תן לבן אדם תחושה שאתה מתלהב לדבר איתו. זה יגרום לו להרגיש שאתה אוהב אותו. וזה יגרום ליצירת אמון שלך מולו. מה שיגרום לך להיות מסוגל לשכנע אותו יותר בקלות.
בפועל, דבר איתו, כאילו אתה מדבר עם מישהו שאתה שמח מאוד לדבר איתו. אבל לא מוגזם מידי, שלא יראה חשוד.
תפרגן לאדם השני. לדוגמא על ידי שתגרום לו לחשוב, שאתה חושב שהוא חכם. לדוגמא, הוא אומר טענה כלשהי / מידע כלשהו. תגיב בצורה שתגרום לו להרגיש שאתה מעריך ומתייחס בכבוד למידע שהוא הציג.
אם אתה רוצה לגרום למישהו לתת בך אמון, אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת, היא על ידי זה שאתה משלים לו את המשפטים שלו, בדיוק לפי מה שהוא היה רוצה לומר, בדיוק במשפטים ובמילים שהוא היה רוצה לומר. זה גורם לשומע להרגיש שאתה מזדהה איתו ומבין אותו בצורה מוחלטת.
ואיך אפשר לדעת מה האדם השני רוצה לומר, ובאיזה מילים בדיוק הוא רוצה להשתמש?! את זה אפשר לדעת על ידי זה שלומדים לעומק לנתח ולהבין את מבנה החשיבה וצורת החשיבה האנושית, כפי שאני מלמד באופן כללי. וזה מאפשר לך לגרום לשומע לחשוב שאתה ממש "קורא / כותב" את המחשבות שלו...
וכמובן שצריך לשים לב שלא לעשות את זה בצורה מחשידה.
תיצור תחושה רגועה בשיחה. תשדר רוגע ושהכל בסדר, כדי לגרום לאדם השני גם להיות רגוע. כשהשני לחוץ, לפעמים קשה יותר לגרום לו להתרכז ולהבין את המסרים התת הכרתיים שאתה מעביר לו. אם תגרום לו להירגע, הוא ירגיש יותר בנוח במחיצתך... ומכאן יהיה יותר קל להשפיע עליו.
יש לשים לב לכך, שעודף רוגע, עוזר לאדם השני לחשוד בך יותר. וחלק מהשכנוע, זה גם לדעת איפה להפעיל לחץ. כי מי שהוא רגוע לגמרי וחושב על הכל לעומק, אי אפשר לעבוד עליו בקלות. ואעפ"כ מי שהוא לחוץ, קשה להשפיע עליו, כי הוא לא מרוכז במה שאתה אומר. לכן צריך ליצור אווירה רגועה.
תחמיא לאדם השני. וגם אם לא מחמאה ישירה, אז מחמאה עקיפה. ז"א שיש מקרים שאתה לדוגמא לא יודע עליו מידע באופן ישיר, כי אתה עדיין לא מכיר אותו ולכן אתה לא יכול להחמיא לו באופן ישיר. ובמקרה כזה, אפשר להחמיא באופן עקיף.
להחמיא פירושו, לומר לו דבר שיגרום לו להרגיש טוב ביחס לעצמו.
להחמיא באופן עקיף, פירושו לשבח ולומר דבר טוב על משהו שקשור אליו, כגון על המשפחה שלו וכיו"ב, גם אם זה לא עליו באופן ישיר.
או במילים אחרות, רצוי להחמיא, ואפשרי לעשות זאת גם באופן עקיף, אם אתה לא יודע עליו מידע. והמחמאה שאתה מחמיא לו, גורמת לו להירגע, להרגיש בנוח עם עצמו, לאהוב אותך יותר, ליצור איתך אמון ולהרגיש בנוח במחיצתך, כי אתה משדר לו שאתה אוהב אותו.
וגם כאן יש לשים לב, שלפעמים, עודף רוגע יוצר בעיה אצל השומע. וצריך לדעת גם מתי להלחיץ ולא להחמיא לפי הצורך.
כשאתה מחמיא, אל תתקמצן ואל תגזים. אל תתקמצן פירושו, שבאפשרותך לנמק ולהבהיר את המחמאה, אם לדוגמא היא נאמרה בצורה עקיפה.
לדוגמא, נניח שאתה אומר לבן אדם מחמאה על הרכב שלו. באפשרותך לרמוז שהמחמאה הזאת תתקבל באופן אישי עבורו, על ידי שתאמר עוד משהו, שיגרום למחמאה על הרכב, להיות מחמאה עבורו. לדוגמא, "אני רואה שאתה נוהג על רכב X. אחלה רכב. בחירה טובה, כמו שאלה שיודעים מה שהם רוצים מעצמם בוחרים".
ז"א, בפרט אם המחמאה נאמרה בצורה עקיפה, רצוי להוסיף עוד משהו למחמאה, כדי שיהיה ברור איך היא הופכת להיות מחמאה אישית, גם אם היא לא נאמרה בצורה אישית.
תגלה התעניינות בחיים האישיים של האדם השני. כך אתה מראה לו שהוא חשוב לך ושאכפת לך ממנו גם ברמה האישית.
יש לשים לב, לעשות זאת בהקשר הנכון, ושלא ליצור מצב מחשיד.
נניח שאתה שואל את האדם השני שאלה, שאתה רוצה שהוא ישיב לך עליה בחיוב. ואתה פתאום קולט, שאולי הוא לא ישיב לך עליה בחיוב. אז כדי למנוע מצב שבו תהיה תחושה של התנגדות שלו מולך, במקרה כזה אתה יכול להוסיף הבהרה לשאלה, שתגדיל את הסיכוי לכך שהוא יענה לך בחיוב ולא בשלילה למה ששאלת.
לדוגמא: "האם יבוא לך שנעשה X, מתישהו?". אז נניח ששאלת "האם יבוא לך שנעשה X" ורצית שהתשובה תהיה כן, עבור הרגע הזה. שעכשיו יקרה X. אז אם אתה חושש שאולי התשובה תהיה שלילית ותיצור תחושה לא נעימה, אז באפשרותך לדוגמא להוסיף "מתישהו" לשאלה. כך שהסיכוי שתקבל תשובה שלילית, קטן יותר.
ואת זה אפשר להוסיף, כאשר מרגישים היסוס כלשהו בצד השני, לענות בחיוב למה שאתה שואל.
ומהות הטיפ הוא: שאם שאלת שאלה סגורה וממוקדת, שאתה חושש לקבל עליה את התשובה לא, ואתה רוצה להימנע מכך, באפשרותך להבהיר / לפרש / להרחיב את השאלה, כך שיהיה יותר סיכוי שתקבל עליה תשובה חיובית לצורך יצירת תחושה נעימה מול השומע.
אל תיתן לאדם השני להרגיש לא בנוח בשיחה, גם אם לא באשמתך. נניח שתוך כדי השיחה, עולה נושא כלשהו שגורם לאדם השני להרגיש שלא בנוח, תנסה לקצר כמה שיותר את רגעי חוסר הנוחות של האדם השני. וזה, גם אם חוסר הנוחות שלו, לא קשור אליך באופן ישיר.
בתת המודע של השומע, מבחינתו נצרבת לו חוויה לא נעימה, שקשורה באופן אסוציאטיבי, לשיחה איתך. וזה, גם אם הוא הרגיש לא בנוח, לא בגללך, אלא בגלל סיבה אחרת. לכן תנסה לקצר כמה שיותר, את רגעי חוסר הנוחות שיש לאדם השני בשיחה איתך.
אם אתה רוצה להניע את האדם השני לפעולה, ואתה רואה שהוא נכנס לאזור של ספק, דבר איתו בצורה מוגדרת של פקודה. דהיינו, כאילו תקבל במקומו את ההחלטה להתלבטות שלו.
נניח שאתה מעלה רעיון כלשהו, והאדם השני מתלבט, נסה להציג את הרעיון בצורה של נתינת פקודה לאדם השני. לדוגמא, במקום מה דעתך לעשות X, אמור: עשה X.
כמובן שיש לשים לב, שזה לא ישמע בצורה של ציווי שעלולה ליצור אצל השומע רצון להתנגד בגלל פגיעה באגו שלו / חשדנות וכיו"ב.
אם האדם השני לא בטוח בעצמו במשהו, ואתה רוצה שהוא יהיה בטוח בעצמו בדבר הזה, תחזק את הביטחון שלו בעצמו לגבי דברים אחרים. לדוגמא, נניח שהוא אומר איזה משהו של מידע, תאשר את מה שהוא אומר, ותעביר לו מסר של "אתה יכול לסמוך על עצמך". זה יגרום לכך שהוא ירגיש יותר בנוח לסמוך על עצמו, גם לגבי הדבר שיש לו ספק לגביו.
כדי ליצור אווירה נוחה אצל השומע, תשתמש בעולם מושגים מהמושגים של השומע. כך זה יצור אצלו תחושת קרבה שלך אליו. אתר את המושגים של השומע, ותשמש בהם בשיחה, כדי ליצור תחושה של קרבה.
יש לשים לב לא לעשות זאת בכלל, במקרה שבו דווקא השומע לא אוהב את הסביבה שלו, ושהוא היה רוצה להרגיש שאתה לא חלק מהסביבה שלו.
מה שאומר גם, שעליך לפעמים להשתמש במושגים שהשומע לא מכיר אותם, או מכיר אותם בצורה חלקית, כדי ליצור מולו תחושה של נפרדות ובידול, במקרים שבהם השומע רוצה להרגיש שאתה נבדל ממנו / שייך לאוכלוסיה אחרת שהוא רוצה להשתייך אליה / יכול לסמוך עליה.
מה שאומר גם, ששימוש במושגים שהשומע לא מכיר, יוצר מולו תחושת ריחוק, ויש להימנע מכך, אם אין בכך צורך.
האם לצורך יצירת בידול, עדיף להשתמש במושגים שהשומע לא מכיר, או במושגים שהוא מכיר חלקית? תשובה: יש יתרונות וחסרונות לכל אחת מהאפשרויות. אם השומע לא מכיר את המושג בכלל, זה יוצר אצלו חוסר נוחות גדול מידי. מצד שני הוא עדיין מרגיש קרבה מסוימת ולא מרגיש מספיק בידול, בהנחה שרוצים ליצור תחושה כזאת.
אם אתה אומר בשיחה מסר תת הכרתי כלשהו, ואתה חושש שהשומע שם אליו לב יותר מידי, או אם...
בפועל, דבר איתו, כאילו אתה מדבר עם מישהו שאתה שמח מאוד לדבר איתו. אבל לא מוגזם מידי, שלא יראה חשוד.
תפרגן לאדם השני. לדוגמא על ידי שתגרום לו לחשוב, שאתה חושב שהוא חכם. לדוגמא, הוא אומר טענה כלשהי / מידע כלשהו. תגיב בצורה שתגרום לו להרגיש שאתה מעריך ומתייחס בכבוד למידע שהוא הציג.
אם אתה רוצה לגרום למישהו לתת בך אמון, אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת, היא על ידי זה שאתה משלים לו את המשפטים שלו, בדיוק לפי מה שהוא היה רוצה לומר, בדיוק במשפטים ובמילים שהוא היה רוצה לומר. זה גורם לשומע להרגיש שאתה מזדהה איתו ומבין אותו בצורה מוחלטת.
ואיך אפשר לדעת מה האדם השני רוצה לומר, ובאיזה מילים בדיוק הוא רוצה להשתמש?! את זה אפשר לדעת על ידי זה שלומדים לעומק לנתח ולהבין את מבנה החשיבה וצורת החשיבה האנושית, כפי שאני מלמד באופן כללי. וזה מאפשר לך לגרום לשומע לחשוב שאתה ממש "קורא / כותב" את המחשבות שלו...
וכמובן שצריך לשים לב שלא לעשות את זה בצורה מחשידה.
תיצור תחושה רגועה בשיחה. תשדר רוגע ושהכל בסדר, כדי לגרום לאדם השני גם להיות רגוע. כשהשני לחוץ, לפעמים קשה יותר לגרום לו להתרכז ולהבין את המסרים התת הכרתיים שאתה מעביר לו. אם תגרום לו להירגע, הוא ירגיש יותר בנוח במחיצתך... ומכאן יהיה יותר קל להשפיע עליו.
יש לשים לב לכך, שעודף רוגע, עוזר לאדם השני לחשוד בך יותר. וחלק מהשכנוע, זה גם לדעת איפה להפעיל לחץ. כי מי שהוא רגוע לגמרי וחושב על הכל לעומק, אי אפשר לעבוד עליו בקלות. ואעפ"כ מי שהוא לחוץ, קשה להשפיע עליו, כי הוא לא מרוכז במה שאתה אומר. לכן צריך ליצור אווירה רגועה.
תחמיא לאדם השני. וגם אם לא מחמאה ישירה, אז מחמאה עקיפה. ז"א שיש מקרים שאתה לדוגמא לא יודע עליו מידע באופן ישיר, כי אתה עדיין לא מכיר אותו ולכן אתה לא יכול להחמיא לו באופן ישיר. ובמקרה כזה, אפשר להחמיא באופן עקיף.
להחמיא פירושו, לומר לו דבר שיגרום לו להרגיש טוב ביחס לעצמו.
להחמיא באופן עקיף, פירושו לשבח ולומר דבר טוב על משהו שקשור אליו, כגון על המשפחה שלו וכיו"ב, גם אם זה לא עליו באופן ישיר.
או במילים אחרות, רצוי להחמיא, ואפשרי לעשות זאת גם באופן עקיף, אם אתה לא יודע עליו מידע. והמחמאה שאתה מחמיא לו, גורמת לו להירגע, להרגיש בנוח עם עצמו, לאהוב אותך יותר, ליצור איתך אמון ולהרגיש בנוח במחיצתך, כי אתה משדר לו שאתה אוהב אותו.
וגם כאן יש לשים לב, שלפעמים, עודף רוגע יוצר בעיה אצל השומע. וצריך לדעת גם מתי להלחיץ ולא להחמיא לפי הצורך.
כשאתה מחמיא, אל תתקמצן ואל תגזים. אל תתקמצן פירושו, שבאפשרותך לנמק ולהבהיר את המחמאה, אם לדוגמא היא נאמרה בצורה עקיפה.
לדוגמא, נניח שאתה אומר לבן אדם מחמאה על הרכב שלו. באפשרותך לרמוז שהמחמאה הזאת תתקבל באופן אישי עבורו, על ידי שתאמר עוד משהו, שיגרום למחמאה על הרכב, להיות מחמאה עבורו. לדוגמא, "אני רואה שאתה נוהג על רכב X. אחלה רכב. בחירה טובה, כמו שאלה שיודעים מה שהם רוצים מעצמם בוחרים".
ז"א, בפרט אם המחמאה נאמרה בצורה עקיפה, רצוי להוסיף עוד משהו למחמאה, כדי שיהיה ברור איך היא הופכת להיות מחמאה אישית, גם אם היא לא נאמרה בצורה אישית.
תגלה התעניינות בחיים האישיים של האדם השני. כך אתה מראה לו שהוא חשוב לך ושאכפת לך ממנו גם ברמה האישית.
יש לשים לב, לעשות זאת בהקשר הנכון, ושלא ליצור מצב מחשיד.
נניח שאתה שואל את האדם השני שאלה, שאתה רוצה שהוא ישיב לך עליה בחיוב. ואתה פתאום קולט, שאולי הוא לא ישיב לך עליה בחיוב. אז כדי למנוע מצב שבו תהיה תחושה של התנגדות שלו מולך, במקרה כזה אתה יכול להוסיף הבהרה לשאלה, שתגדיל את הסיכוי לכך שהוא יענה לך בחיוב ולא בשלילה למה ששאלת.
לדוגמא: "האם יבוא לך שנעשה X, מתישהו?". אז נניח ששאלת "האם יבוא לך שנעשה X" ורצית שהתשובה תהיה כן, עבור הרגע הזה. שעכשיו יקרה X. אז אם אתה חושש שאולי התשובה תהיה שלילית ותיצור תחושה לא נעימה, אז באפשרותך לדוגמא להוסיף "מתישהו" לשאלה. כך שהסיכוי שתקבל תשובה שלילית, קטן יותר.
ואת זה אפשר להוסיף, כאשר מרגישים היסוס כלשהו בצד השני, לענות בחיוב למה שאתה שואל.
ומהות הטיפ הוא: שאם שאלת שאלה סגורה וממוקדת, שאתה חושש לקבל עליה את התשובה לא, ואתה רוצה להימנע מכך, באפשרותך להבהיר / לפרש / להרחיב את השאלה, כך שיהיה יותר סיכוי שתקבל עליה תשובה חיובית לצורך יצירת תחושה נעימה מול השומע.
אל תיתן לאדם השני להרגיש לא בנוח בשיחה, גם אם לא באשמתך. נניח שתוך כדי השיחה, עולה נושא כלשהו שגורם לאדם השני להרגיש שלא בנוח, תנסה לקצר כמה שיותר את רגעי חוסר הנוחות של האדם השני. וזה, גם אם חוסר הנוחות שלו, לא קשור אליך באופן ישיר.
בתת המודע של השומע, מבחינתו נצרבת לו חוויה לא נעימה, שקשורה באופן אסוציאטיבי, לשיחה איתך. וזה, גם אם הוא הרגיש לא בנוח, לא בגללך, אלא בגלל סיבה אחרת. לכן תנסה לקצר כמה שיותר, את רגעי חוסר הנוחות שיש לאדם השני בשיחה איתך.
אם אתה רוצה להניע את האדם השני לפעולה, ואתה רואה שהוא נכנס לאזור של ספק, דבר איתו בצורה מוגדרת של פקודה. דהיינו, כאילו תקבל במקומו את ההחלטה להתלבטות שלו.
נניח שאתה מעלה רעיון כלשהו, והאדם השני מתלבט, נסה להציג את הרעיון בצורה של נתינת פקודה לאדם השני. לדוגמא, במקום מה דעתך לעשות X, אמור: עשה X.
כמובן שיש לשים לב, שזה לא ישמע בצורה של ציווי שעלולה ליצור אצל השומע רצון להתנגד בגלל פגיעה באגו שלו / חשדנות וכיו"ב.
אם האדם השני לא בטוח בעצמו במשהו, ואתה רוצה שהוא יהיה בטוח בעצמו בדבר הזה, תחזק את הביטחון שלו בעצמו לגבי דברים אחרים. לדוגמא, נניח שהוא אומר איזה משהו של מידע, תאשר את מה שהוא אומר, ותעביר לו מסר של "אתה יכול לסמוך על עצמך". זה יגרום לכך שהוא ירגיש יותר בנוח לסמוך על עצמו, גם לגבי הדבר שיש לו ספק לגביו.
כדי ליצור אווירה נוחה אצל השומע, תשתמש בעולם מושגים מהמושגים של השומע. כך זה יצור אצלו תחושת קרבה שלך אליו. אתר את המושגים של השומע, ותשמש בהם בשיחה, כדי ליצור תחושה של קרבה.
יש לשים לב לא לעשות זאת בכלל, במקרה שבו דווקא השומע לא אוהב את הסביבה שלו, ושהוא היה רוצה להרגיש שאתה לא חלק מהסביבה שלו.
מה שאומר גם, שעליך לפעמים להשתמש במושגים שהשומע לא מכיר אותם, או מכיר אותם בצורה חלקית, כדי ליצור מולו תחושה של נפרדות ובידול, במקרים שבהם השומע רוצה להרגיש שאתה נבדל ממנו / שייך לאוכלוסיה אחרת שהוא רוצה להשתייך אליה / יכול לסמוך עליה.
מה שאומר גם, ששימוש במושגים שהשומע לא מכיר, יוצר מולו תחושת ריחוק, ויש להימנע מכך, אם אין בכך צורך.
האם לצורך יצירת בידול, עדיף להשתמש במושגים שהשומע לא מכיר, או במושגים שהוא מכיר חלקית? תשובה: יש יתרונות וחסרונות לכל אחת מהאפשרויות. אם השומע לא מכיר את המושג בכלל, זה יוצר אצלו חוסר נוחות גדול מידי. מצד שני הוא עדיין מרגיש קרבה מסוימת ולא מרגיש מספיק בידול, בהנחה שרוצים ליצור תחושה כזאת.
אם אתה אומר בשיחה מסר תת הכרתי כלשהו, ואתה חושש שהשומע שם אליו לב יותר מידי, או אם...
050-3331-331