איך אפשר לשדרג נאומים פוליטיים ולגייס תומכים חדשים?

ההרצאה מתמקדת בניתוח פוליטי של נאומי שני פוליטיקאים מרכזיים: בנימין נתניהו ובני גנץ, תוך הצגת טיפים לשיפור יכולת השכנוע שלהם והאסטרטגיות בהן היו יכולים להשתמש כדי לגייס תומכים חדשים.

אליעד כהן מתחיל בהסבר על בקשת החסינות של בנימין נתניהו, ומסביר מדוע הנאום שלו בנושא חסינות היה שולי ולקוי מבחינה שיווקית. נתניהו טוען שהחסינות נועדה להגן עליו באופן אישי, כדי שיוכל להמשיך לשרת את העם. אליעד טוען שזו הייתה טעות. במקום להציג את החסינות כהגנה על נבחר הציבור, היה עליו להציג אותה ככזו שמגינה על העם מפני הדחה פוליטית של נבחריהם. באופן זה, המסר היה יכול להישמע כהגנה על רצון הבוחר ולא כעניין אישי של נתניהו.

אליעד מציין כי בנימין נתניהו עושה דבר חשוב בכך שהוא מדבר באופן פרסונלי, פונה ישירות לציבור ומציג את עצמו כקורבן המותקף על ידי המתנגדיו. אך הוא טוען שהנאום היה יכול להיות הרבה יותר אפקטיבי אם נתניהו היה הופך את הסיפור לאישי יותר, פונה ישירות לבוחרים ואומר להם שהחסינות לא מיועדת לו אלא למען טובת הציבור. בעיניו, נתניהו היה צריך להדגיש את העובדה שהמתנגדים לחסינות פוגעים בציבור.

בנוגע לנושא הסיקור החיובי בתקשורת, אליעד מציע שזו הזדמנות עבור נתניהו למנף את הסיקור החיובי לטובתו. במקום להתגונן או להתעלם, הוא יכול להציג את הסיקור החיובי כהוכחה לכך שהוא ראש ממשלה טוב ושהישגיו מועילים לציבור. כהן טוען שנתניהו היה צריך להדגיש שהסיקור החיובי הוא סימן לכך שהוא עושה עבודה טובה, ואם היו רק ביקורות שליליות, זה היה סימן שהוא לא מבצע את תפקידו בצורה טובה.

החלק השני של ההרצאה עוסק בבני גנץ וטעויותיו בנאום. אליעד מציין כי גנץ לא ממקד את המסר שלו בקהל הרחב, אלא בעיקר במי שכבר תומכים בו. הוא טוען שגנץ היה צריך לפנות למצביעי הימין ולהציע להם הצעות שיתאימו לצרכים שלהם, כמו ביטחון, כלכלה ובריאות, במקום להתמקד בהתקפות על נתניהו, דבר שאינו נוגע למצביעי ימין.

אליעד מציע שבני גנץ היה צריך לשדרג את נאומיו כך שיפנו לקהל יעד רחב יותר, תוך שימוש במסרים שיכולים לשכנע את תומכי הימין להצביע לו. הוא מציין כי גנץ היה יכול להדגיש את הצורך בשיפור המצב הביטחוני והכלכלי, במקום להיגרר למתקפות כלפי נתניהו שמחזקות את תומכיו. כהן מציע לו גם להשתמש בשפה פרסונלית ולהפוך את הנאום לממוקד יותר בצרכים של הבוחרים.

בנוגע להבדלים בין המסרים של נתניהו לגנץ, אליעד מציין כי נתניהו מצליח למתג את עצמו באופן חזק, גם אם יש לו הרבה מתנגדים. הוא מציע לגנץ ללמוד מנתניהו ולהפוך את המסרים שלו ליותר ממוקדים ובעלי רלוונטיות עבור קהל יעד רחב יותר.

לסיכום, אליעד מציע למועמדים פוליטיים להשתמש בטכניקות שיווקיות מתקדמות, לפנות לציבור בצורה פרסונלית ולהתמקד בצרכים האמיתיים של הבוחרים. הוא טוען ששימוש בשפה מכוונת ופרסונלית יכול לשדרג את הנאום ולהפוך אותו ליותר אפקטיבי בשכנוע ציבור רחב.

שאלה: מהו ההקשר הכללי של הדיון ומדוע הוא עוסק בבקשת החסינות של בנימין נתניהו?

התשובה מתחילה בהסבר על כך שבנימין נתניהו ביקש חסינות. עולה פה השאלה כיצד נאומיו סביב החסינות, ובעיקר הנאום שבו הוא מסביר שהוא מבקש את החסינות כדי להמשיך לשרת את העם, יכלו להיות משודרגים מבחינה שיווקית ורטורית. כמו כן, ישנה התייחסות לנאום הנגדי של בני גנץ, שבו הוא מבקר את בקשת החסינות של נתניהו אך עושה זאת באופן שלא מצליח לשכנע מצביעים חדשים.

שאלה: איזו טעות עשה בנימין נתניהו בדרך שבה הציג את בקשת החסינות שלו?

התשובה מתמקדת בכך שנתניהו הציג את החסינות כמשהו שמגן עליו - על נבחר הציבור - כדי שיוכל להמשיך לשרת את העם. הטענה היא שזוהי טעות, מפני שהגישה השיווקית היעילה יותר היתה להציג את החסינות ככזאת שמגינה קודם כל על העם, על רצון הבוחר, כדי שלא יוכלו להדיח את הנציג שנבחר על ידם.

שאלה: איך בנימין נתניהו יכל לשדרג את המסר בנאום החסינות שלו?

תשובה מפורטת מציגה אפשרות שבה נתניהו היה מדגיש כי החסינות מבטיחה את הגנתו של הציבור מפני הדחה פוליטית של מי שהציבור בחר בו.

• במקום לומר "החסינות מגנה עלי, הנבחר, כדי שאוכל לשרת אתכם", היה עליו לומר "החסינות מגנה עליכם מפני אלה שרוצים להדיח את שליחכם".
• הוא היה צריך לפנות לבוחרים בצורה פרסונלית ולהסביר: "אתם בחרתם בי, אתם רוצים להמשיך לקבל ממני שירות, ולכן מי שמתנגד לחסינות שלי, בעצם פוגע בכם".
• בדרך זו, היתה נוצרת תחושה שהחסינות אינה רק עניין פרטי של נתניהו אלא עניין ציבורי המקדם את האינטרסים של העם שבחר בו.

שאלה: באיזה אופן היה נתניהו יכול להפוך את נאומו לפרסונלי וממוקד יותר בקהל שלו?

התשובה מדגישה שנתניהו היה צריך למקד את המסר כך ש"אתם" - הציבור - תופיעו מרכזיים בנאום.

• במקום לשדר "הם (היריבים) נגד נתניהו", עליו להצהיר "הם נגדכם, הבוחרים, כי אתם בחרתם בי".
• להשתמש בשפה של "אנחנו" מול "הם": "אני ואתם נמצאים יחד, ואילו הם - אויבים, שמאל, בוגדים - רוצים לפגוע בכם דרך הפגיעה בי".
• להכריז שהוא יוצא למאבק חסינות לא למענו, אלא למען הציבור, וכי כל הרדיפות נגדו הן בעצם רדיפות נגד רצון הבוחר.
• להציף דוגמה כמו "אני מוכן שיעמידו אותי לדין, יגידו לי שאני בוגד, יכנו אותי בכל שם - העיקר לשרת אתכם".

שאלה: כיצד נתניהו יכל למנף את סוגיית הסיקור החיובי בתקשורת לטובתו?

התשובה טוענת שנתניהו נשאר תקוע במסר כי "אין סיבה להאשים אדם על שקיבל סיקור חיובי". במקום זאת, הוא יכל לפתח קו טיעון יעיל בהרבה:

• להדגיש שהתקשורת ברובה נגדו, ודווקא מפני שהוא ראש ממשלה טוב ומביא הישגים לעם, לפעמים גם בתקשורת העוינת שלו מופיעים דברים חיוביים.
• להכריז: "אתם (הציבור) צריכים לשמוח שיש סיקור חיובי לראש הממשלה, כי אם היתה רק ביקורת שלילית, זה היה סימן שאני לא עושה דברים טובים עבורכם".
• להפוך את הנרטיב כך שהסיקור החיובי מצביע על הישגים אמיתיים, ולהאשים את מתנגדיו בכך שהם כנראה מעדיפים ראש ממשלה כושל שיקבל רק ביקורת שלילית.
• לשוב ולחבר זאת אל "אתם" - העם - ולהגיד שהסיקור החיובי מוכיח שאכן נעשו פעולות טובות לטובת הציבור.

שאלה: מה הקשר לדבריו על "אני אלוהים וכולם אלוהים" ולעניין ההשוואות בין אנשים?

בתוך ההסבר המפורט, מופיעה אמירה כללית: "אני אלוהים, אבל גם כולם אלוהים במידה שווה". זו דרך לומר שאין כאן טענה שמישהו באמת עליון על האחר, אלא שיש שוויון ערך בין כולם. במקביל, נטען שנתניהו "לא מספיק חכם כמו שהוא חושב" ושנאוומיו אמנם טובים ביחס למתחרים, אבל הם עדיין יכולים להיות משודרגים הרבה יותר.

שאלה: כיצד הקטע עובר לעיסוק בבני גנץ ומדוע מכונה "ליצן"?

התשובה טוענת שבני גנץ מקבל יחס מזלזל ("ליצן") בשל האופן שבו הוא נואם, ואינו נתפס כחכם בתחום הרטוריקה. יחד עם זאת, מובהר שאין הכרח שהוא רע, או פחות טוב כמדינאי. אלא, הטענה היא שמבחינת שכנוע והעברת מסרים, הוא איננו ממוקד דיו בקהל שלא הצביע לו עד כה.

שאלה: מהו הטיפ השיווקי שניתן לבני גנץ כדי לשכנע יותר אנשים להצביע לו?

התשובה מבהירה שאם בני גנץ היה רוצה להגדיל את כוחו הפוליטי, היה עליו לפנות למי שלא הצביע לו בעבר - כלומר, למצביעי נתניהו והימין - ולהציע להם משהו שיהיה רלוונטי לצרכים שלהם.

• בני גנץ לא צריך לדבר לאלה ששונאים את ביבי ממילא, כי הם כבר תומכים בו.
• במקום לומר "ביבי מושחת, ביבי פוגע במדינה", היה צריך לדבר על צרכי מצביעי הימין - למשל ביטחון, מצב כלכלי, מצב רפואי - ולהסביר איך הוא יטפל בזה טוב יותר מביבי.
• הוא היה צריך להדגיש: "אני מתבייש שראש ממשלה מתעסק בחסינות במקום לטפל ברקטות או במערכת הבריאות", וכך לבוא ממקום המדבר על ביטחונם של תומכי הימין.
• בכך, הוא היה מנסה למשוך קולות של מי שמצביע לביבי. כי המתקפה השמאלית הקלאסית של "ביבי מושחת" בדרך כלל מחזקת את תומכי ביבי סביבו.

שאלה: מדוע נטען שיש חוסר הבנה בכחול לבן לגבי גיוס מצביעי ימין?

התשובה מציגה שתי נקודות עיקריות:

• שלושה רמטכ"לים - גנץ, אשכנזי, יעלון - לא מצליחים למתג את עצמם כיותר אנשי ביטחון מביבי, אף על פי שהגיונית הם אמורים להצטייר כך.
• אם היו להם כלים שיווקיים נכונים, הם היו "תוקפים את ביבי מימין", מבטיחים עוד יותר דברים מביבי בכל הנושאים הביטחוניים, או אפילו טוענים "אנחנו הרבה יותר חזקים ממנו ונעשה צעדים אגרסיביים יותר כדי להגן על העם".
• אלא שהחשש הוא לאבד את אנשי השמאל הקיצוני, אבל למעשה כדי לנצח, יש צורך לגייס מצביעים מהימין - ולכן היה עליהם לאמץ מסרים "ימניים" יותר בצורה אסטרטגית.
• בפועל, הם נשארים בעיקר במסרים של "ביבי מושחת" ואינם מושכים קולות חדשים, מה שממשיך לאפשר לביבי למתג את עצמו כבחירה יחידה עבור מצביעי הימין.

שאלה: מהי הגישה הכללית לגבי מי משקר ומי לא, וכיצד קשורה לכך אמירת "אם כבר משקרים, כדאי לעשות זאת בצורה מקצועית"?

התשובה כוללת טענה שכל הפוליטיקאים, כולל ביבי וגנץ, עוסקים בצורה כזו או אחרת במסרי שכנוע שיכולים לגלוש לשקרים או להגזמות. נטען שביבי "משקר בלי למצמץ", אבל לטענת הדובר אפשר היה "לשקר" בצורה משכנעת אפילו יותר. במילים אחרות, אם כבר משתמשים בטכניקות של רטוריקה פוליטית שמייפות את המציאות או מעצבות אותה, ראוי לעשות זאת באופן יעיל והתקפי יותר עבור הקהל שאליו אתה פונה.

שאלה: איך הדיון מסתיים ומהי ההמלצה הכללית לבוחרים?

התשובה מסכמת במספר מסרים:

• למרות שהשיח התמקד בעיקר בטעויות הרטוריות של נתניהו ושל בני גנץ, יש מקום להזכיר שכדאי לכל אחד לבחור בעצמו את דרכו ולא "לעבוד על עצמו".
• מי שרוצה עוד מידע על עמדות לגבי "במי לבחור" או על נושאים הקשורים בבחירות, מוזמן לחפש מקורות מידע רחבים יותר.
• משתמע שבכולם יש צדדים טובים ופחות טובים, ובכל האמירות האלו אין בכוונה לקבוע בהכרח מי צודק. הרעיון הוא להראות כיצד הם יכלו להציג את עצמם בצורה משכנעת יותר.

שאלה: מה חשוב לזכור בנוגע להתייחסות ל"ביבי" ול"בני"?

עולה הרעיון שאין הכרח לפרש את הנתונים כאילו ביבי בהכרח חכם או גנץ בהכרח טיפש. יש כאן ביקורת על כישורי הנאום של השניים. ביבי נחשב "אשף" ביחס למתחריו, אבל גם הוא אינו ממצה את מלוא האפשרויות הרטוריות. בני גנץ, מצדו, נתפס כמי שפשוט לא מדבר כלל למי שלא אוהד אותו מראש.

שאלה: מהו הרעיון המרכזי בהיבט השכנוע הפוליטי שעולה מכל הדברים הללו?

ברמה השיווקית, ההדגשה היא:

• פוליטיקאי צריך לפנות למי שעדיין לא בחר בו. להציע להם סיבה להזדהות עם המסר.
• חשוב להשתמש בשפה פרסונלית, "אני ואתם" מול "הם", כדי לגייס תמיכה רגשית.
• אם יריבייך תוקפים אותך על היבט מסוים (כמו סיקור חיובי), נצל זאת לטובתך במקום להתגונן או להתעלם.
• התעמקות במסרים שנוגעים לצרכים האמיתיים של אנשים (ביטחון, כלכלה, בריאות) עשויה למשוך מצביעים יותר מאשר התקפות כלליות.

שאלה: האם נאמר דבר מה על עדיפות מנהיגותית או על מהות האמת שבטענות הצדדים?

ההבהרה היא שכל הדוגמאות לגבי מה ביבי או בני יכלו לעשות, אינן מעידות בהכרח על נכונותן המוסרית או המדינית של האמירות. מדובר בהדגמה ליישום כללי שכנוע, אסטרטגיה פוליטית, והבנת שפת בוחרים. נאמר גם שהדובר לא בהכרח מצדד באיש מהם, אך מציג דרכים לשכלל את הנאום.

שאלה: מהי ההמלצה האחרונה שניתנת למי שרוצה מידע נוסף?

כולם מוזמנים לחפש באתר הרלוונטי ולהעמיק בנושאים כמו "ייעוץ פוליטי", "ניתוח רעיונות", "איך לדרבן אנשים לבחור בך" וכולי. מוסבר שוב שהעיקר הוא שהבוחר לא יעבוד על עצמו ושבסופו של דבר כולנו "אלוהים" וכולנו שווים, אבל בו - זמנית אפשר למנף את הנאום לרמה גבוהה יותר של שכנוע כאשר מבינים לעומק את צרכי הקהל.