הייתי מציע לכל בנאדם לקחת הרבה תשובות פה ולהבין אותם כי הן חלקים שלשלם אחד. כנות מביאה אותך להיות מי שאתה אמת כי חוסר כנות זו בריחה מהאמת שלך.. בנוסף מי שהוא זה הוא יודע מתי מישהו אחר הוא לא הוא. אבל האמת באופן כללי היא היותך במצב רפויי שבו רק ע"י אינטואיצייה פנימית תוכל לדעת אמת ותוכל לדעת שקר. ושניהם שני צצדים של אמת אחת יותר גדולה.

כיוון למחשבה: לפעמים אנחנו רואים אמת לפעמים אנחנו רואים שקר... כיול נכון של עצמנו יאפשר לנו לראות אמת כאמת ושקר כשקר. לשם כך נדרשת מידה גדולה של כנות פנימית. לכנות אין צבע אחד כאמת או כשקר. כנות היא כנות. ועומק של כנות מאפשר לאדם להיות אמיתי עם עצמו. לזהות מה באמת קורה. אדם לא כנה, אולי ישקר לעצמו.

לכן, האם הכנות עצמה היא ידית האחיזה באמת. וכי ללא הכנות לא ניתן לאחוז באמת ולהתייחס אליה...

מה זה עניינך?.. אם אתה מרגיש את הארומה והטעם של האמת בזה תלך אחרי זה ותנסה להבין את דרכך. אם לא אזלא. אני לא מתעסק או מנסה לשכנע אף אחד בזה.

מאיפה אתה יודע את זה?

כנות היא קודם כל בשבילך ולא בשביל האחר. אל לא נראה לי שאתה יודע כנות מהי אחרת לא היית מתפלסף. כנות פשוט אומרת שהיא לא יודעת. והפלא ופלא. י שיש לו אומץ להגיד שהוא לא יודע - באותו הרגע יודע!

כנות לא כנה זו לא כנות..

נכון

אבל לאמת יש את כל האפשרויות.. אז הכל אפשרי למי שחיי את האמת.. להיות רע. להיות טוב. להיות צדיק. להיות פושע. אין למילים האלו משמעות בשבילו. הוא חיי עולם פנימי. טבעי. והאמת היא לא המילים אלא המשמעות הפנימית שלהם (-:

אך כנות אמיתית כן קשורה לאמת..

האמת משולה לדקירת סכין כי היא תובנה ישירה.

נכון אתגר אתה צודק כנות לא קשורה לאמת

את האמת שני הצדדים יודעים עימנואל. היא הסכין של עצמה. לשני הכיוונים.

כנות לא קשורה לאמת

הכל אפשרי, ולדעתי כל אדם נותן את הפירוש שלו לכל דבר, וגם לכל אדם יש את האמת הפרטית שלו, ולכן הבכל נכון וגם לא נכון, אין שתי דעות זהות לחלוטין

לא, אם כך.. היא משולה לדקירה..

אם:

אמת=סכין

כנות=לעשות שימוש באמת=לעשות שימוש ב: סכין

כנות=פעולת הדקירה..

אם האמת משולה לסכין, האם אם כך הכנות משולה לידית האחיזה בה?

כנאמר: "כל הפוסל, במומו פוסל". אומרים שכל החיצוניות שמתגלה לנו כרעה זהו בכלל המבט המקולקל שלנו שמראה רע. אבל המציאות עצמה היא טוב מוחלט.

הי דניאל: הרעיון הוא, שאם וכאשר עולה כעס או הרגשה שלילית בגלל התנהגות של מישהו, או בגלל סיטואציה מסוימת. זה אומר שאותו הדבר שמכעיס הוא רק לבוש של הדבר האמיתי. אם תבחר, תוכל להתבונן פנימה לתוכך ולבדוק מה באמת הכעיס אותך, למה בכלל מתעוררים בך כעסים באופן כללי, כי האדם הספציפי הנ"ל שהזכרת, רק מאיר ומשקף תכונה שנמצאת בתוכך וקשה לך איתה, או שאתה לא מבין אותה, בכולנו יש את כל התכונות כולן - "שליליות" ו"חיוביות", ומה שמדליק אותך ומערער אותך ביותר (וכל תקופה, זה משהו אחר, או תמיד אותו הנושא), והיה ותבין מה זה הדבר הזה בתוכך שעושה לך הרגשה רעה, אם תבין את זה, ההרגשה הרעה תעלם מעצמה. אני בכל אופן בעד לשלוח אהבה ואור אם זה מרגיע לזמן מה, אבל החשוב ביותר זה להבין את עצמך וככל שתבין יותר, תאהב יותר באופן טבעי.

הי ענבל: ).. כתבת:

העניין הוא ההבנה שלך מדוע מתעורר בך כעס, או מרמור, כי זה משהו מאד פנימי, והאדם שמולך רק מאיר ומשקף את המקום הזה שבך שמבקש הכלה, כלומר שתכיל אותו כפי שהוא, בלי ליפות או לשנות, פשוט לראות את הדבר כפי שהוא באמת.

אפשר קצת לפרט בבקשה?

הי דניאל

העניין הוא לא דווקא שצריך לעשות דבר זה או אחר, כמו שאמרת "שאני צריך לבוא ממקום של צורך בשינוי והתחשבות, ולא ממקום של אגו פגוע ותוכחה?"הרעיון הוא לנהוג כפי שנכון לך באותו הרגע, אבל מה שחשוב זה להבין את עצמך מהיכן אתה פועל? אם זה מהאגו, אז רק להתבונן בזה ולהודות שזה כך, ברמה החיצונית לא אמורים לשנות, כי רק מהבנה פנימית אמיתית יבוא כבר השינוי החיצוני והכל יסתדר מעצמו. יתכן והאדם שקשה לך איתו פועל ממניעים חסרי התחשבות בחלשים, או כל מניע אחר שאינך מודע לו בהכרח. הוא לא העניין.

העניין הוא ההבנה שלך מדוע מתעורר בך כעס, או מרמור, כי זה משהו מאד פנימי, והאדם שמולך רק מאיר ומשקף את המקום הזה שבך שמבקש הכלה, כלומר שתכיל אותו כפי שהוא, בלי ליפות או לשנות, פשוט לראות את הדבר כפי שהוא באמת. שיהיה ערב נעים.

רגשות לא נעימים - זה מה שיוצר מצב של מריבה ותוכחות.

האמת ניראה לפעמים שהוא מזלזל בלקוחות ה"חלשים" יותר, אלה שלא מדברים, שסובלים בשקט.

"אבל מה שחשוב יותר זה מאיפה אתה בא, מי אתה חושב שאתה, כשאתה מעיר / מאיר לו?"

הכוונה שאני צריך לבוא ממקום של צורך בשינוי והתחשבות, ולא ממקום של אגו פגוע ותוכחה?

הי דניאל, בתגובה שלי לא התכוונתי שאתה לא צריך לפעול, אם אתה חושב שאתה יכול לעזור לשינוי ההתנהגות שלו, תפעל. אבל מה שחשוב יותר זה מאיפה אתה בא, מי אתה חושב שאתה, כשאתה מעיר / מאיר לו? ומה זה רגשות לא נעימים? אם תבוא ממקום אחר, אולי שאתה לא זקוק לכבוד שלו, אולי הרגשות שלך יהיו אחרים?

תודה אביבה על התגובה.

הפוגע לא התכוון לטוב. גם לא לרע. הוא פשוט חסר התחשבות, הוא בן אדם עסוק מאוד ובעקבות כך פציינטים צריכים לסבול. מה שמעצבן אותי זה שאני לא עומד על שלי ולא מקים עליו צעקות, שאולי זה מה שיעורר אותו להתייחס אלי ביותר כבוד. ניראה לי שזה מה שמרגיז אותי יותר מכל. כי אני מאוד אוהב את השלום ולא רוצה לגרום לרגשות לא נעימים לפיכך אני תמיד מוותר לו - אך נפגע מכך.

הי דניאל, מצד אחד לפי דעתי, פעלת טוב, אם היית ממשיך להרגיש רע, האם זה היה מביא תועלת למישהו? ואולי הפוגע בכלל התכוון לטוב? וגם למדת שההרגשה שלך תלויה רק בך. מצד שני, אם היית יודע שאתה הבמאי, השחקן, כל השחקנים וכול התפאורה, האם יש כאן נפגע או פוגע, מלתחילה לא היית מגיע למצב שהגעת אליו, נסה לחשוב על כך, בהצלחה

רציתי לדעת לדעתך האם החשיבה הבאה היא נכונה או לא:

הייתי ממורמר מנבלות של מישהו מסוים בקשר למשהו מסוים. הרגשתי ממש רע ובעקבות הסיטואציה הרגשתי את החיים רעים ואכזריים, ממש הרגשתי את הרע באוויר.

החלטתי לנסות לעשות "חיבור" בדברים.. יעני להכניס שכל ואור לכל הסיטאוציה.

שלחתי לו אהבה במחשבה והבנה.. במילים אחרות איפה שהיא ניתוק, חוסר ורע עשיתי חיבור שלמות ואהבה.

והרגשתי השתפרה..

האם אני משקר לעצמי? האם עלי לכעוס על העוולה כי זו האמת? שהוא עשה עוול? האם לפי האמת הוא בכלל לא עשה עוול?? והעוול היא תפיסה שלי!??! למרות שלפי חוקי העולם הזה הוא כן עשה לי עוול?!!?

אני מבולבל.. מה דעתך?

בתודה!!

@ארז:

העונש של מי שמאמין, הוא העדר הנאה בכל זמן שהוא!

ובפשוטו, אם מישהו חושב שמחר יהיה יותר טוב, זה ממעיט את ההנאה שלו כרגע. כל שכן שהוא חושש שאולי מחר יהיה יותר רע, דהיינו עונשים של גיהנום...

העונש של מי שמאמין בעולם הבא. "היא העדר הנאה בעולם הזה". האם המישפט הזה נכון?

@לילך:

אפש להדפיס ולהפיץ את כל התכנים שבאתר + את מוזמנת להפיץ גם את הספר.

לשאלתך, שלב ראשון על האדם לאהוב את עצמו ללא תנאי. ואח"כ הוא יכול לגרום גם למישהו אחר לעשות זאת.

כל כך נכון ואמיתי. השקר נובע מפחד. אבל איך מעבירים תחושה של אהבה ללא תנאי? ואגב האם אתה מסכים להדפיס כתבות שלך?