אתה בעצם שואל שאלה כזאת. כל הנושא של לנתח טקסטים של אנשים, לנתח שפה, ניתוח שפה, משמעויות מילים וכו'. מה קורה לגבי בן אדם שלא דובר אתה השפה, שפת אם והוא כותב מלל, והוא אומר מלל, האם עדיין אפשר לנתח את מה שהוא אומר כאילו זאת שפת אם? אז מה התשובה? בהיבט מסוים, בא נתחיל על האי אפשר, למה? כי יכול להיות שהוא אמר מילה לא במקום לא בגלל שהוא חשב על זה ואסוציאציות "וזה וזה", פשוט הוא לא ידע את המילה הנכונה, הוא לא ידע לבטא את עצמו נכון. אוקי? מההיבט הזה זה לא אפשרי.

מצד שני אף על פי כן יש דברים שבטוח אתה יכול לנתח. לדוגמה נגיד איך הוא הציג את הדברים, נגיד שהוא אומר "זה אחראי לזה", אתה אומר רגע "אז למה הוא אומר שזה אחראי לזה". יש דברים נגיד אם הוא "אמר זה אחראי, לא, אני אחראי", כאילו גם אם הוא לא אמר את המילה נכון עדיין הוא חשב בצורה מסוימת ומכך אתה יכול להסיק משהו. זאת אומרת נגיד שהוא היה מסדר את המכתב בשפת אמו עדיין המבנה הרעיוני היה אותו מבנה רעיוני ולפי המבנה הרעיוני אתה יכול להסיק דברים מסוימים.

ש: אוקי, זה בא נגיד פחות המקרה שאני מדבר עליו, אנשים בדרך כלל שאני מתקשר איתם יודעים עברית, אולי הם לא בא נגיד סופרים אבל הם כותבים באיזושהי צורה, הם יודעים מה זה כיסא, מה זה שולחן.

אליעד: אוקי, אבל?

ש: אבל השאלה היא כזאת, נניח שהם לא יודעים לנסח דברים כמו שצריך.

אליעד: יש לא יודעים במובן של טעות תחבירית.

ש: לא, זה גם יש טעויות, עזוב אני אולי לא מתייחס כל כך לזה אז אני יודע, הוא לא יודע לכתוב תחבירית נכון. אוקי, טעות כתיב אני מתכוון.

אליעד: שגיאות כתיב, שגיאות כתיב זה לא אומר כלום.

ש: אז בא נגיד תחבירי, לא יודעים לעשות איזה תחביר. בכל זאת אני רוצה לדעת האם ניתן.

אליעד: ניתן, לגלות אינפורמציה שאינה כתובה בצורה פורמאלית. כן. אפילו דוגמה, אני אתן לך דוגמה לפעמים לפי הסדר של המילים, נגיד שהוא כמה מילים, אתה אומר "למה הוא אמר אותם בסדר הזה כי הסדר מסגיר אותו", גם אם הוא לא אמר את המילה נכון אבל זה אומר שהוא חשב על זה לפני שהוא חשב על זה. למה הוא חשב על זה לפני שהוא חשב על זה?

עוד דוגמה, נגיד שהוא אמר "אנחנו" או "אני", למה הוא אמר אנחנו או אני, למה הוא אמר אפשר או צריך. עכשיו לפעמים אתה יכול, אפשר לדעת הרבה דברים, יש דברים שמסגירים את תהליך החשיבה שלו ולפעמים זה לא ברמה של המילים, לפעמים זה ברמה של המשפטים של הרעיונות. נגיד "איזה רעיון הוא אמר פה, איזה רעיון הוא אמר פה, אז מה זה אומר על דרך החשיבה שלו, אז מה זה אומר על מה שהוא חושב".

ש: אוקי, אם אפשר לקרוא את זה בטקסט אפשר גם לשמוע את זה בצורת הדיבור שלו, בניסוח של הדברים שלו.

אליעד: כן, אבל עוד פעם, אבל לא תמיד המילה מסגירה לפעמים זה המבנה של המשפט המבנה הרעיוני הפילוסופיה שעומדת מאחורי המשפט. עכשיו ברמת העיקרון ככל שאתה בשביל "הספורט" תיקח כמה שיותר תהליכים ותנסה להבין אותם, מתבונן בהם.

ש: טקסטים.

אליעד: כן טקסטים אבל לאו דווקא טקסטים של "טקסט". נגיד שאתה רואה בחדשות מישהו שאמר משהו, הכתב בטלויזיה הביא את החדשות באיזושהי צורה ואז אתה מנתח "למה הוא הביא את זה דווקא ככה, למה דווקא ככה, מה המשמעות של זה, מה מסתתר". ואז פתאום אתה מתחיל לראות דברים, פתאום אתה רואה עוד דברים, זה כמו שיש לך מיקרוסקופ שאתה פתאום רואה את הדברים זזים, אז אותו דבר כי פתאום שאתה רואה מישהו מדבר אתה רואה מה הוא אמר, מה הוא חשב, מה הוא לא אמר, מה הוא ניסה לא לומר, מה הוא הדחיק, ממה הוא פחד, "מה פה". אתה רואה עוד מלא שכבות.

ש: זה עניין של ניסיון.

אליעד: מה אמרתי לך קודם, אתה זוכר?

ש: חוכמה, כן.

אליעד: אמרתי לך שזה עניין של שכל לא של ניסיון, לא צריך ניסיון צריך שכל.

ש: אבל אתה צריך לעשות תרגול.

אליעד: זה נכון. ומה התרגול הטוב ביותר? לעשות את זה כמה שיותר פעמים. ככל שאתה עושה את זה כמה שיותר פעמים לעומק ואתה נכנס לקטנות, ולדברים הכי קטנים "למה הוא שם פסיק ופה הוא לא שם פסיק", אפילו ברמה של פסיק, "למה פה יש פסיק, פה אין פסיק", "למה הוא שם פסיק ולא נקודה". דברים כאלו "למה הוא שם סימן שאלה, סימן קריאה או סימן קריאה, סימן שאלה".

ש: אוקי, אבל פה יכול להיות הגבול בין זה שהוא לא יודע.

אליעד: לא, אני מדבר באופן כללי באנשים שאתה מנתח דברים, ברור הוא אולי לא יודע. ובעיקרון ככל שאתה מנתח יותר דברים אז אתה כבר יודע לזהות האם זאת תבנית שהוא פשוט טועה להגיד ככה או שהוא במפנה, "פה הוא דיבר נכון, למה פה הוא דיבר לא נכון". אתה מבין, כי אתה כבר מתחיל לשים לב לעוד דברים בשיחה, אתה שם לב לא רק מה הוא אמר אלא אתה גם שם לב לעוד דברים.

"לא לגמרי, אני זוכר שהוא דיבר על הנושא הזה וזה הוא דיבר בצורה יותר רהוטה, פתאום פה הוא מדבר בצורה פחות רהוטה, מה קרה?", "אני זוכר כשהוא דיבר שם הוא דיבר בגוף ראשון פתאום פה הוא מדבר בגוף שלישי, למה? מה קרה?". אתה מבין, אתה שם לב, שכיום מי שם לב לזה. אבל אם אתה שם לב לזה בלי להבין מה אתה שם לב, אבל אם אתה מודע אתה יכול לעשות בראש השוואת.

ש: וזה לקרוא אנשים למעשה.

אליעד: כן, ודרך אגב אחת הדרכים הטובות ביותר ללמוד לקרוא אנשים, על זה שאתה עומד לקרוא את האיש הכי קרוב אליך שהוא "האתה". לדוגמה כשאתה מדבר, "למה אמרתי ככה, למה פה דיברתי ככה, למה פה הרגשתי ככה, למה פה", על עצמך.

ש: זה כאילו אני צריך להגיד על עצמי.

אליעד: נכון. באמת. יש לך את זה פה בכל מקרה לא משנה. אני אומר בעיקרון כשאתה מנתח טקסטים שאתה מדבר אפילו שאתה חושב עכשיו, "אני לא יודע למה חשבתי ככה, באמת זה ככה? באמת זה ככה?", אתה פתאום מתחיל לשים לב לדיבור הפנימי ואז אתה שומע מישהו מדבר, אתה שם לב למחשבות שלו, מה הוא חושב לפני שהוא דיבר. "למה הוא הוסיף את המילה הזאת, למה פה אמרתי ככה, פה לא אמרתי ככה", כל דבר. אז אחרי זה כשמישהו דיבר אתה שם לב מה הוא דיבר, מה הוא אמר, מה הוא לא אמר, מה הוא התחיל להגיד והוא החליף את המילה. לפעמים מישהו מתחיל משפט ומסיים במשפט אחר, אתה תפסת אותו בצורה שהוא אמר את המילה כבר קלטת מה הוא רצה להגיד. מה השאלה?

ש: אם אני מזהה את איך "שזה" מתנהל "וזה" מתנהל ואז אני מזהה...

אליעד: אתה מזהה את איך שאתה חושב שזה מתנהל.

ש: כן ואז אני מזהה אצלי את אותן ההתנהגויות אז זה מעצבן אותי כי אני לא רוצה להיות "תוכי" שלהם, אז איפה המקום שלי.

אליעד: אז אני אסביר לך שהרבה פעמים כשאתה לא מודע לדברים אז אתה מתחיל להיות תוכי של אנשים בלי לשים לב שאתה תוכי \ אבל אם אתה מבין, אם אתה מודע לעצמך, "את זה אני אומר כי זה שמעתי שם, יפה, עכשיו אני יכול לשים לב לא להגיד את זה".

ש: אז אתה אומר ברמה של התנהגות, ברמה ההתנהגותית.

אליעד: אני אומר שמי שלא מודע לעצמו אז הרבה פעמים הוא עושה דברים כמו תוכי, כמו כפילים בלי שהוא אפילו שם לב שהוא בכלל למד את זה ממישהו אחר.

ש: אוקי אבל איך להתמודד עם זה שאתה מתחיל לשים לב עם זה שאני כבר מתחיל לשים לב...

אליעד: שמה? שאתה מתנהג כמו אנשים אחרים בדברים מסוימים?

ש: שאו שאני מתנהג כמו אנשים אחרים או שאני רואה אחרי זה אנשים שמתנהגים כמו שאני התנהגתי ואני רואה את זה מהצב, ואני לא אוהב את זה. ואז אני בעצם מבטל את ההתנהגות הזאת ולאט לאט מתבטל הכל.

אליעד: אז מה אתה בא להגיד? מה השאלה? אני אסביר לך כשאתה אומר את הדברים האלו, אתה צריך להיות מומחה לשכנוע. עכשיו בא נשאל שאלה פשוטה, תתרכזו טוב טוב, אם נגיד היית המומחה לשכנוע הכי גדול בעולם שהיית יכול לשכנע כל אחד בכל דבר, מה היית עושה עם היכולת הזאת? תתרכז, אתה יכול לשכנע כל אחד בכל דבר, מה היית עושה עם היכולת הזאת?

ש: משכנע את עצמי שזה סבבה "וואו יש עוד מה לעשות" כי אם אתה כבר יודע לשכנע את כולם במה שאתה רוצה אז נשאר לך רק לשכנע את עצמך.

אליעד: לא, לא נשאר. החוכמה הכי גדולה, הדבר הכי קשה בעולם זה לשכנע את עצמך כשאתה חושב שרע לך שלא רע לך או שטוב לך. זה הכי קשה בעולם. הדבר הכי קשה בעולם זה לשכנע את עצמך כשרע לך שזה טוב. אם תצליח כשרע לך לשכנע את עצמך שזה טוב אז אתה משכנע כל אחד בכל דבר.

ש: העיקר שאמרת מקום לא ואז חזרת בדיוק על מה שאמרתי.

אליעד: נניח. אם התכוונת לזה אז אתה צדקת מלכתחילה. יש נגיד הרבה אנשים שמומחים לשכנוע, שאתה שומע הרבה, "אתה כל כך מומחה לשכנוע אתה מסוגל לשכנע את עצמך שזה טוב, תסביר לי מה טוב בזה", כאילו כמומחים לשכנוע עד רמה מסוימת. אז אני אומר הקושי הכי גדול אם אתה מומחה לשכנוע פשוט תשכנע את עצמך שהכל בסדר. אז אני אומר אחד מהתרגילים לשכנע זה תמצא "מה אני בטוח שלא נכון איך אני משכנע את עצמי שזה כן נכון". לדוגמה כשרע לך "איך אני משכנע את...