אתה שואל איך להעביר למישהו ביקורת ושהוא ישמע לך. תשובה, איך מפרקים את השאלה הזאת למקום אחר, איך לגרום למישהו, איך להעביר ביקורת על מישהו ושהוא ישמע לך. זה בעצם לשאול איך לגרום למישהו לעשות משהו. נכון, וזה בעצם לשאול מה גורם למישהו לעשות משהו. אז מה גורם למישהו לעשות משהו? שהוא חושב שיהיה לו יותר טוב מרע. עכשיו רגע, עכשיו בואו נתחיל מההתחלה כשאתה מעביר למישהו ביקורת, עכשיו תסתכל טוב טוב, תתרכזו טוב טוב כי זה הכל דברים שמורכבים אחד מהשני, אם אתה תעביר עליו את הביקורת בצורה אפשרית, בצורה מאוד עדינה, זה לא מחויב, אז מה הוא יגיד? הוא יגיד "טוב נו לא מחויב, בסדר אני לא ארגיש" הוא לא מרגיש כל כך רע מעכשיו, הוא אומר "טוב ואחר כך לא יהיה לי כל כך טוב" כי זאת לא ביקורת מחויבת.

אבל לכן אם אתה רוצה שמישהו יקשיב לך לביקורת אתה צריך לעשות הפוך, אתה צריך כשאתה מעביר עליו ביקורת לדבר רק בצורה מחויבת לא בצורה אפשרית בכלל, להעביר ביקורת בצורה אובייקטיבית "אתה לא בסדר, אתה הכי גרוע בעולם" קטסטרופה ולהגיד לו "ויש לך תקווה אם תשנה את דרכיך". רגע אחד, אלא מה איפה פה הבעיה, לכאורה מה השכל שבדבר? כי לכאורה אם אתה תעביר עליו ביקורת בצורה אפשרית למה שהוא יקשיב לך, תגיד לו "טוב זה לא משנה אתה יודע, הכל בסדר אבל תשנה", למה שהוא יקשיב לך. אז לכאורה אתה צריך להעביר עליו ביקורת בצורה מחויבת, אלא מה למה זה לא עובד באמת אז למה זה לא עובד הנה לכאורה יש לו את המנגנון, אם תגיד לו שמחויב במציאות שהוא ישנה את דרכיו ולא בצורה אפשרית בצורה מחויבת הוא אמור לשנות את דרכיו.

אז למה זה לא עובד? למה זה לא עובד אני אסביר. אז קודם כל ככה אם הוא באמת היה מאמין לך שמה שהוא עושה מחויב במציאות שזה רע זה היה עובד, אלא מה כשאתה אומר לו מחויב במציאות שמה שהוא עושה זה רע הוא לא מאמין לך. עכשיו מה השכל שבדבר יותר פנימי? שהוא בעצם חושב שאם הוא יאמין לך הוא ירגיש מזה רע. זאת אומרת אם אתה מעביר למישהו ביקורת בצורה של "אתה לא בסדר, אתה הכי גרוע" לכאורה העברת לו ביקורת בצורה אופטימלית אלא מה שאם הוא יאמין לך אז הביקורת בצורה הכי אופטימלית כי אז אתה בטוח במאה אחוז שהוא הולך לשנות את עצמו. אבל מה שכן בגלל שדיברתי איתו בצורה מחויבת יש לנו פחות סיכוי שהוא יאמין לך כי הוא לא רוצה להרגיש רע מזה שהוא יאמין לך.

זאת אומרת אם תגיד לו בצורה מוחלטת שהוא לא טוב אז הוא אומר "רגע אם אני אקשיב לו ואאמין לו אז אני ארגיש רע עם עצמי שאני לא טוב אז עדיף לי לא להקשיב לו", אז הוא לא מאמין לך וממילא הוא לא עושה את מה שאמרת לו. זאת אומרת מצד האידיאל עדיף שהוא יחשוב שהוא מחויב במציאות שהוא ישתנה ולא יחסי, ולא סובייקטיבי, ולא כלום, מחויב במציאות שהוא ישתנה. אלא מה השאלה היא אז איך אתה גורם לו להבין את זה, אז אם אתה תגיד לו בצורה ישירה אז מאוד יכול להיות שאם זה יהיה תקיף מדי זה דווקא יגרום לו לא לרצות להקשיב שהוא לא בסדר ואז דווקא הוא יעשה את הפעולה ההפוכה ויגיד "לא נכון", והכי טוב תעשה הפוך על הפוך נגיד זה הכי טוב ואז דווקא אולי הוא יעשה את הפעולה ההפוכה שהוא יעשה עוד יותר את מה שאתה רצית שהוא לא יעשה.

ולכן יש פה פרדוקס כי מצד אחד כדי שהוא ישנה את מה שהוא עושה אתה צריך לגרום לו להרגיש שמחויב שהוא לא יעשה את מה שהוא עושה ושמחויב שהוא יעשה אחרת, מצד שני אם תגיד לו שמחויב שהוא ישנה את מה שהוא עושה והוא מחויב לעשות אחרת זה יגרום לו להרגיש מאוד רע אז למה שהוא יקשיב לך, יש פה פרדוקס. וזה גם הסיבה שאנשים נגיד לא מצליחים לשנות הרגלים, למה הם לא מצליחים לשנות הרגלים כי לשנות הרגל זה בעצם להעביר ביקורת על עצמך, אז אם אתה אומר "אני מהיום לא מעשן" אתה בעצם אומר "מה אני בן אדם כל כך רע שאני מעשן? לא נכון, טוב שאני מעשן ואני אמשיך לעשן", אז תגיד "טוב תקשיב, אז אתה יודע אתה לא בן אדם רע שאתה מעשן, טוב מאוד שאתה מעשן", "טוב אז אם אתה אומר טוב שאני מעשן אז למה שאני אפסיק?". כאילו אם תכסח את עצמך ותגיד שאתה לא בסדר לגמרי אז זה מלחיץ אותך, אתה אומר "מה אני כל כך לא בסדר? לא נכון אני בסדר שאני מעשן, מותר לי לעשן", וכל פעם שתרצה להפסיק לעשן אתה תגיד "רגע אני כל כך גרוע שאני מעשן? לא אני רוצה לעשן". עכשיו אם אתה תגיד שאתה בסדר שאתה מעשן אז גם לא יהיה לך אינטרס להפסיק לעשן, זה כאילו פרדוקס כזה.

אז מה עושים, אז איך בכל זאת לגרום למישהו, הבנת את הכוונה? כי אם אתה תגיד לו מחויב שהוא לא בסדר אז זה יגרום לו להרגיש מאוד רע ואם תגיד לו שזה אפשרי שזה לא בסדר אז למה לשנות. אלא אם כן תגיד לו מחויב ששם יהיה יותר טוב אבל הוא יגיד "רגע, להגיד ששם מחויב יהיה יותר טוב זה בעצם להגיד לו מחויב שפה רק", הסברת לו את זה בצורה הפוכה. ולכן אין תשובה מוחלטת לשאלה "איך לגרום למישהו להקשיב לך" בדיוק כמו שאין תשובה מוחלטת לשאלה "איך לגרום לעצמך לשנות את המעשים שלך", בדיוק כמו שאין תשובה מוחלטת לשאלה "איך לגרום למציאות להשתנות". הבנת? אין תשובה מוחלטת "לאיך אתה יכול לגרום למישהו לעשות משהו" בדיוק כמו שאין תשובה "איך אתה יכול לגרום לעצמך", אין תשובה מוחלטת לשאלה "איך אתה יכול לגרום לעצמך לעשות משהו" וגם אין תשובה מוחלטת לשאלה "איך אתה יכול לשנות את המציאות". האם יש תשובה מוחלטת לשאלה "איך אתה יכול לשנות את המציאות"? גם אין כי אם אתה תגיד "תעשה ככה וככה", "טוב אבל איך אני יכול לגרום לה לעשות ככה וככה".

בקיצור אין תשובה מוחלטת, אני מסביר לך את השכל הכללי. השכל הכללי אומר ככה מצד אחד הוא צריך לחשוב שמחויב ששם יותר טוב מפה ושמחויב שפה יותר רע משם, מצד שני הוא גם צריך את ההפך או שהוא צריך לחשוב שיהיה לו יותר טוב אם הוא יאמין לך ששם יהיה יותר טוב מאשר הוא מאמין לך שפה לא טוב. עוד פעם, הוא צריך לחשוב שיהיה לו יותר טוב שהוא יאמין לך ששם יותר טוב מאשר שהוא יאמין לך שפה לא טוב, הוא צריך להגיד "רגע יש לי בחירה עכשיו, אני יכול לבחור להאמין שאני לא טוב וששם יהיה יותר טוב, אני יכול להאמין שפה אני מספיק טוב וששם יותר גרוע בכלל, מה יעשה לי יותר טוב?", לפי זה הוא יחליט אם להקשיב לך או לא.

ולכן אם אתה רוצה לגרום להעביר על מישהו ביקורת ושהוא יקשיב לך אתה צריך אתה צריך מראש לבנות לו במחשבה "כמה טוב שם" ובאופן עדין להסביר לו שפה רע, ואז לקוות שהוא ירצה לעבור לשם. אתה הבנת, אז מה התשובה בעצם לשאלה?

ש: שבאופן מוחלט אין לזה תשובה ובאופן יחסי העצה האחרונה.

אליעד: אתה הבנת אבל את הפרדוקס?

ש: כן.

אליעד: מה הבנת?

ש: כי אם את הביקורת מעבירים בצורה אפשרית אז זה לא מתוך מחויבות אז הוא לא יעשה את זה, יהיה סיכוי שהוא לא ישנה. אם הביקורת תהיה ביקורת מחויבת אז יכול להיות גם זה בהכרח לא יגרום לו לשנות כי יכול להיות שזה יהיה מלחיץ אותו והוא בלחץ, ובגלל זה הוא יקח את זה כאפשרי ולא כמחויב.

אליעד: עכשיו לאיפה ההבנה הזאת מובילה? שההבנה הזאת היא אחת מהדוגמאות, אני אעשה ככה, תסתכל לשם, עכשיו לאיפה זה מוביל הדו שיח של מה שהסברתי לו, לאיפה זה מוביל? זה מוביל, זאת אחת מהדוגמאות שאין הבדל בין "יש ואין" כי בן אדם בטוח שיש הבדל בין "יש לאין" הוא אומר "מה זאת אומרת, אבל פה צעקתי עליו, פה לא צעקתי עליו", יכול להיות שזה שצעקת עליו יגרום לו להקשיב לך ויכול להיות שזה שצעקת עליו דווקא יגרום לו לא להקשיב לך, ולכן אין הבדל אם צעקת עליו או לא צעקת עליו. אם אתה מפעיל את המוח אתה אומר "יכול להיות שאם אני לא ידבר איתו הסיכוי שהוא ישתנה שווה בדיוק כמו אם אני אדבר איתו", אם אתה מפעיל את המוח מספיק אתה מגיע למסקנה שאם אתה רוצה לגרום למישהו לעשות משהו אולי יותר טוב שתשתוק אם אתה תדבר איתו, עכשיו דווקא בגלל שדיברת איתו דווקא הוא יעשה הפוך.

ש: במצבים מסוימים.

אליעד: בכל מצב, בכל מצב בעולם, נגיד אתה במדבר, אני אקצין, אתה במדבר ומישהו עומד למות מצמא ואתה אומר "הנה מים" יכול להיות שדווקא בגלל שאמרת לו "הנה מים" הוא לא ישתה את המים, הוא יגיד "אה אתה חושב שתגיד לי איפה המים, שאני לא יודע? לא שותה את המים, מוכן למות". יכול להיות שאם לא היית אומר לו איפה המים אז הוא אז הוא היה רואה את המים ושותה. מה שאני בא להגיד, זה דוגמה לכך שאין הבדל בין דבר והיפוכו שלא משנה מה תעשה זה יכול להוביל לתוצאה הפוכה, אין דבר מוחלט, אין איזה דבר שאתה אומר "אם אני אעשה ככה בטוח יקרה ככה" אין דבר כזה, כל דבר יכול להוביל לדבר ולהפך שלו בדיוק באותה מידה. אם תהיה במדינת ישראל אז תהיה במדינת ישראל אבל האם זה יעשה אותך יותר טוב או פחות טוב? יכול להיות יותר טוב ויכול להיות פחות טוב, אין דבר מוחלט. עכשיו דבר נוסף מהשיחה הזאת לדוגמה גם תראו איך לוקחים תהליכים, איך לוקחים את ההבנה הכללית כאילו אחרי שאתה מבין על האפשרי והמחויב ועל כל הדברים האלה, עכשיו מזה אתה יכול להשתמש ביומיום לביקורת, לשכנע, לכל מיני דברים כאלה כי זה כבר נגזרות של הדברים המרכזיים. הבנו?