וכאן אבאר עוד דרך איך באפשרותך לשכנע מישהו ולגרום למישהו להאמין לך? והדרך לכך היא, על ידי זה שאתה מציג את הפירוש כעובדה.
ואסביר, כי כל דבר בעולם שלנו, או שהוא עובדה שקרתה ממש בפועל, או שהוא רק פירוש ופרשנות של אותה העובדה שקרתה בפועל. ויש כמובן גם שקרים ברורים, שהם לא רק שהם לא קרו, אלא שהם אפילו לא פירוש של משהו שקרו, אלא הם מומצאים כולם מתחילתם ועד סופם.
ומי שיתבונן יראה, כי טבע האדם הוא שהוא מציג בצורה שונה עובדות, מאשר איך שהוא מציג פירושים של עובדות. דהיינו, כאשר האדם מציג מספר לדוגמה על איזה דבר שקרה, בד"כ כאשר הוא מספר על מה שבאמת קרה בפועל, הוא מציג את הדברים בצורה עובדתית / אובייקטיבית / מחויבת. וכאשר האדם מספר על הפירוש שהוא נותן למה שקרה, שם האדם מתייחס אל הדבר כאל פירוש סובייקטיבי אפשרי בלבד.
והרעיון הוא, שטבע האדם הוא לא להיכנס למריבות כאשר הוא לא חייב לעשות אותן. כי המריבה גורמת לאדם להרגיש רע. וכאשר מספרים לאדם איזה סיפור וכאשר מציגים לאדם איזה רעיון כלשהו, אז האדם מטבעו מנסה לבדוק האם מישהו מנסה לרמות אותו ולשקר אותו, או שאכן אומרים לו את האמת.
והבדיקה הזאת שהאדם עושה, כדי לברר האם מישהו מנסה לרמות אותו ולשקר אותו, היא גורמת לאדם למאמץ ולתחושה לא נעימה מול המציאות. כי האדם בעצם שומע סיפור כלשהו, והוא מנסה להיאבק איתו ברמה הפנימית שבתוכו, כדי לבדוק האם הסיפור הזה הוא נכון או לא נכון. והאדם היה מעדיף להימנע מלהתעמת ולבדוק את הסיפור, כדי לחסוך לעצמו את החוויה של ההתנגדות למה שסיפרו לו. אבל אעפ"כ האדם לא רוצה שירמו אותו, ולכן הוא כן בודק מה האמת.
ואעפ"כ ולמרות שהאדם בודק מה האמת, אעפ"כ אפשר להקשות על האדם לבצע את הבדיקה הזאת. ואת זה עושים על ידי זה שיוצרים רמת קושי גדולה יותר, לבדיקת אמיתות של הדברים. וככל שיותר קשה לאדם לבדוק את אמיתות הסיפור, כך זה יוצר אצלו יותר מאמץ, שהוא ינסה להימנע ממנו, ואז ממילא זה מגדיל את הסיכוי לכך שהוא יאמין למה שאומרים לו.
ואיך אפשר להעלות את רמת הקושי של הבדיקה הפנימית שהאדם בודק את הסיפור שלך? תשובה: על ידי זה שאתה מציג את הפירושים, כעובדות מוחלטות. דהיינו, אם כאשר אתה מציג רעיון כלשהו, אתה מציג אותו בצורה סובייקטיבית, כגון לדוגמה שאתה אומר "לדעתי צריך לעשות כך או אחרת", או לדוגמה "אני חושב שצריך לעשות כך או אחרת", או לדוגמה "זכור לי / אני זוכר שקרה כך או אחרת" או לדוגמה "אני מבין שכך או אחרת" וכיו"ב, כל מיני מילים וביטויים, שגורמים לאינפורמציה שעוברת, לעבור בצורה סובייקטיבית ולא בצורה אובייקטיבית.
כי מה שבאמת קרה, לא צריך לומר עליו "אני זוכר / חושב / מרגיש" וכיו"ב, כי הוא באמת קרה. אבל על פירושים ומשמעויות שהאדם נותן לדבר, הוא מוסיף מילים שגורמות לדברים שלו להיות סובייקטיביים ולא אובייקטיביים. ולמה האדם עצמו מדבר כך? כי הוא מרגיש יותר בנוח לבטא את הספק שלו, בכך שהוא לא בטוח שבאמת המציאות היא כך ולא אחרת. וכבר ביארתי את זה במקומות אחרים.
וכאשר אתה מעביר למישהו רעיון כלשהו, אז אם אתה מציג את הדברים בצורה אובייקטיבית כעובדה ממשית, כאילו שאתה רואה קיר, ואומר שיש כאן קיר, שזה נקרא בצורה עובדתית, שהיא צורה שבה אתה מתאר עובדות ממשיות, שאין לך בהן ספק, אז אם אתה מציג את הדברים בצורה כזאת, אז בעצם בכך אתה משדר לתת המודע של השומע, שהדברים הם עובדה ממשית, ושאסור לו להטיל בהם ספק כלשהו.
ואז, כאשר השומע בודק בתוכו את מה...
ואסביר, כי כל דבר בעולם שלנו, או שהוא עובדה שקרתה ממש בפועל, או שהוא רק פירוש ופרשנות של אותה העובדה שקרתה בפועל. ויש כמובן גם שקרים ברורים, שהם לא רק שהם לא קרו, אלא שהם אפילו לא פירוש של משהו שקרו, אלא הם מומצאים כולם מתחילתם ועד סופם.
ומי שיתבונן יראה, כי טבע האדם הוא שהוא מציג בצורה שונה עובדות, מאשר איך שהוא מציג פירושים של עובדות. דהיינו, כאשר האדם מציג מספר לדוגמה על איזה דבר שקרה, בד"כ כאשר הוא מספר על מה שבאמת קרה בפועל, הוא מציג את הדברים בצורה עובדתית / אובייקטיבית / מחויבת. וכאשר האדם מספר על הפירוש שהוא נותן למה שקרה, שם האדם מתייחס אל הדבר כאל פירוש סובייקטיבי אפשרי בלבד.
והרעיון הוא, שטבע האדם הוא לא להיכנס למריבות כאשר הוא לא חייב לעשות אותן. כי המריבה גורמת לאדם להרגיש רע. וכאשר מספרים לאדם איזה סיפור וכאשר מציגים לאדם איזה רעיון כלשהו, אז האדם מטבעו מנסה לבדוק האם מישהו מנסה לרמות אותו ולשקר אותו, או שאכן אומרים לו את האמת.
והבדיקה הזאת שהאדם עושה, כדי לברר האם מישהו מנסה לרמות אותו ולשקר אותו, היא גורמת לאדם למאמץ ולתחושה לא נעימה מול המציאות. כי האדם בעצם שומע סיפור כלשהו, והוא מנסה להיאבק איתו ברמה הפנימית שבתוכו, כדי לבדוק האם הסיפור הזה הוא נכון או לא נכון. והאדם היה מעדיף להימנע מלהתעמת ולבדוק את הסיפור, כדי לחסוך לעצמו את החוויה של ההתנגדות למה שסיפרו לו. אבל אעפ"כ האדם לא רוצה שירמו אותו, ולכן הוא כן בודק מה האמת.
ואעפ"כ ולמרות שהאדם בודק מה האמת, אעפ"כ אפשר להקשות על האדם לבצע את הבדיקה הזאת. ואת זה עושים על ידי זה שיוצרים רמת קושי גדולה יותר, לבדיקת אמיתות של הדברים. וככל שיותר קשה לאדם לבדוק את אמיתות הסיפור, כך זה יוצר אצלו יותר מאמץ, שהוא ינסה להימנע ממנו, ואז ממילא זה מגדיל את הסיכוי לכך שהוא יאמין למה שאומרים לו.
ואיך אפשר להעלות את רמת הקושי של הבדיקה הפנימית שהאדם בודק את הסיפור שלך? תשובה: על ידי זה שאתה מציג את הפירושים, כעובדות מוחלטות. דהיינו, אם כאשר אתה מציג רעיון כלשהו, אתה מציג אותו בצורה סובייקטיבית, כגון לדוגמה שאתה אומר "לדעתי צריך לעשות כך או אחרת", או לדוגמה "אני חושב שצריך לעשות כך או אחרת", או לדוגמה "זכור לי / אני זוכר שקרה כך או אחרת" או לדוגמה "אני מבין שכך או אחרת" וכיו"ב, כל מיני מילים וביטויים, שגורמים לאינפורמציה שעוברת, לעבור בצורה סובייקטיבית ולא בצורה אובייקטיבית.
כי מה שבאמת קרה, לא צריך לומר עליו "אני זוכר / חושב / מרגיש" וכיו"ב, כי הוא באמת קרה. אבל על פירושים ומשמעויות שהאדם נותן לדבר, הוא מוסיף מילים שגורמות לדברים שלו להיות סובייקטיביים ולא אובייקטיביים. ולמה האדם עצמו מדבר כך? כי הוא מרגיש יותר בנוח לבטא את הספק שלו, בכך שהוא לא בטוח שבאמת המציאות היא כך ולא אחרת. וכבר ביארתי את זה במקומות אחרים.
וכאשר אתה מעביר למישהו רעיון כלשהו, אז אם אתה מציג את הדברים בצורה אובייקטיבית כעובדה ממשית, כאילו שאתה רואה קיר, ואומר שיש כאן קיר, שזה נקרא בצורה עובדתית, שהיא צורה שבה אתה מתאר עובדות ממשיות, שאין לך בהן ספק, אז אם אתה מציג את הדברים בצורה כזאת, אז בעצם בכך אתה משדר לתת המודע של השומע, שהדברים הם עובדה ממשית, ושאסור לו להטיל בהם ספק כלשהו.
ואז, כאשר השומע בודק בתוכו את מה...
050-3331-331