כאן במאמר אבאר, איך אפשר ואיך צריך לטפל בהתנגדות של לקוח. כי לפעמים הלקוח מתנגד לדעה שלך, וברצונך לשכנע אותו להסכים איתך ולחשוב כמוך. והשאלה היא, איך מטפלים בהתנגדות לקוח?
והתשובה לכך היא, שהדרך לטיפול בהתנגדות של לקוח, היא על ידי זה שהופכים את האובייקטיבי לסובייקטיבי. ז"א שגורמים ללקוח להבין, שההתנגדות שלו, היא רק סובייקטיבית בלבד, אך היא לא התנגדות אובייקטיבית באמת.
ונסביר: כי יש התנגדות אובייקטיבית ויש התנגדות סובייקטיבית. והתנגדות אובייקטיבית פירושה, שהלקוח לא רוצה לקנות את המוצר, מסיבה אובייקטיבית. ז"א הלקוח לא רוצה לקנות את המוצר, מסיבה אמיתית שכולם מסכימים עליה. כגון לדוגמה, שהמוצר פגום ושכל אדם שפוי בדעתו, לא היה רוצה לקנות את המוצר הזה. והתנגדות סובייקטיבית פירושה, שהלקוח לא רוצה לקנות את המוצר, בגלל שהוא עצמו חושב בטעות שהמוצר לא מתאים לו וכיו"ב.
ואובייקטיבי פירושו, דבר שהוא אמיתי, ושכולם מסכימים עליו בלי להטיל בו ספק. וסובייקטיבי פירושו, דבר שהוא אמיתי, אבל רק בעיני המתבונן בלבד. אך בני אדם אחרים, יכולים לחשוב אחרת על אותו הדבר.
ובפועל זה אומר, שכאשר הלקוח מעלה התנגדות לרכישת המוצר, כגון לדוגמה שהלקוח אומר "אני לא צריך את המוצר הזה" או "המוצר הזה לא מתאים לי" וכיו"ב. במקרה כזה לדוגמה, הלקוח מדבר כאילו בצורה אובייקטיבית. דהיינו, הלקוח אומר שהוא לא צריך את המוצר הזה, כמו שהוא אומר שיש מולו קיר. וכאן צריך להפוך את ההתנגדות האובייקטיבית שלו, להתנגדות סובייקטיבית.
שזה אומר, שכאשר הלקוח אומר לדוגמה "אני לא צריך את המוצר הזה", צריך לחזור אחרי המשפט שהוא אומר, ולהוסיף לו מילה שתהפוך את המשפט לסובייקטיבי בלבד, וזה עושה אצל הלקוח סוגסטיה, למה שאתה רוצה שהוא יחשוב. לדוגמה "אתה חושב שאתה לא צריך את המוצר הזה". כאשר הוספנו בעצם את המילה "חושב" למשפט, ובכך בעצם הפכנו את האמירה של הלקוח, לאמירה סובייקטיבית בלבד, והחלשנו את האחיזה שלו בדעה שלו.
והכי מומלץ, זה להוסיף מילת שאלה + להוסיף מילה סובייקטיבית לאותו המשפט. לדוגמה הלקוח אומר "אני לא רוצה את המוצר הזה". כדאי לומר לו "למה אתה אומר שאתה חושב שאולי אתה לא רוצה את המוצר הזה?".
וכאן בעצם הוספנו גם מילת שאלה בהתחלת אותו המשפט, דהיינו, הטלנו ספק באותו המשפט. וגם הוספנו את המילה "חושב" לתוך המשפט, שגם היא הופכת את אותה הדעה, לדעה סובייקטיבית. וגם הוספנו את המילה "אולי" לתוך אותו המשפט, ובכך בעצם הפכנו את ה"לא רוצה את המוצר" ל"אולי לא רוצה את המוצר".
ואם הלקוח אומר, "אני לא צריך את המוצר הזה". אפשר לשאול אותו, "אשמח שתסביר לי למה אתה חושב שאתה לא צריך את המוצר הזה". וכאשר אומרים ללקוח "אשמח שתסביר לי", בעצם בכך מחניפים לאגו שלו, וגורמים לו להרגיש אדם חשוב, שבעצם רוצים להבין אותו ושהדעה שלו מעניינת. ובאותו המשפט עצמו, גם מטילים ספק בדעה שלו, וגם גורמים לו להתבונן בשנית על הדעה שלו, ואז ממילא היא הופכת להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית.
והרעיון הוא, שישנם דברים אובייקטיבים וישנם דברים סובייקטיביים. ודברים אובייקטיבים, הם לדוגמה כגון זה שיש קיר ושיש כדור הארץ וכל שאר הדברים שכולם מסכימים עליהם. ולפעמים הלקוח מתנגד למוצר, בהתנגדות אובייקטיבית. שהוא חושב שהוא לא רוצה ולא צריך את המוצר, כמו שהוא חושב שהוא מדבר איתך באותו הרגע.
וצריך לגרום לאותו לקוח, להסתכל על הדברים של עצמו, כעל דברים סובייקטיביים בלבד...
והתשובה לכך היא, שהדרך לטיפול בהתנגדות של לקוח, היא על ידי זה שהופכים את האובייקטיבי לסובייקטיבי. ז"א שגורמים ללקוח להבין, שההתנגדות שלו, היא רק סובייקטיבית בלבד, אך היא לא התנגדות אובייקטיבית באמת.
ונסביר: כי יש התנגדות אובייקטיבית ויש התנגדות סובייקטיבית. והתנגדות אובייקטיבית פירושה, שהלקוח לא רוצה לקנות את המוצר, מסיבה אובייקטיבית. ז"א הלקוח לא רוצה לקנות את המוצר, מסיבה אמיתית שכולם מסכימים עליה. כגון לדוגמה, שהמוצר פגום ושכל אדם שפוי בדעתו, לא היה רוצה לקנות את המוצר הזה. והתנגדות סובייקטיבית פירושה, שהלקוח לא רוצה לקנות את המוצר, בגלל שהוא עצמו חושב בטעות שהמוצר לא מתאים לו וכיו"ב.
ואובייקטיבי פירושו, דבר שהוא אמיתי, ושכולם מסכימים עליו בלי להטיל בו ספק. וסובייקטיבי פירושו, דבר שהוא אמיתי, אבל רק בעיני המתבונן בלבד. אך בני אדם אחרים, יכולים לחשוב אחרת על אותו הדבר.
ובפועל זה אומר, שכאשר הלקוח מעלה התנגדות לרכישת המוצר, כגון לדוגמה שהלקוח אומר "אני לא צריך את המוצר הזה" או "המוצר הזה לא מתאים לי" וכיו"ב. במקרה כזה לדוגמה, הלקוח מדבר כאילו בצורה אובייקטיבית. דהיינו, הלקוח אומר שהוא לא צריך את המוצר הזה, כמו שהוא אומר שיש מולו קיר. וכאן צריך להפוך את ההתנגדות האובייקטיבית שלו, להתנגדות סובייקטיבית.
שזה אומר, שכאשר הלקוח אומר לדוגמה "אני לא צריך את המוצר הזה", צריך לחזור אחרי המשפט שהוא אומר, ולהוסיף לו מילה שתהפוך את המשפט לסובייקטיבי בלבד, וזה עושה אצל הלקוח סוגסטיה, למה שאתה רוצה שהוא יחשוב. לדוגמה "אתה חושב שאתה לא צריך את המוצר הזה". כאשר הוספנו בעצם את המילה "חושב" למשפט, ובכך בעצם הפכנו את האמירה של הלקוח, לאמירה סובייקטיבית בלבד, והחלשנו את האחיזה שלו בדעה שלו.
והכי מומלץ, זה להוסיף מילת שאלה + להוסיף מילה סובייקטיבית לאותו המשפט. לדוגמה הלקוח אומר "אני לא רוצה את המוצר הזה". כדאי לומר לו "למה אתה אומר שאתה חושב שאולי אתה לא רוצה את המוצר הזה?".
וכאן בעצם הוספנו גם מילת שאלה בהתחלת אותו המשפט, דהיינו, הטלנו ספק באותו המשפט. וגם הוספנו את המילה "חושב" לתוך המשפט, שגם היא הופכת את אותה הדעה, לדעה סובייקטיבית. וגם הוספנו את המילה "אולי" לתוך אותו המשפט, ובכך בעצם הפכנו את ה"לא רוצה את המוצר" ל"אולי לא רוצה את המוצר".
ואם הלקוח אומר, "אני לא צריך את המוצר הזה". אפשר לשאול אותו, "אשמח שתסביר לי למה אתה חושב שאתה לא צריך את המוצר הזה". וכאשר אומרים ללקוח "אשמח שתסביר לי", בעצם בכך מחניפים לאגו שלו, וגורמים לו להרגיש אדם חשוב, שבעצם רוצים להבין אותו ושהדעה שלו מעניינת. ובאותו המשפט עצמו, גם מטילים ספק בדעה שלו, וגם גורמים לו להתבונן בשנית על הדעה שלו, ואז ממילא היא הופכת להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית.
והרעיון הוא, שישנם דברים אובייקטיבים וישנם דברים סובייקטיביים. ודברים אובייקטיבים, הם לדוגמה כגון זה שיש קיר ושיש כדור הארץ וכל שאר הדברים שכולם מסכימים עליהם. ולפעמים הלקוח מתנגד למוצר, בהתנגדות אובייקטיבית. שהוא חושב שהוא לא רוצה ולא צריך את המוצר, כמו שהוא חושב שהוא מדבר איתך באותו הרגע.
וצריך לגרום לאותו לקוח, להסתכל על הדברים של עצמו, כעל דברים סובייקטיביים בלבד...
050-3331-331