מי שיתבונן בעניין יראה, כי כל מי שמנסה לשכנע אחרים בעולם בצדקת דרכו, הרי שהוא עושה זאת מאחת משתי סיבות בלבד. או כדי לשכנע את עצמו בצדקת דרכו שלו, או כדי לבדוק עם עצמו את צדקת דרכו שלו. כאשר בעצם זה אותו הדבר. כי כאשר האדם מנסה לשכנע אחרים בצדקת דרכו שלו, הרי שעל ידי זה הוא בודק את דרכו שלו, וממילא הוא מחזק אצל עצמו את צדקת דרכו.
ושורש העניין הוא כי כל אדם חפץ שדעותיו יהיו האמת. משום שהאמת מספקת לאדם סוג של יציבות ושקט נפשי. וכאשר האדם נשען על רעיון אמיתי כלשהו, הרי שהדבר הזה גורם לו להרגיש יותר טוב עם עצמו. ומשום כך חפץ האדם לנסות לשכנע אחרים בצדקת דרכו, כי על ידי זה נוצרת אצלו התחושה שדעתו היא אמיתית, ואז קל לו יותר לסמוך על דעתו וכולי.
יחד עם זאת, קיים מצב שבו האדם ישכנע אחרים בנכונות דעתו, וזה יהיה רק כדי לעזור להם ולא כדי לשכנע את עצמו בצדקת עצמו. ומתי מתרחש מצב כזה? תשובה: כאשר דעתו של האדם לא נוגדת את דעתם של אלו שהוא משכנע אותם.
ונסביר: כל אדם בעולם נוקט בעמדה כלשהי. כאשר האדם נוקט בעמדה כלשהי, מה שמחליש אצלו את התחושה שדעתו היא אמיתית, את ההבנה שלו שקיימות דעתו שונות מדעתו שלו. עצם זה שקיים עוד מישהו שחושב אחרת מדעתו של האדם, הדבר הזה מחליש אצל האדם את התחושה שדעתו היא אמיתית, ולכן הוא ינסה לשכנע אחרים שדעתו נכונה, כדי לחזק אצל עצמו את תחושת הבטחון העצמי שלו בדעתו.
אלא שקיים מצב שבו האדם מחזיק בדעה כזו ששום דעה שבעולם לא שונה ממנה. דהיינו, דעה כזאת ושכל כזה שכל הדעות השונות שבעולם הן רק חלק מהדעה הזאת. דהיינו, כל הדעות השונות שבעולם הן רק צורות ביטוי שונות של הדעה של האדם.
וכאשר יש לאדם דעה כזו ששום דעה שבעולם לא סותרת אותה, על ידי זה כאשר האדם "משכנע" אחרים בצדקת דרכו, מה שקורה שם בעצם הוא, שמצידם של אלו שלא מבינים כיצד כל הדעות מתחברות ביחד לדעה אחת, מצידם הם חווים את המצב כשכנוע. דהיינו, שמצידם זה נראה שמישהו כאן מנסה לשנות את דעתו של מישהו אחר לדעה אחרת כלשהי.
אך מצד האדם שדעתו מכילה את כל הדעות שבעולם, מצידו הוא לא משכנע אף אחד שהוא צודק ושחברו טועה, משום שמצידו לכל הדעות שבעולם יש מקום ונקודת אמת וזכות קיום וכולי. אלא, שעיקר עבודתו היא לעזור לאדם השני לראות, כיצד הדעה העצמית של האדם השני, מתחברת עם סך...
ושורש העניין הוא כי כל אדם חפץ שדעותיו יהיו האמת. משום שהאמת מספקת לאדם סוג של יציבות ושקט נפשי. וכאשר האדם נשען על רעיון אמיתי כלשהו, הרי שהדבר הזה גורם לו להרגיש יותר טוב עם עצמו. ומשום כך חפץ האדם לנסות לשכנע אחרים בצדקת דרכו, כי על ידי זה נוצרת אצלו התחושה שדעתו היא אמיתית, ואז קל לו יותר לסמוך על דעתו וכולי.
יחד עם זאת, קיים מצב שבו האדם ישכנע אחרים בנכונות דעתו, וזה יהיה רק כדי לעזור להם ולא כדי לשכנע את עצמו בצדקת עצמו. ומתי מתרחש מצב כזה? תשובה: כאשר דעתו של האדם לא נוגדת את דעתם של אלו שהוא משכנע אותם.
ונסביר: כל אדם בעולם נוקט בעמדה כלשהי. כאשר האדם נוקט בעמדה כלשהי, מה שמחליש אצלו את התחושה שדעתו היא אמיתית, את ההבנה שלו שקיימות דעתו שונות מדעתו שלו. עצם זה שקיים עוד מישהו שחושב אחרת מדעתו של האדם, הדבר הזה מחליש אצל האדם את התחושה שדעתו היא אמיתית, ולכן הוא ינסה לשכנע אחרים שדעתו נכונה, כדי לחזק אצל עצמו את תחושת הבטחון העצמי שלו בדעתו.
אלא שקיים מצב שבו האדם מחזיק בדעה כזו ששום דעה שבעולם לא שונה ממנה. דהיינו, דעה כזאת ושכל כזה שכל הדעות השונות שבעולם הן רק חלק מהדעה הזאת. דהיינו, כל הדעות השונות שבעולם הן רק צורות ביטוי שונות של הדעה של האדם.
וכאשר יש לאדם דעה כזו ששום דעה שבעולם לא סותרת אותה, על ידי זה כאשר האדם "משכנע" אחרים בצדקת דרכו, מה שקורה שם בעצם הוא, שמצידם של אלו שלא מבינים כיצד כל הדעות מתחברות ביחד לדעה אחת, מצידם הם חווים את המצב כשכנוע. דהיינו, שמצידם זה נראה שמישהו כאן מנסה לשנות את דעתו של מישהו אחר לדעה אחרת כלשהי.
אך מצד האדם שדעתו מכילה את כל הדעות שבעולם, מצידו הוא לא משכנע אף אחד שהוא צודק ושחברו טועה, משום שמצידו לכל הדעות שבעולם יש מקום ונקודת אמת וזכות קיום וכולי. אלא, שעיקר עבודתו היא לעזור לאדם השני לראות, כיצד הדעה העצמית של האדם השני, מתחברת עם סך...
050-3331-331