וכאן אבאר עוד דרך ועוד שיטת שכנוע ומניפולציה, איך באפשרותך לשתול מחשבות בתת המודע של אדם אחר, ולגרום לו לעשות את מה שאתה רוצה שהוא יעשה, ולחשוב את מה שאתה רוצה שהוא יחשוב.
והדרך לכך היא, על ידי זה שמנצלים את נקודת התורפה של האדם במערכת הדימויים שלו, ויוצרים אצלו הקבלה שגויה ואנלוגיה שגויה, בין מושגים שהוא בטוח לגביהם, לבין מושגים שהוא לא בטוח לגביהם ושהוא צריך לקבל החלטה בקשר אליהם.
לדוגמה: נניח שיש לאדם ספק האם לעשות דבר כלשהו, כגון לדוגמה האם לחסוך כסף או לבזבז כסף. ונניח שברצונך לשכנע את האדם לחסוך את הכסף. עכשיו, הדרך הרגילה לעשות זאת, היא על ידי זה שמנהלים עם האדם דו שיח רגיל, שבו מנסים להסביר לו כמה זה טוב לחסוך כסף וכמה זה רע לבזבז כסף וכולי.
אבל, יש כאן רמת תחכום עמוקה יותר, שבה אתה לא סתם משכנע את האדם השני, לחשוב כך או אחרת, כגון לדוגמה אתה לא סתם משכנע אותו לחסוך כסף, אלא אתה עושה את זה בדרך מניפולטיבית. שבה, אתה לוקח מושגים מעולם המושגים שלו, מושגים שלגביהם יש לו רמת וודאות גדולה יותר, לגבי זה שהם טובים או רעים.
וכאשר אתה משכנע את האדם ומסביר לו כמה זה טוב לחסוך כסף, אתה משתמש שם בהקבלה ובאנלוגיה למושגים מעולם המושגים של השומע, שאתה יודע שהוא מתייחס אליהם בצורה חיובית בוודאות. וכאשר אתה מסביר לו כמה זה גרוע לבזבז כסף, אתה משתמש במושגים שאתה יודע שבוודאות שהשומע יתייחס אליהם בצורה שלילית.
לדוגמה: נניח שאתה יודע שבסולם הערכים של השומע, הערך של כבוד עצמי, הוא ערך שמבחינתו של האדם השומע, זה מחויב המציאות שהוא ירצה שיהיה לו כבוד עצמי. ואתה יודע גם, שמבחינתו של האדם השומע, הערך של חוסר כבוד עצמי, בוודאות שהאדם השומע לא ירצה להזדהות איתו.
במקרה כזה לדוגמה, לפני שאתה מנסה לשכנע את האדם לחסוך את הכסף או לחשוב בצורה כלשהי / לרצות דבר כלשהו, עליך לשבת עם עצמך ולנסות לחשוב, איך זה שהוא יעשה את מה שאתה רוצה שהוא יעשה, איך זה בעצם מחזק את הכבוד העצמי שלו. ואיך זה שהוא לא יעשה את מה שאתה רוצה שהוא יעשה, איך זה הורס לו את הכבוד העצמי שלו.
או במילים אחרות, תנסה לחשוב עם עצמך, איך אתה יכול ליצור הקבלה ואנלוגיה של משל ונמשל, בין הדבר שנתפש כמאוד טוב עבור השומע, לבין הדבר שאתה רוצה שהוא יעשה. ובין הדבר שנתפש בעיניו כמאוד רע, לבין הדבר שאתה לא רוצה שהוא יעשה.
וכאשר אתה משכנע אדם אחר בדבר כלשהו, אם ברצונך לשכנע אותו בקלות, עליך להשתדל כמה שיותר ליצור אצל השומע התניה מחשבתית ודימוי מחשבתי, בין האפשרות שאתה רוצה שהוא יבחר מתוך האפשרויות שיש לו, לבין הערך שאתה יודע שהוא מאוד רוצה אותו. ועליך ליצור גם הקבלה ודימוי מחשבתי, בין הדבר שאתה לא רוצה שהוא יעשה, לבין הדבר שאתה יודע שהוא לא היה רוצה להזדהות איתו.
ואחדד: כי לכאורה, כל תהליך של שכנוע שבו אתה רוצה לשכנע מישהו על משהו שהוא טוב ועל דבר אחר שהוא רע, הרי תמיד השכנוע הוא באמצעות זה שלוקחים את סולם הערכים הקיים של האדם, ומסבירים לאדם, כיצד הדבר שאתה רוצה שהוא יחשוב שהוא טוב, כיצד הוא תואם את הערכים הטובים שלו, ולהפך. אז מה כאן מהות החידוד של העניין?!
והעניין הוא, שברמה העקרונית, אכן כל תהליך של שכנוע, לוקח את סולם הערכים הקיים של האדם, ומנסה לגרום לאדם ליצור התאמה ודימוי פנימי, בין הדבר שרוצים שהוא יחשוב, לבין הדברים שהוא כבר רוצה לחשוב והדברים שבהם הוא מאמין. לדוגמה, אל תעשה X, כי זה יגרום לך לנזק Y. שבעצם יוצרים אצל האדם חיבור, בין ה X, לבין הדבר שהוא כבר חושב שהוא רע, בלי קשר לניסיון השכנוע עצמו.
אבל כאן יש חידוש עמוק יותר, והוא שאם רוצים שהשכנוע יצליח, לשם כך יש להשתמש בשכנוע של האדם, בדברים שלגביהם יש לאדם את רמת הוודאות הגדולה ביותר לטוב ולרע.
שזה אומר, שלפני שאתה מנסה לשכנע מישהו במשהו, שלב ראשון עליך לזהות את סולם הערכים שלו ולדעת מהי מערכת האמונות שלו. ואיזה דברים בעיניו נתפשים כרעים ושקריים ואיזה דברים נתפשים בעיניו כטובים וכאמיתיים. ואיך עושים את זה? תשובה: באמצעות דו שיח כללי עם האדם, לגבי הרצונות / אמונות / מטרות / ערכים שלו וכיו"ב.
ואחרי שאתה יודע מהו סולם הערכים של האדם השני, עכשיו עליך למיין את סולם הערכים של האדם, לפי רמת הוודאות שיש לאדם השומע, לגבי כל אחד מהערכים שלו. שזה אומר, שבפועל נניח שהאדם חושב על 3 דברים שהם דברים טובים. עכשיו, ברמה העקרונית, עליך לגרום לאדם לחשוב על דבר רביעי, שהוא דומה מאוד לאותם 3 דברים שהוא חושב שהם טובים.
אבל, כדי שהשכנוע יהיה יותר בקלות, לשם כך עליך לקחת את אותם 3 ערכים שאתה חושב שהאדם השני חושב שהם טובים, ועליך לנסות להבין, מתוך 3 הערכים האלו, מהו הדבר שבעיני האדם השומע, הוא הדבר שלגביו יש לו את רמת הוודאות הגדולה ביותר, שהוא באמת טוב.
או ברמה המופשטת יותר, תאתר את המחויב החיובי ביותר עבור האדם, בתוך סולם הערכים שלו, ואת המחויב השלילי ביותר עבור האדם השומע, בתוך סולם הערכים שלו.
מחויב = דבר שהאדם בטוח בו ברמת וודאות גדולה ביותר. אפשרי = דבר שהאדם לא בטוח בו ברמת וודאות גדולה ושיש לו ספקות לגביו. מחויב חיובי = דבר שהאדם בטוח ברמת וודאות גדולה ביותר, שהוא אכן חיובי וטוב. ומחויב שלילי = דבר שבעיני האדם נתפש כדבר רע, ברמת וודאות גדולה ביותר ללא ספק.
כי אם ניקח את סולם הערכים של האדם, ונבקש מהאדם לרשום 10 דברים שנראים לו כדברים טובים / רעים. ואח"כ נבקש ממנו לדרג כמה טובים / רעים הערכים האלו, בוודאי שהאדם לפחות בתת המודע שלו, יראה שלמרות שהוא חושב על הרבה דברים שהם טובים, עדיין יש דברים שהוא יותר חושב שהם טובים, ביחס לדברים אחרים שהוא חושב שהם טובים. וכיו"ב לגבי הדברים הרעים, שיש דברים שהאדם יותר בטוח שהם רעים, מאשר דברים אחרים. וכפי שביארתי את זה במקומות אחרים.
וכדי ששכנוע יהיה אפקטיבי ויותר קל, לשם כך, כאשר אתה מנסה לגרום לאדם השני להתייחס אל דבר כלשהו בצורה חיובית וטובה, עליך לא סתם לנסות להסביר לו כמה הדבר הזה הוא טוב, אלא עליך לנסות לשכנע את האדם השני, שהדבר שאתה רוצה שהוא יסכים איתו, הוא דומה כמה שיותר, לאותו הדבר שהוא כבר בטוח בו כמה שיותר שהוא טוב.
וכאשר אתה רוצה לגרום למישהו לא לעשות איזה דבר, עליך לדוגמה לקחת את רשימת הדברים הרעים שאתה חושב שהוא מתייחס אליהם כרעים. ועליך לגרום לאדם השני לחשוב, שהדבר שאתה רוצה שהוא יחשוב שהוא רע, שהוא קשור לדבר הרע ביותר בסולם הערכים ובסדרי העדיפויות של האדם השני.
כי אפשר סתם לנסות לשכנע מישהו במשהו, ואפשר גם לנסות לחשוב לפני מעשה, ולנסות לחשוב איך גורמים לתת המודע של האדם השני, ליצור התניה סמויה בתת ההכרה שלו, בין הדברים שהוא מאוד אוהב, לבין הדברים שאתה רוצה שהוא יעשה / יחשוב. ועליך להיות יצירתי ובעל רמת תחכום גבוהה, כדי לדעת לחבר אצל האדם השני, את הדבר שאתה רוצה שהוא לא יעשה, לבין הדבר שאתה יודע שהאדם השני הכי לא רוצה שיקרה לו.
ועוד אחדד, כי לכל אדם, יש מילים דוחות ויש מילים מושכות. ומילים דוחות, הן מילים שכאשר האדם שומע אותן, הוא חש כלפיהן סוג של דחייה. ומילים מושכות, הן מילים שכאשר האדם שומע אותן, הוא חש כלפיהן תחושה של משיכה. וכאשר אתה משכנע את האדם השני, עליך להשתמש כמה שיותר במילים מושכות, כאשר אתה מדבר על מה שאתה רוצה שהוא יעשה / יחשוב, וכמה שיותר במילים דוחות, כאשר אתה מדבר איתו על מה שאתה רוצה שהוא לא יעשה / יחשוב.
דהיינו, ליצור אצל האדם התניה תת הכרתית, בין המילים שדוחות אותו, לבין הדבר שאתה רוצה שהוא יתרחק ממנו. ובין המילים שמושכות אותו, לבין הדבר שאתה רוצה שהוא יעשה אותו.
ויש כאן עוד עומק של מניפולציה על התת מודע, והוא שכאשר אתה מדבר עם אדם, ומשתמש במילים שמושכות אותו ומדבר איתו על דברים שהוא חושב שהם מאוד טובים, אוטומטית המוח של האדם עובר למצב של תחושת נוחות, שבה הוא מרגיש בנוח ומרגיש טוב עם מה שאומרים לו, והוא פחות חשדן לגבי מה שאומרים לו.
וכאשר אתה משתמש בשיחה במילים שדוחות את האדם, אוטומטית בתת המודע שלו הוא חש תחושה של דחייה. שהיא מושלכת גם לגבי הדבר הנוסף שאתה מדבר איתו עליו. שזה בעצם אומר, שתת המודע של האדם, לוקח את התחושה הטובה שיש לו, כאשר הוא שומע מילים מושכות, ומרחיב אותה בהתייחסות שלו, גם לגבי הדבר שאתה רוצה שהוא יסכים איתו. ותת המודע של האדם, לוקח את התחושה הרעה שהוא מרגיש כאשר הוא שומע דברים מסוימים, והוא מקשר ומחבר אותם בצורה לא מודעת, לשאר הדברים האחרים שאמרת לו באותו הרגע, דברים שאתה רוצה שהוא יתייחס אליהם בצורה שלילית.
ואתה בעצם יוצר התניה אסוציאטיבית בתת ההכרה של השומע, בין התחושות הרעות / טובות שאתה מציף בו באופן יזום, לבין שאר האינפורמציה שאתה חושף בפני האדם, כאשר הוא במצב של אותן התחושות.
ועוד אוסיף ואומר, שצריך כמובן לעשות זאת בצורה מאוד מתוחכמת ולא בצורה שקופה מידי. דהיינו, עליך לקחת את הדבר שהאדם חושב שהוא הכי טוב, ולגרום לו לחשוב שהוא תלוי בדבר שאתה רוצה שהוא יעשה / יחשוב. אבל עליך לעשות זאת בצורה שתיראה טבעית לשומע. ושהוא לא ירגיש / יחשוד, שמנסים לעשות עליו כאן מניפולציה.
והוא יכול להרגיש שעושים עליו מניפולציה, אם הוא לא יראה מספיק טוב, את הדימוי שיש בין סולם הערכים שלו, לבין הדבר שאתה מנסה לשכנע אותו. כמו לדוגמה "אם לא תאכל, יבוא שוטר". שהילד מפחד מהשוטר. ומנסים לגרום לו לחשוב, שאם הוא לא יאכל, אז זה יעניש אותו עם המפגש עם השוטר. אבל הילד מבין שזאת מניפולציה, כי הוא לא רואה את הקשר שיש בין השוטר לבין זה שהוא לא יאכל.
וכאשר האדם מרגיש שעושים עליו מניפולציה, אז אח"כ קשה לו עוד יותר להשתכנע, גם אם מביאים לו טיעונים חזקים יותר וכולי.
ולכן המסר הוא, שצריך לדעת איך לעשות את זה בצורה מאוד משכנעת, שבה לוקחים את הדברים שהכי חשובים לאדם, ומצליחים לשכנע אותו, שהם תלויים וקשורים בדבר שאתה רוצה שהוא יחשוב / יעשה וכולי. שאז האדם לא רואה את המניפולציה שעושים עליו.
ועכשיו אסביר עוד יותר לעומק את המניפולציה הנ"ל. מה בדיוק עומד מאחוריה, ואיך לעשות אותה בצורה עוד יותר טובה.
והרעיון הוא, שמי שהוא מספיק חכם ויש לו מספיק שכל, הוא יודע את הקשר שיש בין כל שני רעיונות בעולם. כי כל הדברים שיש בעולם, תלויים אחד בשני. וכל פעולה שהאדם עושה וכל מחשבה שהאדם חושב וכל רעיון שהאדם מזדהה איתו, זה בעצם גורם בצורה עקיפה גם לכל דבר אחר שיכול לקרות וזה בעצם אומר על האדם, כל דבר שיכול להיאמר.
לדוגמה: אם תצליח במבחן, זה אומר...
והדרך לכך היא, על ידי זה שמנצלים את נקודת התורפה של האדם במערכת הדימויים שלו, ויוצרים אצלו הקבלה שגויה ואנלוגיה שגויה, בין מושגים שהוא בטוח לגביהם, לבין מושגים שהוא לא בטוח לגביהם ושהוא צריך לקבל החלטה בקשר אליהם.
לדוגמה: נניח שיש לאדם ספק האם לעשות דבר כלשהו, כגון לדוגמה האם לחסוך כסף או לבזבז כסף. ונניח שברצונך לשכנע את האדם לחסוך את הכסף. עכשיו, הדרך הרגילה לעשות זאת, היא על ידי זה שמנהלים עם האדם דו שיח רגיל, שבו מנסים להסביר לו כמה זה טוב לחסוך כסף וכמה זה רע לבזבז כסף וכולי.
אבל, יש כאן רמת תחכום עמוקה יותר, שבה אתה לא סתם משכנע את האדם השני, לחשוב כך או אחרת, כגון לדוגמה אתה לא סתם משכנע אותו לחסוך כסף, אלא אתה עושה את זה בדרך מניפולטיבית. שבה, אתה לוקח מושגים מעולם המושגים שלו, מושגים שלגביהם יש לו רמת וודאות גדולה יותר, לגבי זה שהם טובים או רעים.
וכאשר אתה משכנע את האדם ומסביר לו כמה זה טוב לחסוך כסף, אתה משתמש שם בהקבלה ובאנלוגיה למושגים מעולם המושגים של השומע, שאתה יודע שהוא מתייחס אליהם בצורה חיובית בוודאות. וכאשר אתה מסביר לו כמה זה גרוע לבזבז כסף, אתה משתמש במושגים שאתה יודע שבוודאות שהשומע יתייחס אליהם בצורה שלילית.
לדוגמה: נניח שאתה יודע שבסולם הערכים של השומע, הערך של כבוד עצמי, הוא ערך שמבחינתו של האדם השומע, זה מחויב המציאות שהוא ירצה שיהיה לו כבוד עצמי. ואתה יודע גם, שמבחינתו של האדם השומע, הערך של חוסר כבוד עצמי, בוודאות שהאדם השומע לא ירצה להזדהות איתו.
במקרה כזה לדוגמה, לפני שאתה מנסה לשכנע את האדם לחסוך את הכסף או לחשוב בצורה כלשהי / לרצות דבר כלשהו, עליך לשבת עם עצמך ולנסות לחשוב, איך זה שהוא יעשה את מה שאתה רוצה שהוא יעשה, איך זה בעצם מחזק את הכבוד העצמי שלו. ואיך זה שהוא לא יעשה את מה שאתה רוצה שהוא יעשה, איך זה הורס לו את הכבוד העצמי שלו.
או במילים אחרות, תנסה לחשוב עם עצמך, איך אתה יכול ליצור הקבלה ואנלוגיה של משל ונמשל, בין הדבר שנתפש כמאוד טוב עבור השומע, לבין הדבר שאתה רוצה שהוא יעשה. ובין הדבר שנתפש בעיניו כמאוד רע, לבין הדבר שאתה לא רוצה שהוא יעשה.
וכאשר אתה משכנע אדם אחר בדבר כלשהו, אם ברצונך לשכנע אותו בקלות, עליך להשתדל כמה שיותר ליצור אצל השומע התניה מחשבתית ודימוי מחשבתי, בין האפשרות שאתה רוצה שהוא יבחר מתוך האפשרויות שיש לו, לבין הערך שאתה יודע שהוא מאוד רוצה אותו. ועליך ליצור גם הקבלה ודימוי מחשבתי, בין הדבר שאתה לא רוצה שהוא יעשה, לבין הדבר שאתה יודע שהוא לא היה רוצה להזדהות איתו.
ואחדד: כי לכאורה, כל תהליך של שכנוע שבו אתה רוצה לשכנע מישהו על משהו שהוא טוב ועל דבר אחר שהוא רע, הרי תמיד השכנוע הוא באמצעות זה שלוקחים את סולם הערכים הקיים של האדם, ומסבירים לאדם, כיצד הדבר שאתה רוצה שהוא יחשוב שהוא טוב, כיצד הוא תואם את הערכים הטובים שלו, ולהפך. אז מה כאן מהות החידוד של העניין?!
והעניין הוא, שברמה העקרונית, אכן כל תהליך של שכנוע, לוקח את סולם הערכים הקיים של האדם, ומנסה לגרום לאדם ליצור התאמה ודימוי פנימי, בין הדבר שרוצים שהוא יחשוב, לבין הדברים שהוא כבר רוצה לחשוב והדברים שבהם הוא מאמין. לדוגמה, אל תעשה X, כי זה יגרום לך לנזק Y. שבעצם יוצרים אצל האדם חיבור, בין ה X, לבין הדבר שהוא כבר חושב שהוא רע, בלי קשר לניסיון השכנוע עצמו.
אבל כאן יש חידוש עמוק יותר, והוא שאם רוצים שהשכנוע יצליח, לשם כך יש להשתמש בשכנוע של האדם, בדברים שלגביהם יש לאדם את רמת הוודאות הגדולה ביותר לטוב ולרע.
שזה אומר, שלפני שאתה מנסה לשכנע מישהו במשהו, שלב ראשון עליך לזהות את סולם הערכים שלו ולדעת מהי מערכת האמונות שלו. ואיזה דברים בעיניו נתפשים כרעים ושקריים ואיזה דברים נתפשים בעיניו כטובים וכאמיתיים. ואיך עושים את זה? תשובה: באמצעות דו שיח כללי עם האדם, לגבי הרצונות / אמונות / מטרות / ערכים שלו וכיו"ב.
ואחרי שאתה יודע מהו סולם הערכים של האדם השני, עכשיו עליך למיין את סולם הערכים של האדם, לפי רמת הוודאות שיש לאדם השומע, לגבי כל אחד מהערכים שלו. שזה אומר, שבפועל נניח שהאדם חושב על 3 דברים שהם דברים טובים. עכשיו, ברמה העקרונית, עליך לגרום לאדם לחשוב על דבר רביעי, שהוא דומה מאוד לאותם 3 דברים שהוא חושב שהם טובים.
אבל, כדי שהשכנוע יהיה יותר בקלות, לשם כך עליך לקחת את אותם 3 ערכים שאתה חושב שהאדם השני חושב שהם טובים, ועליך לנסות להבין, מתוך 3 הערכים האלו, מהו הדבר שבעיני האדם השומע, הוא הדבר שלגביו יש לו את רמת הוודאות הגדולה ביותר, שהוא באמת טוב.
או ברמה המופשטת יותר, תאתר את המחויב החיובי ביותר עבור האדם, בתוך סולם הערכים שלו, ואת המחויב השלילי ביותר עבור האדם השומע, בתוך סולם הערכים שלו.
מחויב = דבר שהאדם בטוח בו ברמת וודאות גדולה ביותר. אפשרי = דבר שהאדם לא בטוח בו ברמת וודאות גדולה ושיש לו ספקות לגביו. מחויב חיובי = דבר שהאדם בטוח ברמת וודאות גדולה ביותר, שהוא אכן חיובי וטוב. ומחויב שלילי = דבר שבעיני האדם נתפש כדבר רע, ברמת וודאות גדולה ביותר ללא ספק.
כי אם ניקח את סולם הערכים של האדם, ונבקש מהאדם לרשום 10 דברים שנראים לו כדברים טובים / רעים. ואח"כ נבקש ממנו לדרג כמה טובים / רעים הערכים האלו, בוודאי שהאדם לפחות בתת המודע שלו, יראה שלמרות שהוא חושב על הרבה דברים שהם טובים, עדיין יש דברים שהוא יותר חושב שהם טובים, ביחס לדברים אחרים שהוא חושב שהם טובים. וכיו"ב לגבי הדברים הרעים, שיש דברים שהאדם יותר בטוח שהם רעים, מאשר דברים אחרים. וכפי שביארתי את זה במקומות אחרים.
וכדי ששכנוע יהיה אפקטיבי ויותר קל, לשם כך, כאשר אתה מנסה לגרום לאדם השני להתייחס אל דבר כלשהו בצורה חיובית וטובה, עליך לא סתם לנסות להסביר לו כמה הדבר הזה הוא טוב, אלא עליך לנסות לשכנע את האדם השני, שהדבר שאתה רוצה שהוא יסכים איתו, הוא דומה כמה שיותר, לאותו הדבר שהוא כבר בטוח בו כמה שיותר שהוא טוב.
וכאשר אתה רוצה לגרום למישהו לא לעשות איזה דבר, עליך לדוגמה לקחת את רשימת הדברים הרעים שאתה חושב שהוא מתייחס אליהם כרעים. ועליך לגרום לאדם השני לחשוב, שהדבר שאתה רוצה שהוא יחשוב שהוא רע, שהוא קשור לדבר הרע ביותר בסולם הערכים ובסדרי העדיפויות של האדם השני.
כי אפשר סתם לנסות לשכנע מישהו במשהו, ואפשר גם לנסות לחשוב לפני מעשה, ולנסות לחשוב איך גורמים לתת המודע של האדם השני, ליצור התניה סמויה בתת ההכרה שלו, בין הדברים שהוא מאוד אוהב, לבין הדברים שאתה רוצה שהוא יעשה / יחשוב. ועליך להיות יצירתי ובעל רמת תחכום גבוהה, כדי לדעת לחבר אצל האדם השני, את הדבר שאתה רוצה שהוא לא יעשה, לבין הדבר שאתה יודע שהאדם השני הכי לא רוצה שיקרה לו.
ועוד אחדד, כי לכל אדם, יש מילים דוחות ויש מילים מושכות. ומילים דוחות, הן מילים שכאשר האדם שומע אותן, הוא חש כלפיהן סוג של דחייה. ומילים מושכות, הן מילים שכאשר האדם שומע אותן, הוא חש כלפיהן תחושה של משיכה. וכאשר אתה משכנע את האדם השני, עליך להשתמש כמה שיותר במילים מושכות, כאשר אתה מדבר על מה שאתה רוצה שהוא יעשה / יחשוב, וכמה שיותר במילים דוחות, כאשר אתה מדבר איתו על מה שאתה רוצה שהוא לא יעשה / יחשוב.
דהיינו, ליצור אצל האדם התניה תת הכרתית, בין המילים שדוחות אותו, לבין הדבר שאתה רוצה שהוא יתרחק ממנו. ובין המילים שמושכות אותו, לבין הדבר שאתה רוצה שהוא יעשה אותו.
ויש כאן עוד עומק של מניפולציה על התת מודע, והוא שכאשר אתה מדבר עם אדם, ומשתמש במילים שמושכות אותו ומדבר איתו על דברים שהוא חושב שהם מאוד טובים, אוטומטית המוח של האדם עובר למצב של תחושת נוחות, שבה הוא מרגיש בנוח ומרגיש טוב עם מה שאומרים לו, והוא פחות חשדן לגבי מה שאומרים לו.
וכאשר אתה משתמש בשיחה במילים שדוחות את האדם, אוטומטית בתת המודע שלו הוא חש תחושה של דחייה. שהיא מושלכת גם לגבי הדבר הנוסף שאתה מדבר איתו עליו. שזה בעצם אומר, שתת המודע של האדם, לוקח את התחושה הטובה שיש לו, כאשר הוא שומע מילים מושכות, ומרחיב אותה בהתייחסות שלו, גם לגבי הדבר שאתה רוצה שהוא יסכים איתו. ותת המודע של האדם, לוקח את התחושה הרעה שהוא מרגיש כאשר הוא שומע דברים מסוימים, והוא מקשר ומחבר אותם בצורה לא מודעת, לשאר הדברים האחרים שאמרת לו באותו הרגע, דברים שאתה רוצה שהוא יתייחס אליהם בצורה שלילית.
ואתה בעצם יוצר התניה אסוציאטיבית בתת ההכרה של השומע, בין התחושות הרעות / טובות שאתה מציף בו באופן יזום, לבין שאר האינפורמציה שאתה חושף בפני האדם, כאשר הוא במצב של אותן התחושות.
ועוד אוסיף ואומר, שצריך כמובן לעשות זאת בצורה מאוד מתוחכמת ולא בצורה שקופה מידי. דהיינו, עליך לקחת את הדבר שהאדם חושב שהוא הכי טוב, ולגרום לו לחשוב שהוא תלוי בדבר שאתה רוצה שהוא יעשה / יחשוב. אבל עליך לעשות זאת בצורה שתיראה טבעית לשומע. ושהוא לא ירגיש / יחשוד, שמנסים לעשות עליו כאן מניפולציה.
והוא יכול להרגיש שעושים עליו מניפולציה, אם הוא לא יראה מספיק טוב, את הדימוי שיש בין סולם הערכים שלו, לבין הדבר שאתה מנסה לשכנע אותו. כמו לדוגמה "אם לא תאכל, יבוא שוטר". שהילד מפחד מהשוטר. ומנסים לגרום לו לחשוב, שאם הוא לא יאכל, אז זה יעניש אותו עם המפגש עם השוטר. אבל הילד מבין שזאת מניפולציה, כי הוא לא רואה את הקשר שיש בין השוטר לבין זה שהוא לא יאכל.
וכאשר האדם מרגיש שעושים עליו מניפולציה, אז אח"כ קשה לו עוד יותר להשתכנע, גם אם מביאים לו טיעונים חזקים יותר וכולי.
ולכן המסר הוא, שצריך לדעת איך לעשות את זה בצורה מאוד משכנעת, שבה לוקחים את הדברים שהכי חשובים לאדם, ומצליחים לשכנע אותו, שהם תלויים וקשורים בדבר שאתה רוצה שהוא יחשוב / יעשה וכולי. שאז האדם לא רואה את המניפולציה שעושים עליו.
ועכשיו אסביר עוד יותר לעומק את המניפולציה הנ"ל. מה בדיוק עומד מאחוריה, ואיך לעשות אותה בצורה עוד יותר טובה.
והרעיון הוא, שמי שהוא מספיק חכם ויש לו מספיק שכל, הוא יודע את הקשר שיש בין כל שני רעיונות בעולם. כי כל הדברים שיש בעולם, תלויים אחד בשני. וכל פעולה שהאדם עושה וכל מחשבה שהאדם חושב וכל רעיון שהאדם מזדהה איתו, זה בעצם גורם בצורה עקיפה גם לכל דבר אחר שיכול לקרות וזה בעצם אומר על האדם, כל דבר שיכול להיאמר.
לדוגמה: אם תצליח במבחן, זה אומר...
050-3331-331