מדוע קמפיין "פרשת הבקבוקים" נגד נתניהו נכשל בשכנוע?

הקמפיין שהתמקד בפרשת הבקבוקים של אשת ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, היה ניסיון להשפיע על דעת הציבור כך שלא יצביע לנתניהו. אלא שאליעד כהן מסביר בהרצאתו שהקמפיין נכשל ולא היה אפקטיבי מבחינת שכנוע הציבור. הוא מסביר לעומק מה הייתה מטרת הקמפיין המקורית, היכן הייתה הטעות העיקרית שלו, ומדוע דווקא המסר שהיה אמור לשכנע גרם לתוצאה הפוכה.

מה הייתה הטעות המרכזית במסר השכנועי של הקמפיין?

לדברי אליעד כהן, הטעות המרכזית בקמפיין פרשת הבקבוקים הייתה שהמסר המרכזי לא הובן על ידי הציבור. המסר שהקמפיין ניסה להעביר לא היה שמדובר בסכום קטן של כמה אלפי שקלים שלכאורה נלקחו, אלא מסר עמוק הרבה יותר על נהנתנות, חמדנות ותחושת הניצול של המשפחה על חשבון הציבור. הקמפיין התכוון להמחיש לאזרחים שנתניהו ומשפחתו נהנים על חשבונם, עד לרמה שבה אפילו סכומים קטנים כמו החזרת בקבוקים, שגם אדם מן השורה לא תמיד מתעסק בהם, הפכו למקור של תאוות בצע.

הטעות הייתה שלא הצליחו להסביר את המסר באופן ברור לציבור הרחב, וכך נוצר רושם שגוי כאילו כל ההתעסקות הייתה סביב 4,000 שקלים בלבד. הציבור פירש את המסר כפשוטו, ובמקום להבין שיש כאן אמירה על חמדנות כללית ונהנתנות, הם חשבו שמדובר בזוטות ובסכום כסף זניח. זה גרם לרבים בציבור דווקא להרגיש שמדובר בהתנכלות לא מוצדקת לביבי, והוביל לתוצאה ההפוכה מהרצויה.

כיצד היה אפשר להציג את הקמפיין באופן נכון?

אליעד כהן טוען כי אילו הקמפיין היה מוצג אחרת, הוא היה יכול להיות אפקטיבי מאוד. הדרך הנכונה להציג את הקמפיין, לדעתו, הייתה להסביר לציבור שמדובר בתופעה רחבה הרבה יותר מהסכום הכספי הקטן. הקמפיין היה צריך להבהיר לציבור שהבקבוקים הם רק סימפטום לחמדנות הכללית של המשפחה, ובעצם לומר משהו כמו: "תראו איך ראש הממשלה ומשפחתו מתנהלים על חשבונכם, תראו כמה הם חושבים קודם על עצמם, אפילו בדברים הכי קטנים." כך הציבור היה מבין שיש כאן דפוס רחב של ניצול המשאבים הציבוריים ולא סתם התעסקות ב - 4,000 שקלים.

לדבריו, כאשר הקמפיין הוצג רק בהקשר של הכסף הקטן מהבקבוקים, הציבור התקומם ולא הבין את המסר הרחב. הם הגיבו באופן של: "מה אכפת לי מכמה שקלים של בקבוקים?" ולכן הקמפיין איבד את עוצמתו.

מהי הדוגמה שאליעד כהן נותן לגבי טלוויזיה מקולקלת?

אליעד כהן משתמש בדוגמה מעולם המכירות כדי להסביר את טעות הקמפיין: דמיינו שאתם נכנסים לחנות לקנות טלוויזיה ורואים טלוויזיה שבורה ומקולקלת. כששואלים אתכם מדוע אינכם קונים את הטלוויזיה, אתם אומרים שיש לה שריטה קטנה בצד. מיד יגידו לכם, "מה אכפת לכם מהשריטה, זו שטות קטנה, " אבל בפועל הטלוויזיה בכלל לא עובדת. הדוגמה נועדה להמחיש איך הקמפיין נכשל: הוא התמקד בשריטה הקטנה (הסכום הקטן) ולא בעובדה שהטלוויזיה (המדינה, בהקבלה) שבורה ומקולקלת תחת שלטונו של נתניהו.

מהי המניפולציה שאליעד כהן מזהה בתגובת נתניהו?

אליעד כהן מציין שנתניהו עצמו השתמש בטעות השכנוע של הקמפיין כמניפולציה נגדית. נתניהו אמר לציבור: "תראו איך מנסים להפיל אותי בגלל כמה אלפי שקלים של בקבוקים." הציבור השתכנע שההתנכלות לא הוגנת, וכך נתניהו בעצם ניצל את הכישלון של מתנגדיו כדי לחזק את התמיכה בו.

המניפולציה הזאת עובדת כך: אם מנסים לשכנע אדם לא לבצע פעולה מסוימת (כמו להצביע לביבי) מהסיבה הלא נכונה, אז ברגע שהוא מזהה שזו סיבה לא טובה או לא רצינית, הוא מתעלם מכל שאר הסיבות החשובות באמת שהיו יכולות לשכנע אותו. כלומר, דווקא כשהציבור השתכנע ש"הבקבוקים הם לא סיבה מספיק טובה" לא להצביע לנתניהו, הוא שכח את כל הסיבות הרציניות האחרות, וכך נוצר האפקט ההפוך.

מה המסקנה העיקרית שאליעד כהן מציג לגבי שכנוע?

המסקנה שאליעד כהן מציג היא שכשמעבירים מסר שכנועי, חייבים לוודא שהמסר ברור וישיר, ושלא ניתן לפרש אותו באופן מוטעה. ככל שהמסר מתוחכם או מורכב מדי, הוא עלול להיות מובן בצורה הפוכה לגמרי. הסיכון הוא גדול במיוחד כשהקהל אינו מבין את התחכום, ובמקום לקבל את המסר שרוצים להעביר לו, הוא מבין את ההיפך בדיוק, וכך משיגים את התוצאה ההפוכה מזו שרצו.

אליעד כהן מסכם כי המסר השכנועי צריך להיות ברור, ישיר וחד - משמעי. ככל שמסר השכנוע מתוחכם מדי או לא ברור מספיק, הוא עלול להוביל לכישלון מוחלט, ואף לחזק את העמדה המנוגדת.