וכאן אבאר, למה כ"כ חשוב ליצור הזדהות עם לקוח? ומה המהות ומה הסוד שיש מאחורי החשיבות של יצירת ההזדהות הרגשית עם הלקוח? וגם אסביר, מתי אסור ליצור הזדהות עם הלקוח? ומתי יצירת הזדהות עם הלקוח, יכולה ליצור חוסר אמון גדול, בינך לבין הלקוח?

והתשובה לכך היא, שברגע שיש יצירת הזדהות וכימיה בין אישית בין המוכר לבין הלקוח, על ידי זה הלקוח חושב שהמוכר זה בעצם הוא עצמו, ועל ידי זה קל לו יותר לקבל את מה שהוא חושב שהוא עצמו אומר לעצמו, דרך המוכר.

ואסביר: כי לכל אדם יש את ה"אני" שלו, דהיינו, הדבר שאליו האדם מתכוון כאשר הוא אומר את המילה "אני". ובכל מקום שאליו האדם מסתכל, הוא בעצם רואה דברים שהם רחוקים ושונים מה"אני" שלו. כגון לדוגמא אדם שרואה אנשים אחרים סביבו, שהאדם חווה את אותם האנשים, שהם נפרדים מה"אני" שלו.

ובכל מקום שהאדם רואה דבר שהוא לא ה"אני" שלו, זה יוצר סוג של פער רגשי וריחוק רגשי, בינו לבין אותו הדבר שאותו הוא רואה. דהיינו, שהאדם מרגיש חוסר שייכות וריחוק, מאותו הדבר שהוא בעצם לא ה"אני" שלו, ושהוא נפרד מה"אני" שלו.

וכאשר האדם מסתכל לדוגמא במראה, אז בעצם האדם רואה את עצמו / את ההשתקפות של עצמו במראה. והאדם חווה סוג של הזדהות רגשית מאוד עמוקה, בינו לבין הדמות שהוא חושב שהיא ה"אני" שלו.

ובין חווית ה"אני" לבין חווית ה"לא אני", יש באמצע טווח רגשי מאוד גדול. שבו האדם מתייחס לדברים מסוימים, כאילו הם ה"אני" שלו למרות שהם לא ממש ה"אני" שלו. כגון לדוגמא אדם שרואה את המשפחה שלו, שהוא מתייחס אליה כאילו זה ה"אני" שלו. למרות שבאמת, המשפחה שלך זה לא אתה ממש. וכאשר הילד נקלע לאיזו צרה, האדם מרגיש במקום מסוים, כאילו זה הוא עצמו נקלע לצרה הזאת. דהיינו, האדם רואה את ה"אני" שלו, בדברים שהם לא ה"אני" שלו.

ואחרי שהבנו את זה, עכשיו יש להבין, כיצד האדם מתייחס לדברים שהם ה"אני" שלו. ובד"כ האדם מתייחס לדברים שהם ה"אני" שלו, בצורה של יותר אמון ויותר אהבה. ז"א בד"כ האדם אוהב יותר את עצמו ומאמין יותר לעצמו, מאשר הוא אוהב את מה שהוא לא ה"אני" שלו, ויותר ממה שהוא מאמין למה שהוא לא ה"אני" שלו.

וכאשר האדם ניגש לברר פרטים על איזה מוצר וכיו"ב, אז מטבע הדברים כאשר הלקוח מדבר עם המוכר, הלקוח חווה סוג של ריחוק רגשי, בינו לבין המוכר. כי האדם חווה שהמוכר, הוא לא ה"אני" שלו. ובפרט כאשר בד"כ המוכר הוא באמת אדם שהוא זר כלפי הלקוח, כי הוא לא קרוב משפחה של הלקוח וכיו"ב.

והנה, האדם בד"כ אוהב את עצמו, מאמין לעצמו, ומשתדל לשמור על עצמו, מכך שהסביבה שלו לא תפגע בו. וכאשר הלקוח מדבר עם המוכר, הלקוח יוצא מנקודת הנחה, שמאוד יכול להיות שיש ניגוד אינטרסים, בינו לבין המוכר. כי הוא והמוכר אלו שני בני אדם שונים, ולכל אחד יש את האינטרס האישי שלו, שהוא לא תמיד תואם אחד את השני.

והאמת היא, שאם באמת המוכר היה אוהב כ"כ את הלקוח, אז הוא היה צריך למכור לו את המוצר, בלי להרוויח עליו שום דבר. כמו לדוגמא ילד שרוכש מוצר בחנות של אבא שלו, שבד"כ, או שהאבא נותן לילד את המוצר במתנה. או שהאבא נותן לילד את המוצר בלי להרוויח עליו שום דבר. וזה משום שהאבא דואג לילד שלו, כאילו שהוא דואג לעצמו.

וכאשר לקוח רגיל נכנס לחנות רגילה, הרי שתמיד יש סוג של ניגוד אינטרסים בין המוכר לבין הלקוח. כי המוכר רוצה להרוויח מהלקוח כמה שיותר. והלקוח מבחינתו היה שמח, שהמוכר ירוויח ממנו כמה שפחות, כדי לחסוך כסף וכיו"ב. ולמוכר יש את האינטרסים שלו, וללקוח יש את האינטרסים שלו.

וכאשר הלקוח מדבר עם המוכר, אז הלקוח מטבע הדברים חווה סוג של פער רגשי וריחוק רגשי, בינו לבין המוכר. כי הוא מבין את האמת, שלמוכר יש אינטרסים, שהם לא בהכרח האינטרסים שלו של הלקוח. ואז מטבע הדברים, הלקוח מנסה להגן על ה"אני" שלו ועל האינטרסים שלו, ואז הוא מטיל ספק במוכר. ואז כל דבר שהמוכר אומר לו, הוא בודק האם זה טוב או רע וכולי. והכל משום שהאדם חווה סוג של ריחוק רגשי, בינו לבין המוכר.

וכדי לפתור את הבעיה של חוסר האמון הבסיסי שיש בין הלקוח לבין המוכר, בשביל זה רצוי מאוד ליצור הזדהות עם הלקוח (מה שנקרא בשפת ה NLP ראפור (RAPPORT) / יצירת כימיה בין אישית). והרעיון והמטרה היא, ליצור סוג של מראה של הלקוח. דהיינו, שהלקוח יראה בך המוכר, את ה"אני" שלו עצמו הלקוח. דהיינו, לגרום ללקוח, שכאשר הוא מסתכל עליך, שהוא ירגיש את מה שהוא היה מרגיש אם הוא היה מסתכל במראה על עצמו. דהיינו, שהלקוח ירגיש, שאתה עצמך המוכר, זה בעצם ה"אני" שלו עצמו.

ומי שהוא מומחה לשכנוע ומומחה מכירות, הוא יודע להביא את הלקוח למצב רגשי כזה, שבו הלקוח כאשר הוא שומע אותך המוכר מדבר אליו, הוא בעצם מרגיש, שזה כאילו הוא עצמו מדבר אל עצמו, דרך הגוף שלך הלקוח. כמו לדוגמא שמקליטים בן אדם, ומשמיעים לו את עצמו. שהוא מרגיש שזה הוא עצמו מדבר. כמו לדוגמא מתחום הפיתומות, שבו האדם מדבר דרך בובה. ובעצם זה הוא עצמו מדבר, למרות שזה נראה שהבובה מדברת.

והרעיון הוא, פשוט ביותר, והוא לגרום ללקוח להרגיש שה"אני" שלו בכבודו ובעצמו, מדבר מתוך גרונך שלך זה שרוצה לשכנע אותו / לשנות את דעתו. וכאשר דבר כזה קורה, אז ממילא הרבה יותר קל לאדם להקשיב לעצמו בבחירה חופשית...