רטוריקה, איך לשכנע אנשים? האם זה בגלל הרצון או בגלל הצורה? למה רע לך? האם זה בגלל שאתה לא רוצה או בגלל מה שקורה? מהי סיבתיות? סיבה ותוצאה, אמונות תפלות, קריאת תהילים, צדקה, אמונות של דתיים
איך לשכנע אנשים והאם הבעיה ברצון או במציאות?
אליעד כהן מסביר על טכניקות לשכנוע ורטוריקה, תוך דגש על ההבדל בין "רצון" לבין "צורה" או מצב חיצוני. הדגש המרכזי שלו הוא על זיהוי הסיבה האמיתית לכך שאדם מרגיש רע או טוב, וכיצד לזהות האם הסיבה קשורה למה שקורה או לרצון הפנימי של האדם. לאורך ההסברים, אליעד משתמש בדוגמאות רבות ומפורטות ומנתח אותן לעומקן.
מה הקשר בין ניסיון אישי לשכנוע אנשים?
אחת הנקודות המרכזיות שאליעד מעלה היא ההבדל בין סיבה לתוצאה, כאשר הוא מתייחס לטענות שאנשים משתמשים בהן: "התנסיתי בזה וזה עשה לי רע", או "עשיתי משהו וזה עזר". לפי אליעד, כאשר אדם אומר משפט כמו "התנסיתי בזה", הוא לעיתים חושב שהתשובה "כי התנסיתי בזה" מוכיחה את הטענה שלו. לדוגמה, אדם אומר "כשאני בבית אני בדיכאון", ולשאלה למה הוא חושב שזה רע הוא עונה "כי התנסיתי בזה". אליעד מסביר שהאדם חושב שהשאלה שנשאלת היא "איך אתה יודע שזה רע?", כלומר, הוא מפרש את השאלה לא נכון. אליעד מסביר שצריך להבין האם האדם מבין את השאלה נכון, ואם לא, יש לשאול אותו שאלות נוספות שיעזרו להבהיר את הכוונה המדויקת.
למה קשה לשכנע אנשים שהאמונות שלהם לא נכונות?
אליעד מתייחס לאמונות תפלות ולסיבתיות מוטעית, כמו אמונה שאומרת שאם תולים כביסה שחורה יקרה אסון, או האמונה שקריאת תהילים מרפאת חולים. בדוגמה על התהילים, הוא מדגים כיצד להתמודד עם מישהו שמאמין שקריאת תהילים ריפאה חולה: הוא מציע לבקש מהאדם להסביר מדוע הוא מאמין שזו הסיבה, ואז לבדוק האם ישנן הוכחות נגדיות. אליעד מציע לבדוק זאת באופן אמפירי: לקחת קבוצת אנשים חולים, שחלקם יקראו תהילים וחלקם יקבלו טיפול רפואי, ואז לראות מי באמת מתרפא. אך אליעד מדגיש שגם אז יהיה אפשר לטעון שהקבוצה שלא התרפאה פשוט לא התפללה מספיק בכוונה. הוא מציין שזו הסיבה שקשה לשכנע אנשים להטיל ספק באמונות שלהם, כי תמיד ניתן למצוא סיבות חלופיות.
האם השהייה בבית גורמת לדיכאון או שהסיבה פנימית?
אליעד מתעמק במקרה של אדם שטוען כי להישאר בבית זמן רב גורם לדיכאון. הוא מסביר את השגיאה האפשרית: זה נכון שהאדם הרגיש דיכאון בכל פעם שהיה בבית, אבל זו לא בהכרח הסיבה לדיכאון. אליעד אומר שהדיכאון לא בהכרח נובע מהשהייה בבית, אלא מכך שהאדם לא רצה להיות בבית. הוא מסביר את זה באמצעות בדיקה פנימית: אם האדם היה רוצה לשבת בבית, הוא לא היה חווה דיכאון. לכן הסיבה אינה עצם ההישארות בבית, אלא אי הרצון להישאר בבית. אליעד ממליץ לשאול את האדם מדוע פתאום הוא הפסיק לרצות להיות בבית, מה השתנה אצלו ברצון שלו ולא בסיטואציה עצמה.
מה הבעיה בטענה שכל האנשים חייבים לצאת מהבית?
דוגמה נוספת היא טענה כללית שכל אדם חייב לצאת מהבית אחרת יהיה לו רע. אליעד כהן טוען שזו אמירה חלקית ולא מדויקת. אם ניתן להעלות על הדעת ולו דוגמה אחת של אדם שלא הרגיש רע כשהוא נשאר בבית, הדבר סותר את הטענה באופן מוחלט. לכן הוא מציע להתייחס תמיד לטענה במדויק ולבדוק האם האדם מתכוון לכל האנשים תמיד או רק לעצמו. אם הטענה היא רק כלפיו, אז היא נכונה לגביו בלבד. אליעד מסביר שחשוב לבדוק למה בדיוק הוא מתכוון, כי לעיתים קרובות אנשים משתמשים במשפטים כלליים שמכילים הנחות סמויות.
למה אנשים חושבים שקריאת תהילים מרפאת?
אליעד מתאר כיצד אנשים מאמינים בקשר בין קריאת תהילים להחלמה של חולה. הוא מסביר שלמרות שאנשים טוענים שזה עבד עבורם, זה לא מוכיח קשר...
אליעד כהן מסביר על טכניקות לשכנוע ורטוריקה, תוך דגש על ההבדל בין "רצון" לבין "צורה" או מצב חיצוני. הדגש המרכזי שלו הוא על זיהוי הסיבה האמיתית לכך שאדם מרגיש רע או טוב, וכיצד לזהות האם הסיבה קשורה למה שקורה או לרצון הפנימי של האדם. לאורך ההסברים, אליעד משתמש בדוגמאות רבות ומפורטות ומנתח אותן לעומקן.
מה הקשר בין ניסיון אישי לשכנוע אנשים?
אחת הנקודות המרכזיות שאליעד מעלה היא ההבדל בין סיבה לתוצאה, כאשר הוא מתייחס לטענות שאנשים משתמשים בהן: "התנסיתי בזה וזה עשה לי רע", או "עשיתי משהו וזה עזר". לפי אליעד, כאשר אדם אומר משפט כמו "התנסיתי בזה", הוא לעיתים חושב שהתשובה "כי התנסיתי בזה" מוכיחה את הטענה שלו. לדוגמה, אדם אומר "כשאני בבית אני בדיכאון", ולשאלה למה הוא חושב שזה רע הוא עונה "כי התנסיתי בזה". אליעד מסביר שהאדם חושב שהשאלה שנשאלת היא "איך אתה יודע שזה רע?", כלומר, הוא מפרש את השאלה לא נכון. אליעד מסביר שצריך להבין האם האדם מבין את השאלה נכון, ואם לא, יש לשאול אותו שאלות נוספות שיעזרו להבהיר את הכוונה המדויקת.
למה קשה לשכנע אנשים שהאמונות שלהם לא נכונות?
אליעד מתייחס לאמונות תפלות ולסיבתיות מוטעית, כמו אמונה שאומרת שאם תולים כביסה שחורה יקרה אסון, או האמונה שקריאת תהילים מרפאת חולים. בדוגמה על התהילים, הוא מדגים כיצד להתמודד עם מישהו שמאמין שקריאת תהילים ריפאה חולה: הוא מציע לבקש מהאדם להסביר מדוע הוא מאמין שזו הסיבה, ואז לבדוק האם ישנן הוכחות נגדיות. אליעד מציע לבדוק זאת באופן אמפירי: לקחת קבוצת אנשים חולים, שחלקם יקראו תהילים וחלקם יקבלו טיפול רפואי, ואז לראות מי באמת מתרפא. אך אליעד מדגיש שגם אז יהיה אפשר לטעון שהקבוצה שלא התרפאה פשוט לא התפללה מספיק בכוונה. הוא מציין שזו הסיבה שקשה לשכנע אנשים להטיל ספק באמונות שלהם, כי תמיד ניתן למצוא סיבות חלופיות.
האם השהייה בבית גורמת לדיכאון או שהסיבה פנימית?
אליעד מתעמק במקרה של אדם שטוען כי להישאר בבית זמן רב גורם לדיכאון. הוא מסביר את השגיאה האפשרית: זה נכון שהאדם הרגיש דיכאון בכל פעם שהיה בבית, אבל זו לא בהכרח הסיבה לדיכאון. אליעד אומר שהדיכאון לא בהכרח נובע מהשהייה בבית, אלא מכך שהאדם לא רצה להיות בבית. הוא מסביר את זה באמצעות בדיקה פנימית: אם האדם היה רוצה לשבת בבית, הוא לא היה חווה דיכאון. לכן הסיבה אינה עצם ההישארות בבית, אלא אי הרצון להישאר בבית. אליעד ממליץ לשאול את האדם מדוע פתאום הוא הפסיק לרצות להיות בבית, מה השתנה אצלו ברצון שלו ולא בסיטואציה עצמה.
מה הבעיה בטענה שכל האנשים חייבים לצאת מהבית?
דוגמה נוספת היא טענה כללית שכל אדם חייב לצאת מהבית אחרת יהיה לו רע. אליעד כהן טוען שזו אמירה חלקית ולא מדויקת. אם ניתן להעלות על הדעת ולו דוגמה אחת של אדם שלא הרגיש רע כשהוא נשאר בבית, הדבר סותר את הטענה באופן מוחלט. לכן הוא מציע להתייחס תמיד לטענה במדויק ולבדוק האם האדם מתכוון לכל האנשים תמיד או רק לעצמו. אם הטענה היא רק כלפיו, אז היא נכונה לגביו בלבד. אליעד מסביר שחשוב לבדוק למה בדיוק הוא מתכוון, כי לעיתים קרובות אנשים משתמשים במשפטים כלליים שמכילים הנחות סמויות.
למה אנשים חושבים שקריאת תהילים מרפאת?
אליעד מתאר כיצד אנשים מאמינים בקשר בין קריאת תהילים להחלמה של חולה. הוא מסביר שלמרות שאנשים טוענים שזה עבד עבורם, זה לא מוכיח קשר...
- איך לשכנע אנשים?
- מהי סיבתיות?
- האם קריאת תהילים מרפאת?
- למה להיות בבית גורם לדיכאון?
- מה הקשר בין רצון לבין סבל?
- איך לזהות אמונות תפלות?