או לדוגמה מזוגיות, של אדם שסיים מערכת יחסים כלשהי, שבה הוא היה רגיל שכאשר מתבטאים כלפיו בצורה כלשהי ומתנהגים כלפיו בצורה כלשהי, שזה אומר לדוגמה שרוצים לפגוע בו. שאדם כזה, אם הוא יתחיל מערכת יחסים חדשה ואחרת לגמרי, גם שם, בכל פעם שיתבטאו כלפיו בצורה דומה או יתנהגו כלפיו בצורה דומה, המוח שלו קודם כל יפרש את המציאות, כאילו הכוונה של האדם השני, היא כמו מה שהוא הבין שהייתה הכוונה של האקס במערכת היחסים הקודמת.

כי כאשר המוח של האדם נחשף לאירוע כלשהו ולדבר כלשהו שהוא לא בטוח איך לפרש אותו, אז מערכת הדימויים והאסוציאציות של האדם מתחילה לעבוד. והמוח של האדם מחפש את המקרים הדומים הקרובים ביותר שהוא זוכר באותו הרגע, שנראים לו הכי דומים למה שקורה לו כרגע. וכך הוא מאמין שגם כרגע כנראה התכוונו למה שיושב לו כרגע בצורה יותר מודעת.

ונמצא אם כן, כי אם תצליח לגרום לאדם לחשוב בצורה מסוימת, כגון לדוגמה לחשוב שאתה דובר אמת, הרי שגם כאשר יהיה לו ספק לגבי אמיתות הדברים שלך, גם אז האינסטינקט הראשוני של המוח שלו יהיה, לפרש שאתה דובר אמת.

ואיך באפשרותך לגרום לאדם לחשוב שאתה דובר אמת? תשובה: על ידי זה שאתה יוצר אמון מולו. כגון לדוגמה על ידי זה שאתה נותן לו "לבדוק" אותך במקומות שבהם אתה יודע שהוא יסכים איתך בכל מקרה. כגון לדוגמה שאתה שואל אותו, נכון ש... על משהו שאתה יודע מראש שבוודאות שהוא יאמר שאכן אתה צודק. ואז המוח של האדם השומע, נמצא במצב שבו הוא חושב שאתה אומר לו את האמת. ואז אתה אומר לו משפט שהוא לא בטוח ב 100% שאתה צודק. ואח"כ אתה עוד יכול להוסיף ולשאול אותו עוד שאלה נוספת, שאתה יודע שגם עליה הוא יסכים איתך. וכך אתה בעצם "עוטף" במצב שבו הוא חושב שאתה צודק באופן ישיר, את המקום שבו יש לו ספק לגבי מה שאתה אומר לו.

ומהות הרעיון היא, שאם ברצונך לגרום למישהו לפרש מידע כלשהו בצורה כלשהי, למרות שלא בהכרח שאכן זה הפירוש האמיתי, באפשרותך לעשות זאת, על ידי זה שאתה "מחבר" אותו קודם לכן וגם אחרי כן, למצב מחשבתי שבו הוא חושב בצורה שבה המוח שלו יפרש ויבין יותר בקלות, את מה שאתה רוצה שהוא יבין ויחשוב.

ועוד אוסיף ואעמיק, כי המוח לא אוהב להתאמץ. ולא תמיד האדם גם מספיק מרוכז כדי להיות מסוגל להתאמץ להטיל ספק ולאמת את הוודאות של כל המשמעויות שהוא מייחס למה שאמרו לו. ואז, לא רק שהמוח של האדם קודם כל מבין ומפרש את מה שהוא ראה ושמע, לפי הדימוי הקרוב ביותר שהוא מוצא, לפי מה שנמצא בזיכרון לטווח קצר שיש לו באותו הרגע. אלא גם לפעמים האדם לא מספיק מרוכז, כדי להתאמץ ולנתח ולהבין למה הוא מבין דבר כזה או אחר. ואז האדם פשוט מאמין לפירוש הראשון שקפץ למחשבה שלו, בגלל שהוא לא מבין שהפירוש הזה הגיע לשם, רק בגלל דימוי שגוי שהוא עושה, בין הדבר שיש לו ספק לגביו, לבין דבר אחר.

וזה בעצם אומר, שכאשר רמת הריכוז של האדם יורדת, אז במצב כזה הרבה יותר קל לשתול מחשבות אצל האדם השני. כי כאשר רמת הריכוז של האדם יורדת, בין אם זה בגלל עייפות כלשהי ובין אם זה בגלל הפעלת לחץ נפשי / לחץ פסיכולוגי וכיו"ב, ובין אם זה בגלל שמשהו מטריד את המחשבה של האדם, סוג של הסחת הדעת, בכל מקרה כאשר רמת הריכוז של האדם יורדת, אז המוח של האדם, פחות מאמת את הפירושים שהוא נותן לדברים שהוא לא בטוח בהם. ואז במקרה כזה, האדם יותר מאמין לפירוש הראשון שקופץ לו למחשבה שלו, לפי המצגת שיצרו לו קודם לכך או בנוסף על כך גם אח"כ כנ"ל.

וברמת ההגדרה: תגרום לאדם להסתכל על המציאות בצורה כלשהי / תגרום לאדם להבין את המציאות בצורה כלשהי / תגרום לאדם להאמין בדבר כלשהו, והמוח שלו כבר יפרש את שאר המידע שהוא שומע, כדי שהוא יתאים עם מה שהוא מאמין, וכפי שהוא רואה אותו, דרך נקודת המבט שגרמת לו להסתכל דרכה על המציאות.

תן לאדם תחושה שהמציאות היא X, והוא יפרש את כל מה שהוא יראה / ישמע, דרך אותה נקודת מבט, גם אם זו לא האמת. ז"א גם אם האמת היא שהמוצר הוא לא תקין, אם הוא יהיה בתחושה שהכל תקין באופן כללי, הוא יניח וישער ויאמין שגם המוצר תקין. אם הוא יהיה בתחושה שאתה רוצה לעשות לו טוב, באמצעות הבנה ישירה בדברים שהוא בטוח בהם, זה יגרום לו להאמין שאתה רוצה לעשות לו טוב, גם בדברים שהוא לא בטוח בהם.

ועכשיו אסביר עומק נוסף של העניין, והוא העניין של זיכרון רגשי / אסוציאציה רגשית, שגם הם משפיעים על הפירוש שבו האדם מפרש את מה שאומרים לו. והרעיון הוא, שהאדם נמצא במצב רגשי כלשהו, כאשר הוא שומע מידע כלשהו. כגון לדוגמה האדם יכול להיות בחוויה של "אכן זו האמת" ואז הוא ישליך את החוויה הזאת, גם על מה שאתה אומר לו.

לדוגמה: אתה אומר לאדם משפטים, שהוא רוצה לחשוב שהם אמת. כגון לדוגמה משפטים שגורמים לאדם להרגיש טוב עם עצמו ועם הסביבה שלו. וכאשר אתה אומר לאדם משפטים כאלו, הוא נכנס למצב רגשי, שבו הוא מרגיש שהוא רוצה לחשוב שמה שאתה אומר לו, זאת אכן האמת. ואז אם הוא ישמע ממך דבר שהוא לא יהיה בטוח שזאת האמת, אז הרשימו (רושם / זיכרון) של החוויה שלו שהוא רוצה שדבריך יהיו נכונים, זה יגרום לו לפרש את המשך דבריך, שגם הם נכונים.

או במילים אחרות, תגרום לאדם להיכנס למצב רגשי, שבו המוח שלו יעשה דימוי של המצב הרגשי שלו לגבי דבר אחד, וישליך וידמה אותו לגבי דבר אחר.

כגון לדוגמה שמזכירים לאדם ערך כלשהו שהוא מאוד אוהב אותו, כגון לדוגמה הילדים שלו. שכאשר האדם נזכר בילדים שלו, הוא חווה רגש של אהבה ושל שייכות וכיו"ב. ואז אח"כ אתה מדבר איתו על מוצר כלשהו, והחוויה של האהבה שלו לילדים שלו, מתערבבת אצלו עם החוויה שלו כלפי המוצר שלך.

או לדוגמה משימוש בנשים בפרסומות בטלוויזיה. שבה מציגים לאדם מוצר כלשהו, שלא בטוח שהוא בכלל רוצה אותו. ואז מכניסים את האדם למצב רגשי שבו הוא ירגיש תחושה של "אני רוצה", על ידי זה שמציגים בפניו איזו בחורה יפה וכיו"ב. שאז המוח של האדם כאשר הוא רואה את הבחורה, הוא נכנס למצב רגשי של "אני רוצה". ואז התחושה הזאת, משתייכת אצלו גם למוצר, שאותו הוא לא בהכרח רוצה.

וזה סוג של עסקת חבילה רגשית, שעובדת על בסיס הזיכרון הרגשי של האדם. שיוצרים לאדם חוויה כלשהי, כגון של "אני אוהב" "אני רוצה" וכיו"ב. ואח"כ מציגים לו מוצר כלשהו / רעיון כלשהו. ואז הוא עושה השלכה רגשית ודימוי רגשי, של החוויה הרגשית שלו כלפי הדבר שאותו הוא יודע שהוא אוהב, לבין הדבר שאותו הוא לא בטוח שהוא אוהב או רוצה.

וכמובן שגם להיפך, שאפשר להכניס את האדם למצב רגשי של "לא רוצה" "לא אוהב", באמצעות זה שמזכירים לו דברים שאותם הוא לא אוהב ולא רוצה. ואח"כ מדברים איתו על דבר, שיש לו ספק אם הוא רוצה או לא רוצה אותו. ואז המוח של האדם, מפרש יותר בקלות שהוא לא רוצה את הדבר שהוא לא בטוח אם הוא רוצה או לא רוצה אותו. בגלל שהזיכרון הרגשי שלו, הוא זיכרון שלילי ולא זיכרון חיובי.

וסוד העניין הוא, כי יש רשימו רגשי ויש רשימו שכלי. ורשימו פירושו, רושם / סימן / זיכרון. כגון אדם שנכנס לחנות בשמים, שנשאר עליו רושם וזיכרון של ריח של בושם, גם כאשר הוא יוצא מהחנות וכיו"ב. ויש רשימו שכלי, שזה אומר שהאדם מפרש את הדברים בצורה כלשהי. כגון...