וכאן אבאר עוד דרך כיצד באפשרותך לאתר את נקודות התורפה של האדם שמולך. כגון לדוגמא שאתה מתווכח עם מישהו (דיבייטינג) וברצונך לשכנע אותו להסכים איתך. או לדוגמא שאתה מנסה למכור ללקוח איזה מוצר, והלקוח מביע התנגדות לרכישת המוצר. שאז בכל אחד מהמקרים, כדי לשנות את דעתו של האדם שמולך, לשם כך עליך לדעת לאתר את נקודות התורפה שלו, ודרכיהן לשנות את דעתו.
ונקודות תורפה פירושו, שכל אדם מבסס את הדברים שלו, על סמך סיבות וטיעונים כלשהם. וגם הלקוח שאומר שהוא לא רוצה לרכוש את המוצר, הוא מבסס זאת על טיעונים ועל סיבות כלשהן. וככל שהסיבות האלו חזקות יותר בעיני הלקוח, כך קשה יותר לשכנע אותו לשנות את עמדתו. וכדי לגרום ללקוח לשנות את עמדתו, לשם כך עליך לאתר את נקודות התורפה, שהוא עצמו חושב לגבי הסיבות שלו עצמו.
ונקודות התורפה הן המקומות שבהן האדם עצמו לא בטוח בסיבות שלו עצמו. דהיינו, שהאדם עצמו טוען טענות רבות ומסביר הסברים רבים, למה הוא חושב כך ולא אחרת. וחלק מהסיבות שהאדם מציג, כדי לחזק וכדי לתמוך בדעתו, בחלק מהסיבות עצמן, האדם עצמו לא בטוח בהן. כי לפעמים האדם אומר המון סיבות, ובחלק מהסיבות עצמן, הוא עצמו חושב שאולי הן לא נכונות. ואלו בעצם נקודות התורפה של הטיעונים של האדם.
וזה לא ממש משנה אם הסיבות עצמן נכונות או לא נכונות. זה כן משנה, שהאדם עצמו חושב שהסיבות שלו, לא ממש נכונות. ז"א גם אם האדם נותן טיעונים שהם נכונים, מי שהוא מומחה לתת מודע ומומחה לנפש האדם, הוא יודע לזהות באילו טיעונים האדם עצמו משוכנע יותר ובאילו טיעונים האדם עצמו משוכנע פחות.
וכאשר המומחה לתת מודע, רואה היכן האדם עצמו לא בטוח בעצמו. אז דרך זה הוא יודע להפעיל לחץ פסיכולוגי על היריב שלו, ודרך זה הוא גורם לו לשנות את דעתו. ולדוגמא במקרה של מכירה ללקוח, כאשר הלקוח מציג את ההתנגדות שלו, מי שהוא מומחה מכירות, הוא יודע לזהות את נקודות התורפה שהלקוח עצמו לא בטוח בהתנגדות של עצמו. ודרך זה הוא יכול לגרום ללקוח לשנות את דעתו.
וגם בתחום הטיפולי, כגון אצל פסיכולוגים / פסיכיאטרים / אימון אישי וכיו"ב, שמי שהוא מומחה אמיתי, אז כאשר המטופל מציג את האמונות שלו שחוסמות אותו, הוא יודע לזהות היכן המטופל עצמו לא באמת מאמין לסיבות שבגללן הוא טוען שהוא לא מצליח. ודרך שם הוא מנסה להראות למטופל, היכן בעצם הוא יכול ליצור שינוי בחיים שלו, על ידי שינוי האמונות שלו.
והכל זה על ידי זה שהמומחה, יודע לזהות את נקודות התורפה שיש לאדם, בדעה שלו עצמו. ודרך זה הוא משחרר את האדם מהאחיזה שלו בדעה שלו. ממש כמו בקרב, שמוצאים את נקודת התורפה של היריב, ודרכה מכניעים אותו.
והשאלה הנשאלת היא, כאשר אתה שומע מישהו אומר משהו, איך אתה יכול לדעת, באיזה חלקים של מה שהוא עצמו אומר, הוא עצמו לא מאמין לעצמו? וכיצד באפשרותך לדעת, עד כמה האדם לא מאמין לעצמו, בסיפור שהוא עצמו מספר?
והדרך לזהות את נקודות התורפה של הלקוח, היא ראשית כל, על ידי זה שמעודדים את הלקוח להרחיב ולפרט על הסיבה שבגללה הוא מתנגד לרכישת המוצר. או בתחום הטיפולי, שמעודדים את המטופל לספר כמה שיותר, על הדברים שהוא חושב שגורמים לו להיתקע בחיים וכיו"ב. כי ככל שהלקוח מספר יותר על הסיבות ועל השורשים שבגללם הוא חושב כך או אחרת, כך קל יותר לזהות את נקודות התורפה שלו. וכמובן שצריך לדעת לעשות את זה בחוכמה, כדי לא לגרום בטעות ללקוח לטעת שורשים בהתנגדות שלו וכולי.
וכאשר האדם שמולך מספר סיפור כלשהו ומציג טיעונים כלשהם, הדרך שלך לדעת היכן הוא עצמו לא בטוח בעצמו, היא על ידי זה שאתה בודק עד כמה הוא מציג את הטיעונים שלו כאמת אובייקטיבית, ועד כמה הוא מציג את הטיעונים שלו כאמת סובייקטיבית.
כי יש אמת אובייקטיבית, דהיינו, אמת שכולם מסכימים עליה. ויש אמת סובייקטיבית, שהיא אמת שתלויה בנקודת המבט האישית של האדם. וכאשר האדם רואה מולו קיר, הוא אומר בצורה מוחלטת "יש כאן קיר" כעובדה קיימת, בלי שום חשש ובלי שום היסוס.
אבל אם לדוגמא האדם היה אומר "אני חושב שאני רואה כאן קיר", או "כנראה שיש כאן קיר", או "אולי יש כאן קיר", או "זכור לי שיש כאן קיר", או "אני מרגיש שיש כאן קיר", או "הסבירו לי שיש כאן קיר", או "כולם רואים כאן קיר", או "לדעתי יש כאן קיר" וכיו"ב, ביטויים וצורות ביטוי שונות, שהן בעצם מבטאות את זה שהאדם עצמו, לא ממש בטוח במה שהוא אומר, והוא עצמו מטיל ספק במה שהוא עצמו אומר.
כגון לדוגמא שהלקוח אומר "אישתי אומרת שאין לנו כרגע כסף כדי לרכוש את המוצר הזה". ברגע שהלקוח אמר "אישתי אומרת", הרי שבעצם הוא אמר, שהוא עצמו לא בהכרח חושב כך. או ברגע שמישהו אומר "נראה לי שאין לי צורך במוצר הזה". המילים "נראה לי" מסגירות את זה שהוא לא באמת בטוח במה שהוא עצמו אומר. או לדוגמא לקוח שאומר "אני חושב שאולי כדאי שאני ארכוש את המוצר במועד מאוחר יותר". המילים "אני חושב שאולי", מראות שהוא לא בטוח בעצמו. ואפילו המילה " אני חושב שאולי כדאי", גם היא מסגירה את זה שהלקוח לא מדבר בצורה ברורה, כאילו הוא רואה מולו קיר, אלא הוא מדבר בצורה יחסית.
וכאשר האדם מציג דעה כלשהי ורעיון כלשהו, אז אחת מהדרכים לדעת עד כמה האדם בטוח בעצמו, היא לראות כמה סיבות האדם נותן למה שהוא אומר, ומה מקור הכוח של הסיבות האלו. כי לפעמים האדם מוסיף סיבות, וזה רק משום שהוא משקר. דהיינו, שלפעמים האדם אומר איזה משפט, והוא יודע שהמשפט הזה הוא לא אמת. ואז כדי להסתיר את זה שהוא משקר, הוא כאילו נותן סיבה או סיבות, כדי לחזק את מה שהוא אמר. וזה עצמו אמור להדליק אצלך נורת אזהרה, לדעת שמאוד יכול להיות, שהטיעון עצמו הוא שקרי.
כי לפעמים האדם עצמו מרגיש חוסר נוחות עם מה שהוא עצמו אומר, והוא עצמו לא מאמין למה שהוא אומר, ואז הוא מוסיף סיבות, שנראות כאילו הן סיבות של אמת. והכל כדי לחפות על זה שהוא בעצם משקר. ומי שהוא מומחה לתת מודע ומי שהוא מומחה למכירות, הוא יודע לזהות היכן האדם עצמו...
ונקודות תורפה פירושו, שכל אדם מבסס את הדברים שלו, על סמך סיבות וטיעונים כלשהם. וגם הלקוח שאומר שהוא לא רוצה לרכוש את המוצר, הוא מבסס זאת על טיעונים ועל סיבות כלשהן. וככל שהסיבות האלו חזקות יותר בעיני הלקוח, כך קשה יותר לשכנע אותו לשנות את עמדתו. וכדי לגרום ללקוח לשנות את עמדתו, לשם כך עליך לאתר את נקודות התורפה, שהוא עצמו חושב לגבי הסיבות שלו עצמו.
ונקודות התורפה הן המקומות שבהן האדם עצמו לא בטוח בסיבות שלו עצמו. דהיינו, שהאדם עצמו טוען טענות רבות ומסביר הסברים רבים, למה הוא חושב כך ולא אחרת. וחלק מהסיבות שהאדם מציג, כדי לחזק וכדי לתמוך בדעתו, בחלק מהסיבות עצמן, האדם עצמו לא בטוח בהן. כי לפעמים האדם אומר המון סיבות, ובחלק מהסיבות עצמן, הוא עצמו חושב שאולי הן לא נכונות. ואלו בעצם נקודות התורפה של הטיעונים של האדם.
וזה לא ממש משנה אם הסיבות עצמן נכונות או לא נכונות. זה כן משנה, שהאדם עצמו חושב שהסיבות שלו, לא ממש נכונות. ז"א גם אם האדם נותן טיעונים שהם נכונים, מי שהוא מומחה לתת מודע ומומחה לנפש האדם, הוא יודע לזהות באילו טיעונים האדם עצמו משוכנע יותר ובאילו טיעונים האדם עצמו משוכנע פחות.
וכאשר המומחה לתת מודע, רואה היכן האדם עצמו לא בטוח בעצמו. אז דרך זה הוא יודע להפעיל לחץ פסיכולוגי על היריב שלו, ודרך זה הוא גורם לו לשנות את דעתו. ולדוגמא במקרה של מכירה ללקוח, כאשר הלקוח מציג את ההתנגדות שלו, מי שהוא מומחה מכירות, הוא יודע לזהות את נקודות התורפה שהלקוח עצמו לא בטוח בהתנגדות של עצמו. ודרך זה הוא יכול לגרום ללקוח לשנות את דעתו.
וגם בתחום הטיפולי, כגון אצל פסיכולוגים / פסיכיאטרים / אימון אישי וכיו"ב, שמי שהוא מומחה אמיתי, אז כאשר המטופל מציג את האמונות שלו שחוסמות אותו, הוא יודע לזהות היכן המטופל עצמו לא באמת מאמין לסיבות שבגללן הוא טוען שהוא לא מצליח. ודרך שם הוא מנסה להראות למטופל, היכן בעצם הוא יכול ליצור שינוי בחיים שלו, על ידי שינוי האמונות שלו.
והכל זה על ידי זה שהמומחה, יודע לזהות את נקודות התורפה שיש לאדם, בדעה שלו עצמו. ודרך זה הוא משחרר את האדם מהאחיזה שלו בדעה שלו. ממש כמו בקרב, שמוצאים את נקודת התורפה של היריב, ודרכה מכניעים אותו.
והשאלה הנשאלת היא, כאשר אתה שומע מישהו אומר משהו, איך אתה יכול לדעת, באיזה חלקים של מה שהוא עצמו אומר, הוא עצמו לא מאמין לעצמו? וכיצד באפשרותך לדעת, עד כמה האדם לא מאמין לעצמו, בסיפור שהוא עצמו מספר?
והדרך לזהות את נקודות התורפה של הלקוח, היא ראשית כל, על ידי זה שמעודדים את הלקוח להרחיב ולפרט על הסיבה שבגללה הוא מתנגד לרכישת המוצר. או בתחום הטיפולי, שמעודדים את המטופל לספר כמה שיותר, על הדברים שהוא חושב שגורמים לו להיתקע בחיים וכיו"ב. כי ככל שהלקוח מספר יותר על הסיבות ועל השורשים שבגללם הוא חושב כך או אחרת, כך קל יותר לזהות את נקודות התורפה שלו. וכמובן שצריך לדעת לעשות את זה בחוכמה, כדי לא לגרום בטעות ללקוח לטעת שורשים בהתנגדות שלו וכולי.
וכאשר האדם שמולך מספר סיפור כלשהו ומציג טיעונים כלשהם, הדרך שלך לדעת היכן הוא עצמו לא בטוח בעצמו, היא על ידי זה שאתה בודק עד כמה הוא מציג את הטיעונים שלו כאמת אובייקטיבית, ועד כמה הוא מציג את הטיעונים שלו כאמת סובייקטיבית.
כי יש אמת אובייקטיבית, דהיינו, אמת שכולם מסכימים עליה. ויש אמת סובייקטיבית, שהיא אמת שתלויה בנקודת המבט האישית של האדם. וכאשר האדם רואה מולו קיר, הוא אומר בצורה מוחלטת "יש כאן קיר" כעובדה קיימת, בלי שום חשש ובלי שום היסוס.
אבל אם לדוגמא האדם היה אומר "אני חושב שאני רואה כאן קיר", או "כנראה שיש כאן קיר", או "אולי יש כאן קיר", או "זכור לי שיש כאן קיר", או "אני מרגיש שיש כאן קיר", או "הסבירו לי שיש כאן קיר", או "כולם רואים כאן קיר", או "לדעתי יש כאן קיר" וכיו"ב, ביטויים וצורות ביטוי שונות, שהן בעצם מבטאות את זה שהאדם עצמו, לא ממש בטוח במה שהוא אומר, והוא עצמו מטיל ספק במה שהוא עצמו אומר.
כגון לדוגמא שהלקוח אומר "אישתי אומרת שאין לנו כרגע כסף כדי לרכוש את המוצר הזה". ברגע שהלקוח אמר "אישתי אומרת", הרי שבעצם הוא אמר, שהוא עצמו לא בהכרח חושב כך. או ברגע שמישהו אומר "נראה לי שאין לי צורך במוצר הזה". המילים "נראה לי" מסגירות את זה שהוא לא באמת בטוח במה שהוא עצמו אומר. או לדוגמא לקוח שאומר "אני חושב שאולי כדאי שאני ארכוש את המוצר במועד מאוחר יותר". המילים "אני חושב שאולי", מראות שהוא לא בטוח בעצמו. ואפילו המילה " אני חושב שאולי כדאי", גם היא מסגירה את זה שהלקוח לא מדבר בצורה ברורה, כאילו הוא רואה מולו קיר, אלא הוא מדבר בצורה יחסית.
וכאשר האדם מציג דעה כלשהי ורעיון כלשהו, אז אחת מהדרכים לדעת עד כמה האדם בטוח בעצמו, היא לראות כמה סיבות האדם נותן למה שהוא אומר, ומה מקור הכוח של הסיבות האלו. כי לפעמים האדם מוסיף סיבות, וזה רק משום שהוא משקר. דהיינו, שלפעמים האדם אומר איזה משפט, והוא יודע שהמשפט הזה הוא לא אמת. ואז כדי להסתיר את זה שהוא משקר, הוא כאילו נותן סיבה או סיבות, כדי לחזק את מה שהוא אמר. וזה עצמו אמור להדליק אצלך נורת אזהרה, לדעת שמאוד יכול להיות, שהטיעון עצמו הוא שקרי.
כי לפעמים האדם עצמו מרגיש חוסר נוחות עם מה שהוא עצמו אומר, והוא עצמו לא מאמין למה שהוא אומר, ואז הוא מוסיף סיבות, שנראות כאילו הן סיבות של אמת. והכל כדי לחפות על זה שהוא בעצם משקר. ומי שהוא מומחה לתת מודע ומי שהוא מומחה למכירות, הוא יודע לזהות היכן האדם עצמו...
050-3331-331