איך לרפא סכיזופרניה? איך להפוך משוגע לחכם? איך לרפא מחלות נפש? איך לשכנע משוגעים? איך לשכנע אנשים? איך להשפיע על אנשים? איך לגרום למישהו להסכים איתך? איך להתמודד עם חולי נפש? איך לטפל בהפרעת אישיות? אולי אני משוגע? אולי הוא צודק?
איך לרפא סכיזופרניה והפרעות נפש באמצעות בירור האמת?
הגישה המרכזית שאליעד כהן מציג לטיפול בהפרעות נפשיות קשות, כגון סכיזופרניה, פרנויה והפרעות אישיות שונות, מתבססת על בירור האמת יחד עם המטופל, במקום ניסיון לשכנעו שהוא טועה. הרעיון המרכזי הוא שלא נכון לנסות לשכנע אדם עם תפיסות שווא שהן שגויות, אלא צריך לנהל איתו דיאלוג אמיתי ולברר יחד איתו האם הוא צודק או לא.
למה גישה ישירה לשכנוע בדרך כלל נכשלת?
הטעות הנפוצה בטיפול בסכיזופרנים ואנשים עם מחשבות שווא היא שהמטפל מניח מראש שהוא "הבריא" ושהמטופל הוא "המשוגע" שצריך לתקן. לדוגמה, אם אדם טוען שעוקבים אחריו, המטפל הממוצע יגיד לו מיד: "אף אחד לא עוקב אחריך", ובכך ייצור התנגדות אצל המטופל. המטופל ירגיש לא מובן, לא יקשיב למטפל, והטיפול ייכשל.
אליעד מדגיש שכדי להצליח בטיפול, הגישה צריכה להיות שונה לחלוטין. במקום להתנגד למטופל, צריך להניח שאולי המטופל באמת צודק ואולי המטפל טועה, או אולי שניהם טועים. חשוב לבדוק את הטענות של המטופל באופן כן ורציני, כאילו הן טענות של מומחה או של אדם חכם במיוחד.
איך ליישם את הגישה באמצעות דוגמאות?
כאשר מטופל אומר "יש מצלמה נסתרת בקיר שעוקבת אחריי", התגובה הנכונה היא לא לומר לו שהוא מדמיין, אלא להציע לבדוק יחד האם יש מצלמה כזו. המטפל צריך לשאול את המטופל שאלות ענייניות כמו: "למה אתה חושב שיש מצלמה?", "האם ראית אותה?", "היכן בדיוק היא מוסתרת?". בדיקה כזו יוצרת אמון ותחושה אצל המטופל שמתייחסים אליו ברצינות, ובכך מקרבת להסכמה ולהבנה הדדית.
אליעד מבטיח שבמאה אחוז מהמקרים שבהם מתייחסים ברצינות לטענות המטופל ובודקים איתו ביחד, מגיעים בסופו של דבר להסכמה. או שמגלים שאכן יש מצלמה, או שמגלים שאין מצלמה, או שמגיעים להבנה עמוקה יותר לגבי המקור של מחשבת השווא.
דוגמה נוספת היא אדם שטוען "יש פה פיל" כשאחרים לא רואים שום פיל. במקום לפסול אותו מיד, צריך לשאול אותו שאלות כגון: "למה אתה חושב שיש פה פיל?", "איך הפיל נראה?", "מה בדיוק גורם לך לחשוב כך?". אם המטפל מדבר עם המטופל בכבוד, כאילו הוא אדם חשוב או אפילו אלוהים עצמו, אז המטופל ישתף פעולה ברצון ובסופו של דבר יגיעו יחד לאמת.
מדוע הכבוד והפתיחות קריטיים להצלחת הטיפול?
נקודה מרכזית בהרצאה של אליעד כהן היא החשיבות של כבוד הדדי ושל פתיחות אמיתית בין המטפל למטופל. אם המטפל בטוח שהוא צודק ושאינו יכול לטעות, הוא לא יצליח לשכנע את המטופל ואף לא יוכל להבין את נקודת המבט שלו. לעומת זאת, כשהמטפל בא מתוך הבנה שאולי המטופל צודק, נפתח מקום אמיתי לשיח, והמטופל מרגיש נוח יותר לבטא את מחשבותיו ורגשותיו. עצם היחס המכבד גורם למטופל להיות פחות מתגונן ויותר פתוח לשינוי אמיתי.
כיצד הגישה הזו מתאימה למצבי שכנוע בחיי היומיום?
אליעד כהן מסביר שהשיטה מתאימה לא רק להפרעות נפשיות, אלא גם למצבים יומיומיים של שכנוע. למשל, ילד שלא רוצה להכין שיעורי בית. במקום לכפות עליו את הדעה שלך ("אתה חייב להכין שיעורים!"), כדאי לברר איתו למה הוא לא רוצה, מה מניע אותו, אולי באמת כרגע עדיף לו לשחק, ואולי אפשר למצוא פתרון ביניים.
דוגמה נוספת קשורה לדיונים פוליטיים - אם אדם תומך בביבי נתניהו והשני מתנגד לו, שניהם בדרך כלל בטוחים בצדקת דרכם. אבל אם ינסו לשאול בכנות "אולי השני צודק?", יוכלו להגיע להבנה ולמכנה משותף. הגישה הזו מאפשרת לפתור ויכוחים מורכבים וליצור הבנה אמיתית בין אנשים.
איך לבצע בפועל את תהליך בירור האמת?
הדרך המעשית לברר את האמת היא לשאול שאלות ענייניות ויסודיות. למשל, אם המטופל טוען שעוקבים אחריו במסוק, אפשר לשאול אותו:
האם קיימים מצבים בהם המטפל אינו יודע איך לברר את האמת?
אליעד כהן מדגיש שאם המטפל אינו יודע איך לבדוק את האמת באופן ישיר, עדיין עליו להיות פתוח לאפשרות שהמטופל צודק. עצם ההבנה הזאת - "אולי הוא צודק ואני משוגע" - כבר מייצרת דינמיקה בריאה של טיפול ושיח.
לסיכום, הגישה המרכזית של אליעד כהן מתבססת על הנחות יסוד פשוטות אך מהפכניות:
הגישה המרכזית שאליעד כהן מציג לטיפול בהפרעות נפשיות קשות, כגון סכיזופרניה, פרנויה והפרעות אישיות שונות, מתבססת על בירור האמת יחד עם המטופל, במקום ניסיון לשכנעו שהוא טועה. הרעיון המרכזי הוא שלא נכון לנסות לשכנע אדם עם תפיסות שווא שהן שגויות, אלא צריך לנהל איתו דיאלוג אמיתי ולברר יחד איתו האם הוא צודק או לא.
למה גישה ישירה לשכנוע בדרך כלל נכשלת?
הטעות הנפוצה בטיפול בסכיזופרנים ואנשים עם מחשבות שווא היא שהמטפל מניח מראש שהוא "הבריא" ושהמטופל הוא "המשוגע" שצריך לתקן. לדוגמה, אם אדם טוען שעוקבים אחריו, המטפל הממוצע יגיד לו מיד: "אף אחד לא עוקב אחריך", ובכך ייצור התנגדות אצל המטופל. המטופל ירגיש לא מובן, לא יקשיב למטפל, והטיפול ייכשל.
אליעד מדגיש שכדי להצליח בטיפול, הגישה צריכה להיות שונה לחלוטין. במקום להתנגד למטופל, צריך להניח שאולי המטופל באמת צודק ואולי המטפל טועה, או אולי שניהם טועים. חשוב לבדוק את הטענות של המטופל באופן כן ורציני, כאילו הן טענות של מומחה או של אדם חכם במיוחד.
איך ליישם את הגישה באמצעות דוגמאות?
כאשר מטופל אומר "יש מצלמה נסתרת בקיר שעוקבת אחריי", התגובה הנכונה היא לא לומר לו שהוא מדמיין, אלא להציע לבדוק יחד האם יש מצלמה כזו. המטפל צריך לשאול את המטופל שאלות ענייניות כמו: "למה אתה חושב שיש מצלמה?", "האם ראית אותה?", "היכן בדיוק היא מוסתרת?". בדיקה כזו יוצרת אמון ותחושה אצל המטופל שמתייחסים אליו ברצינות, ובכך מקרבת להסכמה ולהבנה הדדית.
אליעד מבטיח שבמאה אחוז מהמקרים שבהם מתייחסים ברצינות לטענות המטופל ובודקים איתו ביחד, מגיעים בסופו של דבר להסכמה. או שמגלים שאכן יש מצלמה, או שמגלים שאין מצלמה, או שמגיעים להבנה עמוקה יותר לגבי המקור של מחשבת השווא.
דוגמה נוספת היא אדם שטוען "יש פה פיל" כשאחרים לא רואים שום פיל. במקום לפסול אותו מיד, צריך לשאול אותו שאלות כגון: "למה אתה חושב שיש פה פיל?", "איך הפיל נראה?", "מה בדיוק גורם לך לחשוב כך?". אם המטפל מדבר עם המטופל בכבוד, כאילו הוא אדם חשוב או אפילו אלוהים עצמו, אז המטופל ישתף פעולה ברצון ובסופו של דבר יגיעו יחד לאמת.
מדוע הכבוד והפתיחות קריטיים להצלחת הטיפול?
נקודה מרכזית בהרצאה של אליעד כהן היא החשיבות של כבוד הדדי ושל פתיחות אמיתית בין המטפל למטופל. אם המטפל בטוח שהוא צודק ושאינו יכול לטעות, הוא לא יצליח לשכנע את המטופל ואף לא יוכל להבין את נקודת המבט שלו. לעומת זאת, כשהמטפל בא מתוך הבנה שאולי המטופל צודק, נפתח מקום אמיתי לשיח, והמטופל מרגיש נוח יותר לבטא את מחשבותיו ורגשותיו. עצם היחס המכבד גורם למטופל להיות פחות מתגונן ויותר פתוח לשינוי אמיתי.
כיצד הגישה הזו מתאימה למצבי שכנוע בחיי היומיום?
אליעד כהן מסביר שהשיטה מתאימה לא רק להפרעות נפשיות, אלא גם למצבים יומיומיים של שכנוע. למשל, ילד שלא רוצה להכין שיעורי בית. במקום לכפות עליו את הדעה שלך ("אתה חייב להכין שיעורים!"), כדאי לברר איתו למה הוא לא רוצה, מה מניע אותו, אולי באמת כרגע עדיף לו לשחק, ואולי אפשר למצוא פתרון ביניים.
דוגמה נוספת קשורה לדיונים פוליטיים - אם אדם תומך בביבי נתניהו והשני מתנגד לו, שניהם בדרך כלל בטוחים בצדקת דרכם. אבל אם ינסו לשאול בכנות "אולי השני צודק?", יוכלו להגיע להבנה ולמכנה משותף. הגישה הזו מאפשרת לפתור ויכוחים מורכבים וליצור הבנה אמיתית בין אנשים.
איך לבצע בפועל את תהליך בירור האמת?
הדרך המעשית לברר את האמת היא לשאול שאלות ענייניות ויסודיות. למשל, אם המטופל טוען שעוקבים אחריו במסוק, אפשר לשאול אותו:
- מי בדיוק עוקב אחריך?
- למה אתה חושב כך?
- איזה הוכחות יש לך לכך?
- האם אני בטוח שאין מעקב אחריו?
- האם יש סיכוי שהמטופל צודק ואני טועה?
האם קיימים מצבים בהם המטפל אינו יודע איך לברר את האמת?
אליעד כהן מדגיש שאם המטפל אינו יודע איך לבדוק את האמת באופן ישיר, עדיין עליו להיות פתוח לאפשרות שהמטופל צודק. עצם ההבנה הזאת - "אולי הוא צודק ואני משוגע" - כבר מייצרת דינמיקה בריאה של טיפול ושיח.
לסיכום, הגישה המרכזית של אליעד כהן מתבססת על הנחות יסוד פשוטות אך מהפכניות:
- לא לשלול מראש את טענות המטופל.
- להתייחס בכבוד וברצינות לכל טענה.
- לברר יחד מה האמת בלי הנחות מוקדמות.
- להיות פתוח לכך שהמטופל צודק.
- שכנוע במצבים מורכבים
- התמודדות עם מחשבות שווא
- בדיקת האמת מול כל אדם
- טיפול בהפרעות נפש באמצעות דיאלוג פתוח
איך אפשר לרפא סכיזופרניה והפרעות נפש קשות?
הסיכום מתאר בפירוט את הגישה המומלצת על ידי אליעד כהן לטיפול ולריפוי של סכיזופרניה, פרנויה, פיצול אישיות, והפרעות נפש קשות אחרות. במקום הגישה הנפוצה של ניסיון לשכנע אדם שהוא טועה ("אתה מדמיין", "אתה משוגע"), הגישה היעילה ביותר, לפי אליעד כהן, היא בירור משותף של האמת. השיטה מבוססת על ההבנה העמוקה שתמיד קיימת האפשרות שהמטופל צודק והמטפל טועה, או ששניהם טועים, ולכן אין לבוא בגישה של עליונות אלא מתוך רצון אמיתי וכנה לברר את האמת ביחד.
מדוע לא כדאי לנסות לשכנע את המטופל שהוא טועה?
כאשר אדם סכיזופרן אומר, לדוגמה, שעוקבים אחריו, הגישה הנפוצה והלא נכונה היא להגיד לו: "אתה טועה, אף אחד לא עוקב אחריך". גישה זו לא יעילה כי היא מיד סוגרת את האדם וגורמת לו להתבצר עוד יותר בעמדתו. לפי ההסבר, ככל שמנסים לשכנע אדם שהוא טועה, כך הוא פחות פתוח להקשיב או לשנות את דעתו.
לדוגמה, אדם הטוען שיש מצלמה נסתרת בקיר שמצלמת אותו, מיד לומר לו שהוא מדמיין רק יגרום לו להרגיש מנותק ומבודד. במקום זאת, יש לומר: "אולי באמת יש מצלמה, אולי אתה צודק, בא נבדוק את זה ביחד". ברגע שהאדם מרגיש שהמטפל פתוח להקשיב לו ברצינות, הוא מתחיל להיפתח לשיחה משמעותית ואמיתית יותר.
איך בדיוק מבצעים את הבירור המשותף של האמת?
אליעד כהן מדגים זאת בעזרת מספר דוגמאות מעשיות:
הגישה המרכזית שמוצגת בהרצאה מבוססת על כבוד מלא ופתיחות אמיתית לטענות של המטופל. אליעד מדגיש שהטעות העיקרית של מטפלים היא תחושת העליונות: "אני נורמלי והוא המשוגע". כאשר המטפל מגיע בגישה כזו, הוא סוגר מראש את האפשרות להבין לעומק את המטופל. המטפל חייב להיות פתוח לאפשרות שהוא עצמו טועה והמטופל צודק, או ששניהם טועים. עצם הגישה המכבדת והפתוחה מובילה את המטופל להרגיש מובן יותר ומאפשרת לדיאלוג להיות אפקטיבי ומשמעותי.
כיצד ניתן ליישם את הגישה במצבי שכנוע אחרים?
אליעד מסביר שהשיטה יעילה לא רק להפרעות נפשיות, אלא גם בכל מצב שדורש שכנוע. לדוגמה, אם ילד לא רוצה להכין שיעורי בית, ההורה לא צריך להכריח אותו מיד אלא לברר איתו בכנות: "למה אתה לא רוצה לעשות שיעורים? אולי באמת כדאי לך לשחק עכשיו? אולי יש דרך אחרת לפתור את זה?" בדיקה משותפת של האמת מאפשרת למצוא פתרון מוסכם שמתאים לשני הצדדים.
גם בוויכוחים פוליטיים השיטה עובדת. אם אדם תומך בביבי ואחר מתנגד, במקום לשכנע בכוח, הגישה תהיה לברר ביחד איפה כל צד אולי טועה, איפה הוא צודק, ומה אפשר ללמוד מהאחר. רק בגישה כזו אפשר להגיע להסכמה אמיתית.
איך מתמודדים עם ספקות ועם אי - ודאות במהלך הבירור?
אחד ההיבטים החשובים של הגישה הוא ההכרה בכך שאף אחד לא יכול להיות בטוח לחלוטין במציאות. כשבודקים טענה של המטופל כמו "יש מצלמה נסתרת" או "עוקבים אחריי", השאלות הופכות להיות כלי לבירור עמוק ואמיתי. בשלב מסוים, המטפל והמטופל עשויים לגלות שהם לא בטוחים לגמרי מי צודק, ולכן עליהם להמשיך לבדוק ביחד. תהליך זה מקרב את המטפל והמטופל ויוצר קשר של אמון וכבוד.
מה ההבדל המרכזי בין גישה זו לגישות טיפוליות אחרות?
ההבדל העיקרי הוא שגישות טיפוליות מסורתיות בדרך כלל מבוססות על תפיסת עליונות של המטפל והניסיון "לתקן" את המטופל. לעומת זאת, הגישה שאליעד מציג מבוססת על פתיחות הדדית, ספקנות בריאה וחקירה משותפת של האמת. לפי אליעד, גישה זו מביאה להסכמה ב - 100% מהמקרים אם היא מיושמת באופן מלא ובכנות אמיתית.
כיצד ניתן ללמוד עוד על יישום השיטה?
אליעד מציע למי שמעוניין ללמוד עוד על הגישה הזו לחפש באינטרנט מושגים כמו "איך לגרום למישהו להסכים איתך", "איך לשכנע אנשים", "טיפול בהפרעות נפשיות", "איך להסביר דברים" ו"איך לשכנע משוגעים", כדי להרחיב את ההבנה של דיאלוג פתוח וכבוד אמיתי במהלך טיפול ושכנוע.
הסיכום מתאר בפירוט את הגישה המומלצת על ידי אליעד כהן לטיפול ולריפוי של סכיזופרניה, פרנויה, פיצול אישיות, והפרעות נפש קשות אחרות. במקום הגישה הנפוצה של ניסיון לשכנע אדם שהוא טועה ("אתה מדמיין", "אתה משוגע"), הגישה היעילה ביותר, לפי אליעד כהן, היא בירור משותף של האמת. השיטה מבוססת על ההבנה העמוקה שתמיד קיימת האפשרות שהמטופל צודק והמטפל טועה, או ששניהם טועים, ולכן אין לבוא בגישה של עליונות אלא מתוך רצון אמיתי וכנה לברר את האמת ביחד.
מדוע לא כדאי לנסות לשכנע את המטופל שהוא טועה?
כאשר אדם סכיזופרן אומר, לדוגמה, שעוקבים אחריו, הגישה הנפוצה והלא נכונה היא להגיד לו: "אתה טועה, אף אחד לא עוקב אחריך". גישה זו לא יעילה כי היא מיד סוגרת את האדם וגורמת לו להתבצר עוד יותר בעמדתו. לפי ההסבר, ככל שמנסים לשכנע אדם שהוא טועה, כך הוא פחות פתוח להקשיב או לשנות את דעתו.
לדוגמה, אדם הטוען שיש מצלמה נסתרת בקיר שמצלמת אותו, מיד לומר לו שהוא מדמיין רק יגרום לו להרגיש מנותק ומבודד. במקום זאת, יש לומר: "אולי באמת יש מצלמה, אולי אתה צודק, בא נבדוק את זה ביחד". ברגע שהאדם מרגיש שהמטפל פתוח להקשיב לו ברצינות, הוא מתחיל להיפתח לשיחה משמעותית ואמיתית יותר.
איך בדיוק מבצעים את הבירור המשותף של האמת?
אליעד כהן מדגים זאת בעזרת מספר דוגמאות מעשיות:
- אדם שטוען שעוקבים אחריו עם הליקופטר - במקום לפסול מיד את הטענה שלו, על המטפל לשאול אותו: "מה גורם לך לחשוב כך? האם ראית את ההליקופטר יותר מפעם אחת? איך בדיוק הוא עוקב אחריך?" המטפל צריך במקביל לשאול את עצמו: "למה אני בטוח שהוא טועה? האם אני באמת יודע שאין הליקופטר שעוקב אחריו?" על ידי בירור משותף, גם המטפל וגם המטופל מתחילים לחקור יחד את המציאות ולמצוא מכנה משותף.
- אדם הטוען שיש פיל בחדר שאחרים לא רואים - במקום לומר מיד שאין שום פיל, המטפל ישאל בכבוד ובסקרנות: "מה אתה מתכוון כשאתה אומר פיל? איך אתה רואה אותו? האם הפיל הזה דומה לפילים שאנחנו מכירים או שהוא שונה?" הגישה היא להקשיב לו כאילו הוא פרופסור או אפילו אלוהים, ולכבד מאוד את נקודת המבט שלו כדי להגיע לתובנות אמיתיות.
הגישה המרכזית שמוצגת בהרצאה מבוססת על כבוד מלא ופתיחות אמיתית לטענות של המטופל. אליעד מדגיש שהטעות העיקרית של מטפלים היא תחושת העליונות: "אני נורמלי והוא המשוגע". כאשר המטפל מגיע בגישה כזו, הוא סוגר מראש את האפשרות להבין לעומק את המטופל. המטפל חייב להיות פתוח לאפשרות שהוא עצמו טועה והמטופל צודק, או ששניהם טועים. עצם הגישה המכבדת והפתוחה מובילה את המטופל להרגיש מובן יותר ומאפשרת לדיאלוג להיות אפקטיבי ומשמעותי.
כיצד ניתן ליישם את הגישה במצבי שכנוע אחרים?
אליעד מסביר שהשיטה יעילה לא רק להפרעות נפשיות, אלא גם בכל מצב שדורש שכנוע. לדוגמה, אם ילד לא רוצה להכין שיעורי בית, ההורה לא צריך להכריח אותו מיד אלא לברר איתו בכנות: "למה אתה לא רוצה לעשות שיעורים? אולי באמת כדאי לך לשחק עכשיו? אולי יש דרך אחרת לפתור את זה?" בדיקה משותפת של האמת מאפשרת למצוא פתרון מוסכם שמתאים לשני הצדדים.
גם בוויכוחים פוליטיים השיטה עובדת. אם אדם תומך בביבי ואחר מתנגד, במקום לשכנע בכוח, הגישה תהיה לברר ביחד איפה כל צד אולי טועה, איפה הוא צודק, ומה אפשר ללמוד מהאחר. רק בגישה כזו אפשר להגיע להסכמה אמיתית.
איך מתמודדים עם ספקות ועם אי - ודאות במהלך הבירור?
אחד ההיבטים החשובים של הגישה הוא ההכרה בכך שאף אחד לא יכול להיות בטוח לחלוטין במציאות. כשבודקים טענה של המטופל כמו "יש מצלמה נסתרת" או "עוקבים אחריי", השאלות הופכות להיות כלי לבירור עמוק ואמיתי. בשלב מסוים, המטפל והמטופל עשויים לגלות שהם לא בטוחים לגמרי מי צודק, ולכן עליהם להמשיך לבדוק ביחד. תהליך זה מקרב את המטפל והמטופל ויוצר קשר של אמון וכבוד.
מה ההבדל המרכזי בין גישה זו לגישות טיפוליות אחרות?
ההבדל העיקרי הוא שגישות טיפוליות מסורתיות בדרך כלל מבוססות על תפיסת עליונות של המטפל והניסיון "לתקן" את המטופל. לעומת זאת, הגישה שאליעד מציג מבוססת על פתיחות הדדית, ספקנות בריאה וחקירה משותפת של האמת. לפי אליעד, גישה זו מביאה להסכמה ב - 100% מהמקרים אם היא מיושמת באופן מלא ובכנות אמיתית.
כיצד ניתן ללמוד עוד על יישום השיטה?
אליעד מציע למי שמעוניין ללמוד עוד על הגישה הזו לחפש באינטרנט מושגים כמו "איך לגרום למישהו להסכים איתך", "איך לשכנע אנשים", "טיפול בהפרעות נפשיות", "איך להסביר דברים" ו"איך לשכנע משוגעים", כדי להרחיב את ההבנה של דיאלוג פתוח וכבוד אמיתי במהלך טיפול ושכנוע.
- שכנוע במצבים מורכבים
- התמודדות עם מחשבות שווא
- בדיקת האמת מול כל אדם
- טיפול בהפרעות נפש באמצעות דיאלוג פתוח
- איך לרפא סכיזופרניה?
- איך להתמודד עם חולי נפש?
- אולי אני משוגע והוא צודק?
איך ניתן לרפא אנשים סכיזופרניים והפרעות נפש קשות אחרות?
ההסבר מתייחס לכל סוגי המחלות הנפשיות, גם לסכיזופרניה, פרנויה, פיצול אישיות והפרעות קליניות אחרות. הרעיון המרכזי הוא שלא צריך לנסות "לרפא" את האדם בכך שמשכנעים אותו שהוא טועה. במקום זאת, יש לבוא בגישה של בירור האמת יחד עם המטופל, מתוך ההבנה שאולי הוא צודק ואולי המטפל הוא זה שטועה.
כאשר אדם סכיזופרן טוען, לדוגמה, שעוקבים אחריו, הגישה השגויה היא לנסות לסתור אותו מיד, להגיד לו "אף אחד לא עוקב אחריך" ולצפות שהוא ישתכנע. גישה כזו כמעט אף פעם לא עובדת. לעומת זאת, הגישה המומלצת היא לבדוק איתו יחד האם באמת עוקבים אחריו. זה אומר לשאול אותו: "מי עוקב אחריך?", "למה אתה חושב שעוקבים אחריך?", "איפה הם נמצאים?" ולברר את הטענות שלו ברצינות.
מדוע חשוב להתייחס לטענות המטופל ברצינות?
על פי ההסבר, בכל אינטראקציה בין מטפל למטופל יש אפשרות שהמטופל צודק והמטפל טועה, שהמטפל צודק והמטופל טועה, או ששניהם טועים (או ששניהם צודקים בדרך מורכבת יותר). אם באים למטופל בתחושה של "אני הנורמלי, אתה המשוגע", סוגרים את הדלת להבנה אמיתית, וכמעט אין סיכוי להגיע להסכמה.
דוגמה נוספת היא אדם שטוען שיש מצלמה נסתרת בקיר שעוקבת אחריו. במקום לומר לו "אתה מדמיין", הגישה צריכה להיות: "אולי באמת יש מצלמה מוסתרת, אולי אני לא מודע לכך. בא נבדוק יחד". במאה אחוז מהמקרים, אם בודקים יחד את האמת עם גישה פתוחה, מגיעים לנקודה משותפת של הסכמה.
איך דוגמת הפיל ממחישה את הגישה?
אם אדם טוען "יש פה פיל", ואחרים לא רואים אותו, הגישה המומלצת היא לא ישר לומר "אין פה שום פיל". במקום זאת, שואלים אותו למה הוא מתכוון, איך הוא רואה את הפיל הזה, ומה מוביל אותו למסקנה שמדובר בפיל. צריך לדבר איתו בכבוד, כאילו הוא פרופסור באוניברסיטה או אפילו אלוהים שמדבר אל האדם, ולנסות להבין למה הוא מתכוון.
כיצד מיישמים את הגישה במצבי שכנוע אחרים?
הרעיון הזה תקף לא רק בטיפול בהפרעות נפשיות, אלא גם בכל מצב שכנוע אחר. לדוגמה, אם ילד לא רוצה לעשות שיעורי בית, במקום לגשת אליו בגישה של "אני צודק, אתה טועה, אתה חייב לעשות שיעורים", אפשר באמת לבדוק איתו: למה הוא לא רוצה, אולי הוא צודק, אולי כרגע עדיף לו לשחק, אולי יש דרך ביניים.
הדבר נכון גם בוויכוחים פוליטיים, כמו בין מי שאוהב את ביבי למי ששונא אותו. אם אחד הצדדים בטוח שהוא צודק לגמרי והשני טועה, אין אפשרות לדיאלוג. אבל אם באמת בודקים יחד "אולי יש פה משהו שאני לא רואה, אולי הצד השני גם צודק בנקודות מסוימות", אפשר להגיע להבנה משותפת.
איך אפשר לבדוק בפועל מה האמת?
מי שאומר "עוקבים אחרי בהליקופטר" או "יש פה מצלמה מוסתרת", אפשר לשאול אותו: "איך הגעת למסקנה הזאת?", "מה גורם לך לחשוב כך?", "האם יש הוכחות?" ובאותה מידה המטפל צריך לשאול את עצמו: "למה אני חושב שלא עוקבים אחריו?", "האם אני בטוח שאני לא טועה?".
ייתכן שבמהלך השאלות והבדיקות אנשים יגלו שהם לא יודעים בוודאות את התשובה, ושניהם יצטרכו להמשיך ולברר. עצם הגישה הזאת - לקחת את הטענות של המטופל ברצינות ולשאול את השאלות הנכונות - מקרבת מאוד את המטופל למטפל, ופותחת אפשרות להגיע להסכמה ולשיפור במצב הנפשי.
איך ללמוד עוד על יישום השיטה?
בהסבר המקורי מצוין שאפשר לגשת לאתר ולחפש נושאים כמו "איך לגרום למישהו להסכים איתך", "איך להסביר את עצמך", "טיפול בהפרעות נפשיות" או "איך לשכנע משוגעים". יש שם הרחבות על האופן שבו עורכים דיון עם אדם בעל טענות קיצוניות, ועל הדרך לשאול שאלות ולבדוק את האמת יחד.
ההסבר מתייחס לכל סוגי המחלות הנפשיות, גם לסכיזופרניה, פרנויה, פיצול אישיות והפרעות קליניות אחרות. הרעיון המרכזי הוא שלא צריך לנסות "לרפא" את האדם בכך שמשכנעים אותו שהוא טועה. במקום זאת, יש לבוא בגישה של בירור האמת יחד עם המטופל, מתוך ההבנה שאולי הוא צודק ואולי המטפל הוא זה שטועה.
כאשר אדם סכיזופרן טוען, לדוגמה, שעוקבים אחריו, הגישה השגויה היא לנסות לסתור אותו מיד, להגיד לו "אף אחד לא עוקב אחריך" ולצפות שהוא ישתכנע. גישה כזו כמעט אף פעם לא עובדת. לעומת זאת, הגישה המומלצת היא לבדוק איתו יחד האם באמת עוקבים אחריו. זה אומר לשאול אותו: "מי עוקב אחריך?", "למה אתה חושב שעוקבים אחריך?", "איפה הם נמצאים?" ולברר את הטענות שלו ברצינות.
מדוע חשוב להתייחס לטענות המטופל ברצינות?
על פי ההסבר, בכל אינטראקציה בין מטפל למטופל יש אפשרות שהמטופל צודק והמטפל טועה, שהמטפל צודק והמטופל טועה, או ששניהם טועים (או ששניהם צודקים בדרך מורכבת יותר). אם באים למטופל בתחושה של "אני הנורמלי, אתה המשוגע", סוגרים את הדלת להבנה אמיתית, וכמעט אין סיכוי להגיע להסכמה.
דוגמה נוספת היא אדם שטוען שיש מצלמה נסתרת בקיר שעוקבת אחריו. במקום לומר לו "אתה מדמיין", הגישה צריכה להיות: "אולי באמת יש מצלמה מוסתרת, אולי אני לא מודע לכך. בא נבדוק יחד". במאה אחוז מהמקרים, אם בודקים יחד את האמת עם גישה פתוחה, מגיעים לנקודה משותפת של הסכמה.
איך דוגמת הפיל ממחישה את הגישה?
אם אדם טוען "יש פה פיל", ואחרים לא רואים אותו, הגישה המומלצת היא לא ישר לומר "אין פה שום פיל". במקום זאת, שואלים אותו למה הוא מתכוון, איך הוא רואה את הפיל הזה, ומה מוביל אותו למסקנה שמדובר בפיל. צריך לדבר איתו בכבוד, כאילו הוא פרופסור באוניברסיטה או אפילו אלוהים שמדבר אל האדם, ולנסות להבין למה הוא מתכוון.
כיצד מיישמים את הגישה במצבי שכנוע אחרים?
הרעיון הזה תקף לא רק בטיפול בהפרעות נפשיות, אלא גם בכל מצב שכנוע אחר. לדוגמה, אם ילד לא רוצה לעשות שיעורי בית, במקום לגשת אליו בגישה של "אני צודק, אתה טועה, אתה חייב לעשות שיעורים", אפשר באמת לבדוק איתו: למה הוא לא רוצה, אולי הוא צודק, אולי כרגע עדיף לו לשחק, אולי יש דרך ביניים.
הדבר נכון גם בוויכוחים פוליטיים, כמו בין מי שאוהב את ביבי למי ששונא אותו. אם אחד הצדדים בטוח שהוא צודק לגמרי והשני טועה, אין אפשרות לדיאלוג. אבל אם באמת בודקים יחד "אולי יש פה משהו שאני לא רואה, אולי הצד השני גם צודק בנקודות מסוימות", אפשר להגיע להבנה משותפת.
איך אפשר לבדוק בפועל מה האמת?
מי שאומר "עוקבים אחרי בהליקופטר" או "יש פה מצלמה מוסתרת", אפשר לשאול אותו: "איך הגעת למסקנה הזאת?", "מה גורם לך לחשוב כך?", "האם יש הוכחות?" ובאותה מידה המטפל צריך לשאול את עצמו: "למה אני חושב שלא עוקבים אחריו?", "האם אני בטוח שאני לא טועה?".
ייתכן שבמהלך השאלות והבדיקות אנשים יגלו שהם לא יודעים בוודאות את התשובה, ושניהם יצטרכו להמשיך ולברר. עצם הגישה הזאת - לקחת את הטענות של המטופל ברצינות ולשאול את השאלות הנכונות - מקרבת מאוד את המטופל למטפל, ופותחת אפשרות להגיע להסכמה ולשיפור במצב הנפשי.
איך ללמוד עוד על יישום השיטה?
בהסבר המקורי מצוין שאפשר לגשת לאתר ולחפש נושאים כמו "איך לגרום למישהו להסכים איתך", "איך להסביר את עצמך", "טיפול בהפרעות נפשיות" או "איך לשכנע משוגעים". יש שם הרחבות על האופן שבו עורכים דיון עם אדם בעל טענות קיצוניות, ועל הדרך לשאול שאלות ולבדוק את האמת יחד.
- שכנוע במצבים מורכבים
- התמודדות עם מחשבות שווא
- בדיקת האמת מול כל אדם
- טיפול בהפרעות נפש באמצעות דיאלוג פתוח