישהו לא לאהוב משהו? ואיך באפשרותך לגרום לעצמך לאהוב דברים שאת לא אוהב? ועוד.

והשיטה שתתבאר הפעם לכך, היא שאם לדוגמא אתה רוצה שמישהו יאהב דבר שהוא לא אוהב, במקרה כזה לדוגמא עליך למצוא סיטואציה שבה אותו הבן אדם ירגיש מאוד טוב ממשהו אחר, ולמצוא את הדרך באותה הסיטואציה להכניס לתוך הסיטואציה את הדבר האחר שאותו בן אדם לא ממש אוהב. וצריך לוודא שהוא ירגיש מספיק טוב באותה הסיטואציה, ברמה כזו שהוא לא יסרב לאותו הדבר שאותו הוא לא אוהב.

ועל ידי זה שהאדם השני עשה דבר שהוא בד"כ לא אוהב לעשות, תוך כדי שהוא הרגיש טוב מדבר אחר שקרה / שהוא עשה, על ידי זה הוא יוצר התניה חיובית בתת המודע שלו, לאהוב את הדבר שהוא לא אהב עד כה.

לדוגמא, נניח שמישהו לא אוהב לאכול בצל. ונניח שברצונך לגרום לו לאהוב לאכול בצל. במקרה כזה תכין מנה שהוא ממש אוהב. ותוודא שהוא כ"כ יאהב את המנה הזאת, עד כדי כך שגם אם יהיה בה בצל, הוא עדיין יאכל אותה. עכשיו, תוסיף לשם את הבצל, אבל במידה כזו, שנראה לך שהוא לא יפסול את המנה, בגלל הבצל שבה. ועכשיו, ברגע שהאדם השני מודע לכך שהוא אוכל בצל, וברגע שהוא לא מסרב לכך, בגלל שהוא מאוד מרוצה ממשהו אחר, ממילא זה משנה את היחס שלו, גם כלפי הדבר שאותו הוא לא ממש אוהב.

והחוקים שעומדים מאחורי הטכניקה הזאת, הם, שכאשר מישהו מרגיש טוב, יותר קל לו להרגיש רע. כאשר מישהו מרגיש רע, יותר קשה לו להרגיש רע. לדוגמא, בן אדם יותר קל להכעיס אותו כאשר הוא חולה, מאשר כאשר הוא בריא ומרגיש ממש טוב. דהיינו, אם תעשה משהו שלפעמים מכעיס מישהו ולפעמים לא, יש יותר סיכוי שהוא יכעס עליך, אם תעשה את זה, תוך כדי שהוא כועס בלי קשר למה שעשית, מאשר אם תעשה את זה, תוך כדי שהוא מרגיש ממש טוב, ממשהו אחר.

וזה בעצם מה שמאפשר לנו, לקחת מישהו שמרגיש ממש טוב ממשהו, ותוך כדי זה להכניס לשם משהו שהוא לא ממש אוהב. וככל שהוא מרגיש יותר טוב, כך ממילא יותר קל להכניס לשם משהו שהוא יותר לא אוהב.

בנוסף, כאשר מישהו עושה משהו, ומרגיש טוב מכך, זה גורם לו לאהוב את מה שהוא עושה. אבל לא רק כאשר מישהו עושה משהו, שעשיית אותו הדבר גורמת לו להרגיש טוב, אלא גם כאשר מישהו עושה משהו, ושתוך כדי זה, הוא מרגיש טוב. כי המוח לא תמיד יודע להבדיל, מהיכן הגיע תחושת הטוב. וככה המוח מתאהב במה שקורה, גם אם הוא לא סיבת תחושת הטוב שקרתה.

כי בן אדם רוצה להרגיש טוב. וממילא האדם אוהב את מה שעושה לו טוב. ואם האדם עושה משהו שעושה לו טוב, ממילא האדם יאהב את הדבר שכאשר הוא עושה אותו, זה עושה לו טוב.

ומשום שהאדם התרגל לאהוב דברים שכאשר הוא עושה אותם, העשייה שלהם עושה לו טוב, מתוך זה המוח של האדם התרגל, לאהוב דברים שכאשר הוא עושה אותם, הוא מרגיש טוב, גם בלי קשר לזה שעשיית הדברים עצמם, היא לא הסיבה לתחושת הטוב שלו.

כי כאשר האדם עושה משהו שעושה לו טוב, מה שקורה בעצם זה, שהאדם עושה משהו, האדם מרגיש תחושה טובה בעקבות עשיית הדבר, ואז האדם אוהב את העשייה שגרמה לו להרגיש טוב. אבל המוח לא תמיד יודע לנתח, מה בדיוק אחראי לזה שהוא הרגיש טוב. ואז האדם מתחיל לאהוב את מה שקרה / שהוא עשה תוך כדי שהוא הרגיש טוב, כאשר הוא לא מבין / מתעצל / לא יודע לנתח, מה בדיוק הסיבה לכך שהוא הרגיש טוב.

כי לנתח כל הזמן, מה בדיוק הרכיבים שיצרו את תחושת הטוב ולהתמקד רק בהם, זו משימה לא קלה, שדורשת יכולת חשיבה. ומשום כך האדם התרגל להאמין, שכאשר הוא מרגיש טוב, הוא אוהב את הדברים שקורים בסיטואציה, גם בלי לנתח האם הם אלו שאחראים לתחושת הטוב שלו. אא"כ הוא יודע בוודאות שהם לא קשורים לתחושת הטוב שלו / הוא יודע שהם עושים לו רע.

וממילא זה אומר, שאם מישהו מרגיש טוב, באפשרותך תוך כדי זה להכניס לסיטואציה משהו שהוא לא ממש אוהב. וממילא תחושת הטוב הכללית שיש לאדם, תעבור גם כלפי הדבר שאותו הוא לא ממש אוהב.

וכאן יש עוד רמת עומק שאומרת, שאם יש התניה בין הדבר שעושה לאדם טוב, לבין הדבר שאותו האדם לא אוהב, במקרה כזה, האדם עוד יותר יאהב את הדבר שאותו הוא לא אוהב. לדוגמא, נניח שהאדם ממש אוהב להיות במקום כלשהו. ונניח שהאדם לא אוהב לשמוע מוזיקה כלשהי.

ונניח שיוצרים סיטואציה, שבה האדם נמצא במקום שבו הוא ממש אוהב להיות, וגורמים לו להרגיש שם בנוח, עד כדי כך שהוא לא ירצה ללכת משם. ואחר כך מפעילים שם את המוזיקה שהוא לא ממש אוהב.

במקרה כזה במוח של האדם, יש רצון ללכת בגלל המוזיקה. אבל המוח אומר לאדם, שהוא לא יכול ללכת משם, בגלל שהוא רוצה להישאר שם. ואז המוח כדי לא להרגיש רע מהמוזיקה, המוח מתחיל לאהוב את המוזיקה / לשנוא אותה פחות. כי במקרה כזה, יש בעצם התניה, בין תחושת הטוב של להיות באותו המקום, לבין המוזיקה. דהיינו, האדם מבין, שאם הוא בורח מהמוזיקה, הוא מפסיד את המקום שהוא אוהב. ואז ממילא הוא מבין שכדי להרגיש טוב, הוא חייב לאהוב את המוזיקה. כי זה מגיע באותו הדיל.

ומכל זה ניתן להבין, שאם ברצונך לגרום לעצמך לאהוב משהו שאתה לא אוהב, נסה לעשות אותו, במקביל / תוך כדי משהו שאתה כן אוהב.

וכאן יש עוד דבר חשוב שצריך להבין אותו, שבאותה המידה בדיוק ניתן ליצור התניה הפוכה, התניה שלילית, שתגרום למישהו לא לאהוב משהו, שאותו הוא דווקא כן אוהב. ואיך?

על ידי זה שלוקחים את הדבר שאותו הוא אוהב, ומכניסים אותו בסיטואציה שאותה הוא לא אוהב. ואז האדם מתרגל לחשוב, שהדבר שלא באמת עשה לו רע, הדבר הזה עושה לו רע. כי הוא מרגיש רע באותה הסיטואציה.

וכל שכן אם יוצרים התניה. במובן של הדבר שאתה רוצה, הוא זה שאחראי לכך שאתה מרגיש רע. לדוגמא, נניח בדוגמא הנ"ל שמפעילים את המוזיקה כ"כ חזק, עד כדי כך שהאדם בורח מהמקום שאותו הוא אוהב. ואז ממילא האדם מתחיל לשנוא את הדבר שאותו הוא אוהב, כי הוא חושב שהדבר הזה אחראי לרע שהוא הרגיש. למרות שהרע נבע מהמוזיקה.

וכמובן שמכל זה ניתן ללמוד גם לגבי איך ניתן לגרום למישהו להסכים עם רעיון שהוא לא אוהב אותו. וזה על ידי זה שמכניסים את הרעיון שהוא לא אוהב, לתוך רעיון אחר שאותו הוא כן אוהב.

לדוגמא, נניח שמישהו לא אוהב גזענות. ונניח שהוא לא רוצה שיהרגו אותו. אז לדוגמא אפשרי לנסח משפט בסגנון של: "אם אתה לא רוצה שיהרגו אותך, עליך להרוג את כל מי שרוצה להרוג אותך, עליך להרוג את כל הערבים לפני שהם יהרגו אותך". וכך בעצם האדם יכול להסכים עם הרעיון...