בד"כ, הדרך הטובה ביותר לשכנע מישהו במשהו, היא אם אתה מצליח לגרום לו לחשוב, שמה שהוא חושב כרגע, זה הוכחה וסיבה לכך שהוא יחשוב את מה שאתה רוצה שהוא יחשוב.
ובפועל זה אומר, שעליך לקחת את מה שאתה רוצה שהשומע יחשוב, ועליך לשאול את עצמך, כיצד מה שהוא כבר חושב כרגע, כיצד זה יכול להיות סיבה שתגרום לו לחשוב איך שאתה רוצה שהוא יחשוב.
ועליך לאתר את כל המקומות שבהם מה שאתה רוצה שהוא יחשוב, סותר ושולל את מה שהוא חושב כרגע. ועליך לנסות ליצור ברמה הרעיונית, כמה שפחות נקודות חיכוך וקונפליקט, בין מה שהוא חושב כרגע, לבין מה שאתה רוצה שהוא יחשוב.
ועליך לחפש וליצור כמה שיותר נקודות חיזוק חיבור ותמיכה, בין מה שהוא חושב כרגע, לבין מה שאתה רוצה שהוא יחשוב. כך ממילא יותר קל לשומע להשתכנע. כי הוא לא צריך לשנות את דעתו, ומבחינתו הוא מרגיש שהוא דווקא מחזק את דעתו ופועל לפי דעתו.
ואעפ"כ, יש מקרים שבהם השומע מסיבות שונות, רוצה ומעדיף שתשכנע אותו שהוא טועה, ואז יש חוקיות שונה וצריך לפעול הפוך.
אלא שצריך לדעת לזהות, מתי השומע רוצה לחשוב שהוא צודק ומתי הוא רוצה לחשוב שהוא טועה. ולפעמים זה גם וגם לפי רעיונות מסוימים. שיש רעיונות שהשומע היה מעדיף לחשוב שהוא טועה בהם ויש רעיונות שהשומע היה מעדיף לחשוב שהוא צודק בהם. וצריך לדעת לזהות את הרצון של השומע, ולהתאים את המסר שלך עבורו בהתאם לרצונו.
אם אתה מבקש ממישהו לעשות משהו, ואתה רואה שהוא מביע התנגדות כלשהי, באפשרותך לצמצם את הבקשה שלך ולגרום לו להרגיש יותר קלות לעשות את מה שביקשת. ולא תמיד אתה צריך לבקש פחות. אלא לפעמים מספיק להבהיר לשומע, שלא מדובר על בקשה מחייבת באופן מוחלט, אלא על בקשה זמנית וממוקדת, שממילא השומע מרגיש פחות לחץ לעשות אותה ויותר קל לשכנע אותו לעשות אותה.
כאשר מישהו אומר לך דעה כלשהי / רעיון כלשהו, ואתה שואל אותו למה הוא חושב כך ולמה בדיוק הוא התכוון, וכאשר אתה מבקש ממנו לנמק את דעתו ולפרט טוב יותר את מה שהוא מתכוון, לדבר כזה יש 2 תוצאות אפשריות.
תוצאה אפשרית אחת היא, שזה יגרום לשומע לחזק עוד יותר את דעתו. כי הוא בעצם מסתכל על הנימוקים למה שהוא חושב. מצד שני אפשרי גם שזה יגרום לו להחליש את דעתו. כי כאשר הוא יסתכל על הנימוקים, הוא בעצם יפסיק להאמין לעצמו ויתחיל לבדוק את עצמו, ואז אולי הוא יגלה, שהנימוקים לא כל כך הכרחיים.
מה שבעצם אומר, שיש גם אפשרות שלישית, שבה זה שמישהו ינמק לך את מה שהוא חושב, זה לא יגרום לתוצאה כלשהי או לשינוי כלשהו, לגבי מידת האמון שלו במה שהוא חושב.
כאשר אתה מציג טענה כלשהי ואתה מנמק אותה, לפעמים זה מחזק אצל השומע את הטענה שלך, כי לטענה שלך יש נימוק. אבל לפעמים זה מחליש את הטענה שלך. כי לפעמים השומע לא מקבל את הנימוק. ולפעמים יש הרבה נימוקים והצגת רק אחד מהם. ולפעמים עצם הצגת הנימוק שלך, גורמת לשומע לחשוב שאתה לא בטוח כ"כ במה שאתה חושב, כי אתה מתחיל להביא נימוקים ובכך בעצם אתה מראה, שהדעה שלך לא מחויבת עבורך, אלא היא רק תלויה בנימוקים כלשהם.
ובפועל זה אומר, שלפני שאתה מנמק את דעתך / עמדתך / בקשתך (אפילו לדוגמה בסיטואציה של חינוך ילדים וכיו"ב, שבה אתה מבקש מהילד שלך לעשות משהו), לפני כן תשאל את עצמך ותתבונן, האם הבקשה / הטענה שלך + הבאת הנימוק שלה, האם היא תישמע אצל השומע, חזקה או חלשה יותר. וכמובן לפעול בהתאם.
לפעמים, כאשר אתה שואל מישהו שאלה כלשהי, ואתה חושש שהוא לא ידע איך לענות לך, באפשרותך להציג לו תשובות אפשריות לשאלה שלך, כדי שיהיה לו יותר קל לזהות את התשובה הנכונה ולבחור אותה, יותר מאשר לחשוב בעצמו על התשובה הנכונה. החיסרון של זה הוא, שלפעמים זה גורם לתשובה להיות פחות אוטנטית ופחות אמינה, כי אולי אפשרויות הבחירה שהצגת, גרמו בדרך כלשהי להשפעה על התשובה של השומע.
לפעמים אתה שואל שאלה כלשהי, ואתה חושש שהשומע לא ירצה לתת לך תשובה כלשהי, שהיא אכן האמת, אבל הוא יחשוש לומר שהיא האמת, במקרה כזה לדוגמה, באפשרותך להציג לשומע תשובות אפשריות לשאלה, ובתוכן גם את התשובה שהיא יכולה להיות אמת, ושאתה חושש שהשומע לא ירצה לומר שהיא האמת, בגלל שהוא לא מרגיש בנוח עם התשובה.
ובכך שבעצם כבר הצגת את התשובה כאפשרית, בכך בעצם אתה נותן לגיטימציה לשומע לענות לך את התשובה האמיתית, גם אם היא לא כ"כ נוחה לו. כי בעצם ברגע שאמרת שיש אפשרות להשיב בצורה כלשהי, בעצם אתה משדר, שזאת תשובה לגיטימית.
וכמובן שלפעמים באפשרותך להציג לשומע אפשרויות תשובה, ולשדר לו שתשובה כלשהי היא יותר טובה / פחות טובה עבורו, כדי להשפיע על התשובה שהוא ישיב לך.
ולכן, אם אתה חושש שלשומע לא יהיה נוח להשיב לך על שאלה כלשהי, תנסה להציג מראש תשובות אפשריות, שמתוכן הוא יבחר. וזה יקל עליו לומר לך את האמת.
ואם עדיין את חושש שהשומע לא ירצה אפילו לא לבחור את התשובה האמיתית שהצגת לו, במקרה כזה תציג כמה אפשרויות תשובה, שאחת מהן תהיה דומה במהותה לאמת, אך היא תוצג בצורה פחות מוגדרת ומחייבת. ואז לשומע יהיה כאילו יותר קל לבחור את התשובה הזאת, כי היא קרובה לאמת מבחינתו, ועדיין היא מוצגת בצורה יותר עדינה גם אם פחות מדויקת.
כי לפעמים, קל יותר לבחור תשובה דומה לאמת, מאשר את האמת עצמה שמרגישה לשומע לא מספיק בנוח.
אם אתה רואה / מרגיש שלמישהו לא נוח לדבר איתך בצורה ישירה על משהו, תעביר לו את המסר / תשדר לו שהוא יכול להרגיש בנוח לדבר בצורה עקיפה ומרומזת על מה שהוא רוצה, ושגם תשובה בצורה עקיפה ומרומזת טובה לך. כך הוא ירגיש יותר בנוח לבטא את עצמו.
אם אתה שואל מישהו שאלה מוגדרת, והוא מתקשה לענות לך, באפשרותך לשאול אותו שנית את אותה השאלה בצורה פחות מוגדרת, כדי שיהיה לו יותר קל לענות.
ולפעמים גם להיפך, שאם אתה שואל מישהו שאלה לא מוגדרת, והוא מתקשה לענות לך, באפשרותך לשאול אותו שנית את אותה השאלה בצורה יותר מוגדרת, כדי שיהיה לו יותר קל לענות.
והחוכמה היא, לדעת לזהות את המצבים השונים ולדעת לעבור ביניהם בהתאם.
לפעמים אם אתה רואה שמישהו לא מאמין לך למשהו, באפשרותך להביע הזדהות עם זה שהוא לא מאמין לך, ואעפ"כ לומר לו שזאת האמת, למרות שהוא לא מאמין לך.
ז"א שכאשר מישהו לא מאמין לך, קיימת האפשרות להגיב בצורה של התנגדות לחוסר האמון שהוא מביע כלפיך ולטעון שהוא כן צריך להאמין לך ושזה לא לגיטימי שהוא לא מאמין לך. אבל קיימת גם אפשרות לגלות אמפתיה, כלפי חוסר האמון שהוא מביע כלפיך ואפילו להביע סוג של הזדהות ביחס לחוסר האמון שלו בך. ואעפ"כ לומר את מה שאתה חושב ולומר לו שזאת האמת, למרות שהוא לא מאמין לך.
והחוכמה היא לדעת, מתי תשדר יותר אמינות אם תביע הזדהות לחוסר האמון שלו בך ומתי תשדר פחות אמינות לחוסר האמון שלו בך.
אם אתה אומר למישהו משהו, ואתה מרגיש ורואה שהוא הולך להתנגד למה שאתה אומר, באפשרותך להגיב לכך על ידי זה שתקדים תרופה למכה, ותביע אתה את ההתנגדות שלו לדבריך ותגיב על ההתנגדות שלו, עוד לפני שהוא הביע אותה. ובכך בעצם אתה חוסך ממנו לנקוט בעמדה...
ובפועל זה אומר, שעליך לקחת את מה שאתה רוצה שהשומע יחשוב, ועליך לשאול את עצמך, כיצד מה שהוא כבר חושב כרגע, כיצד זה יכול להיות סיבה שתגרום לו לחשוב איך שאתה רוצה שהוא יחשוב.
ועליך לאתר את כל המקומות שבהם מה שאתה רוצה שהוא יחשוב, סותר ושולל את מה שהוא חושב כרגע. ועליך לנסות ליצור ברמה הרעיונית, כמה שפחות נקודות חיכוך וקונפליקט, בין מה שהוא חושב כרגע, לבין מה שאתה רוצה שהוא יחשוב.
ועליך לחפש וליצור כמה שיותר נקודות חיזוק חיבור ותמיכה, בין מה שהוא חושב כרגע, לבין מה שאתה רוצה שהוא יחשוב. כך ממילא יותר קל לשומע להשתכנע. כי הוא לא צריך לשנות את דעתו, ומבחינתו הוא מרגיש שהוא דווקא מחזק את דעתו ופועל לפי דעתו.
ואעפ"כ, יש מקרים שבהם השומע מסיבות שונות, רוצה ומעדיף שתשכנע אותו שהוא טועה, ואז יש חוקיות שונה וצריך לפעול הפוך.
אלא שצריך לדעת לזהות, מתי השומע רוצה לחשוב שהוא צודק ומתי הוא רוצה לחשוב שהוא טועה. ולפעמים זה גם וגם לפי רעיונות מסוימים. שיש רעיונות שהשומע היה מעדיף לחשוב שהוא טועה בהם ויש רעיונות שהשומע היה מעדיף לחשוב שהוא צודק בהם. וצריך לדעת לזהות את הרצון של השומע, ולהתאים את המסר שלך עבורו בהתאם לרצונו.
אם אתה מבקש ממישהו לעשות משהו, ואתה רואה שהוא מביע התנגדות כלשהי, באפשרותך לצמצם את הבקשה שלך ולגרום לו להרגיש יותר קלות לעשות את מה שביקשת. ולא תמיד אתה צריך לבקש פחות. אלא לפעמים מספיק להבהיר לשומע, שלא מדובר על בקשה מחייבת באופן מוחלט, אלא על בקשה זמנית וממוקדת, שממילא השומע מרגיש פחות לחץ לעשות אותה ויותר קל לשכנע אותו לעשות אותה.
כאשר מישהו אומר לך דעה כלשהי / רעיון כלשהו, ואתה שואל אותו למה הוא חושב כך ולמה בדיוק הוא התכוון, וכאשר אתה מבקש ממנו לנמק את דעתו ולפרט טוב יותר את מה שהוא מתכוון, לדבר כזה יש 2 תוצאות אפשריות.
תוצאה אפשרית אחת היא, שזה יגרום לשומע לחזק עוד יותר את דעתו. כי הוא בעצם מסתכל על הנימוקים למה שהוא חושב. מצד שני אפשרי גם שזה יגרום לו להחליש את דעתו. כי כאשר הוא יסתכל על הנימוקים, הוא בעצם יפסיק להאמין לעצמו ויתחיל לבדוק את עצמו, ואז אולי הוא יגלה, שהנימוקים לא כל כך הכרחיים.
מה שבעצם אומר, שיש גם אפשרות שלישית, שבה זה שמישהו ינמק לך את מה שהוא חושב, זה לא יגרום לתוצאה כלשהי או לשינוי כלשהו, לגבי מידת האמון שלו במה שהוא חושב.
כאשר אתה מציג טענה כלשהי ואתה מנמק אותה, לפעמים זה מחזק אצל השומע את הטענה שלך, כי לטענה שלך יש נימוק. אבל לפעמים זה מחליש את הטענה שלך. כי לפעמים השומע לא מקבל את הנימוק. ולפעמים יש הרבה נימוקים והצגת רק אחד מהם. ולפעמים עצם הצגת הנימוק שלך, גורמת לשומע לחשוב שאתה לא בטוח כ"כ במה שאתה חושב, כי אתה מתחיל להביא נימוקים ובכך בעצם אתה מראה, שהדעה שלך לא מחויבת עבורך, אלא היא רק תלויה בנימוקים כלשהם.
ובפועל זה אומר, שלפני שאתה מנמק את דעתך / עמדתך / בקשתך (אפילו לדוגמה בסיטואציה של חינוך ילדים וכיו"ב, שבה אתה מבקש מהילד שלך לעשות משהו), לפני כן תשאל את עצמך ותתבונן, האם הבקשה / הטענה שלך + הבאת הנימוק שלה, האם היא תישמע אצל השומע, חזקה או חלשה יותר. וכמובן לפעול בהתאם.
לפעמים, כאשר אתה שואל מישהו שאלה כלשהי, ואתה חושש שהוא לא ידע איך לענות לך, באפשרותך להציג לו תשובות אפשריות לשאלה שלך, כדי שיהיה לו יותר קל לזהות את התשובה הנכונה ולבחור אותה, יותר מאשר לחשוב בעצמו על התשובה הנכונה. החיסרון של זה הוא, שלפעמים זה גורם לתשובה להיות פחות אוטנטית ופחות אמינה, כי אולי אפשרויות הבחירה שהצגת, גרמו בדרך כלשהי להשפעה על התשובה של השומע.
לפעמים אתה שואל שאלה כלשהי, ואתה חושש שהשומע לא ירצה לתת לך תשובה כלשהי, שהיא אכן האמת, אבל הוא יחשוש לומר שהיא האמת, במקרה כזה לדוגמה, באפשרותך להציג לשומע תשובות אפשריות לשאלה, ובתוכן גם את התשובה שהיא יכולה להיות אמת, ושאתה חושש שהשומע לא ירצה לומר שהיא האמת, בגלל שהוא לא מרגיש בנוח עם התשובה.
ובכך שבעצם כבר הצגת את התשובה כאפשרית, בכך בעצם אתה נותן לגיטימציה לשומע לענות לך את התשובה האמיתית, גם אם היא לא כ"כ נוחה לו. כי בעצם ברגע שאמרת שיש אפשרות להשיב בצורה כלשהי, בעצם אתה משדר, שזאת תשובה לגיטימית.
וכמובן שלפעמים באפשרותך להציג לשומע אפשרויות תשובה, ולשדר לו שתשובה כלשהי היא יותר טובה / פחות טובה עבורו, כדי להשפיע על התשובה שהוא ישיב לך.
ולכן, אם אתה חושש שלשומע לא יהיה נוח להשיב לך על שאלה כלשהי, תנסה להציג מראש תשובות אפשריות, שמתוכן הוא יבחר. וזה יקל עליו לומר לך את האמת.
ואם עדיין את חושש שהשומע לא ירצה אפילו לא לבחור את התשובה האמיתית שהצגת לו, במקרה כזה תציג כמה אפשרויות תשובה, שאחת מהן תהיה דומה במהותה לאמת, אך היא תוצג בצורה פחות מוגדרת ומחייבת. ואז לשומע יהיה כאילו יותר קל לבחור את התשובה הזאת, כי היא קרובה לאמת מבחינתו, ועדיין היא מוצגת בצורה יותר עדינה גם אם פחות מדויקת.
כי לפעמים, קל יותר לבחור תשובה דומה לאמת, מאשר את האמת עצמה שמרגישה לשומע לא מספיק בנוח.
אם אתה רואה / מרגיש שלמישהו לא נוח לדבר איתך בצורה ישירה על משהו, תעביר לו את המסר / תשדר לו שהוא יכול להרגיש בנוח לדבר בצורה עקיפה ומרומזת על מה שהוא רוצה, ושגם תשובה בצורה עקיפה ומרומזת טובה לך. כך הוא ירגיש יותר בנוח לבטא את עצמו.
אם אתה שואל מישהו שאלה מוגדרת, והוא מתקשה לענות לך, באפשרותך לשאול אותו שנית את אותה השאלה בצורה פחות מוגדרת, כדי שיהיה לו יותר קל לענות.
ולפעמים גם להיפך, שאם אתה שואל מישהו שאלה לא מוגדרת, והוא מתקשה לענות לך, באפשרותך לשאול אותו שנית את אותה השאלה בצורה יותר מוגדרת, כדי שיהיה לו יותר קל לענות.
והחוכמה היא, לדעת לזהות את המצבים השונים ולדעת לעבור ביניהם בהתאם.
לפעמים אם אתה רואה שמישהו לא מאמין לך למשהו, באפשרותך להביע הזדהות עם זה שהוא לא מאמין לך, ואעפ"כ לומר לו שזאת האמת, למרות שהוא לא מאמין לך.
ז"א שכאשר מישהו לא מאמין לך, קיימת האפשרות להגיב בצורה של התנגדות לחוסר האמון שהוא מביע כלפיך ולטעון שהוא כן צריך להאמין לך ושזה לא לגיטימי שהוא לא מאמין לך. אבל קיימת גם אפשרות לגלות אמפתיה, כלפי חוסר האמון שהוא מביע כלפיך ואפילו להביע סוג של הזדהות ביחס לחוסר האמון שלו בך. ואעפ"כ לומר את מה שאתה חושב ולומר לו שזאת האמת, למרות שהוא לא מאמין לך.
והחוכמה היא לדעת, מתי תשדר יותר אמינות אם תביע הזדהות לחוסר האמון שלו בך ומתי תשדר פחות אמינות לחוסר האמון שלו בך.
אם אתה אומר למישהו משהו, ואתה מרגיש ורואה שהוא הולך להתנגד למה שאתה אומר, באפשרותך להגיב לכך על ידי זה שתקדים תרופה למכה, ותביע אתה את ההתנגדות שלו לדבריך ותגיב על ההתנגדות שלו, עוד לפני שהוא הביע אותה. ובכך בעצם אתה חוסך ממנו לנקוט בעמדה...
050-3331-331