וכאן אסביר, איזה צרכי לקוח צריך לא לאתר לפני הרכישה של הלקוח ואיזה צרכים של הלקוח כן צריך לאתר. או במילים אחרות, אסביר את העניין של איתור צרכי הלקוח, מה מהותו? מה תכליתו? מה לעשות ומה לא לעשות? איזה צרכי לקוח לאתר? איזה צרכי לקוח לא לאתר? ועוד.
אז בעיקרון את צרכי הלקוח צריכים לאתר מ 2 סיבות ובשני שלבים שונים. נתחיל מהשלב השני. השלב השני הוא, אחרי שהלקוח רכב רכש את המוצר / שירות שלנו. במקרה כזה, אנחנו צריכים לאתר את צרכי הלקוח, כדי לספק ללקוח בדיוק את מה שהוא צריך.
לדוגמה, לקוח שרכש מוצר מקרר, נצטרך לדעת להיכן הלקוח רוצה שהמוצר שלו יגיע. או לדוגמה לקוח שרכש שירותי יעוץ אישי, נצטרך לדעת מה בדיוק הוא רוצה וצריך לדעת כדי לתת לו יעוץ. או לדוגמה לקוח שרוכש שירותי עורך דין פלילי, במקרה כזה נצטרך לדעת מה בדיוק הלקוח צריך, כדי שנוכל לספק לו בדיוק את מה שהוא צריך בהתאם לצורך שלו.
אחזור שוב: אחרי שהלקוח כבר רכש את השירות / מוצר, אז במידה ונרצה לגרום ללקוח להיות מרוצה ולספק לו את השירות הכי טוב עבורו, לשם כך נצטרך לאתר את הצרכים של הלקוח, כדי שנוכל לספק לו את השירות הטוב ביותר בהתאם לצרכים שלו.
אבל יש עוד סוג של איתור צרכים, והוא איתור צרכים שמתרחש לפני שהלקוח רוכש את המוצר ולפני שהוא מתחיל להיות לקוח משלם. גם בשלב הזה, שהלקוח הוא עדיין רק לקוח פוטנציאלי, גם כאן צריכים לעשות איתור צרכים של הלקוח. למה? מכמה סיבות, שהמטרה שלהן, היא לגרום ללקוח לרכוש את המוצר.
דהיינו, אם לדוגמה לא נדע בכלל מה הלקוח צריך, האם נוכל לסגור איתו עסקה? כנראה שלא. כי לא נדע אם בכלל אנחנו יכולים לספק ללקוח את השירות, לא נדע להציע ללקוח מחיר על מה שהוא רוצה וכולי. ולכן צריכים לעשות איתור צרכים כלשהו, לפני שהלקוח רוכש מאיתנו משהו, כדי להיעזר באיתור הצרכים הזה, כדי לסגור עסקה עם הלקוח, או כדי לסנן את הלקוח החוצה, אם הוא לא מתאים להיות לקוח שלנו ממגוון סיבות.
לדוגמה הלקוח צריך שהמוצר יעלה עד X, והשירות שלנו עולה 2X, אז נסנן את הלקוח החוצה. דהיינו, המחיר שהלקוח מוכן לשלם, הוא אחד מהצרכים של הלקוח וכולי.
בכל מקרה, צריכים לעשות איתור צרכי הלקוח, גם לפני שהלקוח רוכש משהו, כדי לגרום ללקוח לקנות. והעניין של איתור צרכים, הוא עולם שלם בפני עצמו וכולי.
וכאן אני רוצה לחדד את הנקודה הבאה והיא, שללקוח יש המון צרכים. ויש המון צרכים של הלקוח, שאנחנו בוודאות נצטרך לדעת אותם, אחרי שהלקוח יהיה לקוח משלם, אחרי שהלקוח יסגור עסקה וכולי. שנצטרך לדעת אותם, כדי לספק את השירות ללקוח.
אבל זה שבעתיד בוודאות נצטרך לדעת אותם, זה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות איתור צרכים של הצרכים האלו לפני שהלקוח הוא לקוח משלם.
לדוגמה, נניח שלקוח רוצה לרכוש שירותי כתיבת הסכם ממון. במקרה כזה לדוגמה, הגיוני לעשות איתור צרכים של הלקוח, בכל צורך שיש ללקוח, כדי להחליט שהוא רוצה לרכוש את השירות הזה, ודווקא מאיתנו בסכום שאנחנו רוצים. אבל לא צריך לעשות איתור צרכים ספציפי ברמת המיקרו, של מה בדיוק הלקוח רוצה שיהיה כתוב בהסכם הממון שהוא רוצה לערוך.
דהיינו, שיש שאלות שהלקוח שואל, על הצרכים שלו, שקשורות לקבלת ההחלטה שלו, האם בכלל הוא רוצה לרכוש את המוצר הזה באופן כללי. יש גם שאלות וצרכים של הלקוח, שאמורים לגרום לו לרצות לרכוש מאיתנו ולא ממישהו אחר. אבל יש צרכים של הלקוח, שקשורים לשאלה, של מה יהיה כתוב בהסכם ברמה הפרטנית, במידה והוא ירכוש מאיתנו את השירות.
עכשיו, את הצרכים האלו נרצה לדעת, בוודאות, אחרי שהוא יהיה לקוח משלם, אחרי שהוא יחתום על הסכם שכר טרחה. אבל לפני כן, אנחנו לא רוצים להיכנס עם הלקוח לסוג הזה של איתור הצרכים. ולמה אנחנו לא רוצים לפני שהלקוח משלם, להיכנס איתו לאיתור צרכים הזה?
תשובה: זה ממגוון סיבות, לדוגמה: עלות של זמן ביחס לתועלת. כאשר בעולם אידיאלי, היינו עושים איתור צרכים מלא, מייצרים ללקוח את המוצר, מציעים לו לרכוש אותו אחרי שהוא ישתמש בו ויהיה מרוצה. אבל פרקטית זה לא אפשרי.
כמו כן צריכים לזכור, שהלקוח משלם עבור מילוי הצרכים שלו. אם נעשה איתור צרכים מלא במלואו לפני הרכישה ונראה ללקוח באופן מלא שאנחנו יכולים למלא לו את כל הצרכים, אולי כבר לא יהיה ללקוח צורך ואז לא תהיה עסקה.
או לדוגמה: הלקוח רוצה לקבל יעוץ עסקי. אם נשאל אותו לפני רכישת השירות, מה בדיוק הוא רוצה לדעת לפרטי פרטים ונגרום ללקוח להבין שיש לנו את התשובה לפרטי פרטים, אז הלקוח יהיה בטוח שאנחנו יכולים לעזור לו ביקום מקביל במכונת זמן. אבל ביקום הזה הוא כבר לא צריך עזרה. כי כבר עשינו לו, איתור צרכים ומילוי צרכים. וכמובן שכל מקרה לגופו.
בכל מקרה במהות, כל שאלה שיש ללקוח, כל צורך שיש ללקוח, צריכים לעשות הפרדה, האם זאת שאלה שאמורה לסייע ללקוח להפוך להיות לקוח משלם ולרכוש את המוצר, או שזאת שאלה שקשורה לאספקת השירות והמוצר אחרי שהלקוח ישלם.
נניח שאנחנו מוכרים דירה ללקוח. הגיוני לפני שהלקוח יחתום על בקשת רכישה, שנדע כמה חדרים הוא צריך, מה התקציב של הלקוח, מה חשוב לו בבית, למה בכלל הוא רוצה לעבור דירה וכולי. אבל לא חשוב לדוגמה, שנדע איזה ריצוף הלקוח רוצה. כי זה משהו שאפשרי ושצריך לדעת אותו אחרי הרכישה. במילים אחרות, יש דברים שצריך לדעת לפני הרכישה, כדי לסגור עסקה עם הלקוח. אבל יש שאלות שמיותר להיכנס אליהן לפני שהלקוח הוא לקוח משלם.
באותו הקשר, בשיחת מכירה, מי אמור לדבר יותר, הלקוח או איש המכירות? תשובה: כל מקרה לגופו. אבל בעיקרון בהתחלת השיחה, אמור להיות איתור צרכים, שבו איש המכירות שואל שאלות את הלקוח והלקוח עונה תשובות. לאחר מכן, איש המכירות צריך לקחת שליטה על השיחה ולא לתת ללקוח לנהל אותו.
דהיינו, יש נקודה בשיחה, שהגיוני שאחרי איתור הצרכים עם הלקוח, שאיש המכירות ייקח פיקוד על השיחה, ושיעשה סוג של סיכום צרכי הלקוח, כדי שהלקוח יבין שהמוכר מבין אותו. ועכשיו אחרי שיש הבנה מהם צרכי הלקוח, עכשיו איש המכירות, צריך להציע ללקוח את ההצעה לרכוש את השירות X, שעובד בתהליך מסוים, ושאפשרי לרכוש אותו במחיר מסוים, בתנאי תשלום כלשהם.
לדוגמה, במקרה של מכירת שירותי כתיבת הסכם ממון, איש המכירות עושה סיכום: אני מבין שאתם צריכים הסכם ממון, שיתעסק ב 1,2,3. הסכם כזה ייקח בחשבון גם את 1,2,3 כמו שביקשתם. באפשרותנו להכין לכם הסכם כזה. בשביל להכין הסכם כזה, נצטרך מכם מידע כזה וכזה. התהליך הוא כזה וכזה. לוחות הזמנים הם כך וכך. העלות של כל זה, היא X, בתנאי תשלום Y.
כמובן שכל מקרה לגופו. ואיתור צרכים נעשה לאורך כל השיחה. לדוגמה שבכל שלב, ללקוח יכולות להיות שאלות, לדוגמה בשלב שמדברים על המחיר, איש המכירות עושה איתור צרכים עם הלקוח, על התזרים הכספי ויכולת המימון של הלקוח וכולי.
וכמובן שהכל דינאמי, אבל במהות, יש את שלב איתור הצרכים, שבו הלקוח יותר מדבר. ויש את השלב של הצעת המחיר, שבו איש המכירות מדבר ומסביר ללקוח, מה ההצעה שמציעים לו וכולי, בהתאם לאיתור הצרכים שנעשה קודם לכן.
לסיכום: איתור צרכים שמתרחש לפני שהלקוח הוא לקוח משלם, כאשר הלקוח עדיין רק לקוח פוטנציאלי, בשלב הזה צריכים לדעת לעשות אותו בחוכמה. צריכים לדעת לזהות, איזה צרכים הגיוני לשאול את הלקוח ומה לא? איזה צריכים אנחנו צריכים ליצור אצל הלקוח ואיזה לא? איזה צרכים אנחנו צריכים להתחמק מהם ואיזה אנחנו צריכים להציף אותם? איך לענות על הצרכים של הלקוח, באיזו שיטה? אלו כמובן עניינים שלמים, ראה כאן כאב של לקוח וגם כאן צרכים של לקוח. אבל צריכים לעשות הפרדה, בין הצרכים שצריכים לדבר עליהם לבין הצרכים שצריכים לא לדבר עליהם. וכמובן, שכל מקרה לגופו.
אז בעיקרון את צרכי הלקוח צריכים לאתר מ 2 סיבות ובשני שלבים שונים. נתחיל מהשלב השני. השלב השני הוא, אחרי שהלקוח רכב רכש את המוצר / שירות שלנו. במקרה כזה, אנחנו צריכים לאתר את צרכי הלקוח, כדי לספק ללקוח בדיוק את מה שהוא צריך.
לדוגמה, לקוח שרכש מוצר מקרר, נצטרך לדעת להיכן הלקוח רוצה שהמוצר שלו יגיע. או לדוגמה לקוח שרכש שירותי יעוץ אישי, נצטרך לדעת מה בדיוק הוא רוצה וצריך לדעת כדי לתת לו יעוץ. או לדוגמה לקוח שרוכש שירותי עורך דין פלילי, במקרה כזה נצטרך לדעת מה בדיוק הלקוח צריך, כדי שנוכל לספק לו בדיוק את מה שהוא צריך בהתאם לצורך שלו.
אחזור שוב: אחרי שהלקוח כבר רכש את השירות / מוצר, אז במידה ונרצה לגרום ללקוח להיות מרוצה ולספק לו את השירות הכי טוב עבורו, לשם כך נצטרך לאתר את הצרכים של הלקוח, כדי שנוכל לספק לו את השירות הטוב ביותר בהתאם לצרכים שלו.
אבל יש עוד סוג של איתור צרכים, והוא איתור צרכים שמתרחש לפני שהלקוח רוכש את המוצר ולפני שהוא מתחיל להיות לקוח משלם. גם בשלב הזה, שהלקוח הוא עדיין רק לקוח פוטנציאלי, גם כאן צריכים לעשות איתור צרכים של הלקוח. למה? מכמה סיבות, שהמטרה שלהן, היא לגרום ללקוח לרכוש את המוצר.
דהיינו, אם לדוגמה לא נדע בכלל מה הלקוח צריך, האם נוכל לסגור איתו עסקה? כנראה שלא. כי לא נדע אם בכלל אנחנו יכולים לספק ללקוח את השירות, לא נדע להציע ללקוח מחיר על מה שהוא רוצה וכולי. ולכן צריכים לעשות איתור צרכים כלשהו, לפני שהלקוח רוכש מאיתנו משהו, כדי להיעזר באיתור הצרכים הזה, כדי לסגור עסקה עם הלקוח, או כדי לסנן את הלקוח החוצה, אם הוא לא מתאים להיות לקוח שלנו ממגוון סיבות.
לדוגמה הלקוח צריך שהמוצר יעלה עד X, והשירות שלנו עולה 2X, אז נסנן את הלקוח החוצה. דהיינו, המחיר שהלקוח מוכן לשלם, הוא אחד מהצרכים של הלקוח וכולי.
בכל מקרה, צריכים לעשות איתור צרכי הלקוח, גם לפני שהלקוח רוכש משהו, כדי לגרום ללקוח לקנות. והעניין של איתור צרכים, הוא עולם שלם בפני עצמו וכולי.
וכאן אני רוצה לחדד את הנקודה הבאה והיא, שללקוח יש המון צרכים. ויש המון צרכים של הלקוח, שאנחנו בוודאות נצטרך לדעת אותם, אחרי שהלקוח יהיה לקוח משלם, אחרי שהלקוח יסגור עסקה וכולי. שנצטרך לדעת אותם, כדי לספק את השירות ללקוח.
אבל זה שבעתיד בוודאות נצטרך לדעת אותם, זה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות איתור צרכים של הצרכים האלו לפני שהלקוח הוא לקוח משלם.
לדוגמה, נניח שלקוח רוצה לרכוש שירותי כתיבת הסכם ממון. במקרה כזה לדוגמה, הגיוני לעשות איתור צרכים של הלקוח, בכל צורך שיש ללקוח, כדי להחליט שהוא רוצה לרכוש את השירות הזה, ודווקא מאיתנו בסכום שאנחנו רוצים. אבל לא צריך לעשות איתור צרכים ספציפי ברמת המיקרו, של מה בדיוק הלקוח רוצה שיהיה כתוב בהסכם הממון שהוא רוצה לערוך.
דהיינו, שיש שאלות שהלקוח שואל, על הצרכים שלו, שקשורות לקבלת ההחלטה שלו, האם בכלל הוא רוצה לרכוש את המוצר הזה באופן כללי. יש גם שאלות וצרכים של הלקוח, שאמורים לגרום לו לרצות לרכוש מאיתנו ולא ממישהו אחר. אבל יש צרכים של הלקוח, שקשורים לשאלה, של מה יהיה כתוב בהסכם ברמה הפרטנית, במידה והוא ירכוש מאיתנו את השירות.
עכשיו, את הצרכים האלו נרצה לדעת, בוודאות, אחרי שהוא יהיה לקוח משלם, אחרי שהוא יחתום על הסכם שכר טרחה. אבל לפני כן, אנחנו לא רוצים להיכנס עם הלקוח לסוג הזה של איתור הצרכים. ולמה אנחנו לא רוצים לפני שהלקוח משלם, להיכנס איתו לאיתור צרכים הזה?
תשובה: זה ממגוון סיבות, לדוגמה: עלות של זמן ביחס לתועלת. כאשר בעולם אידיאלי, היינו עושים איתור צרכים מלא, מייצרים ללקוח את המוצר, מציעים לו לרכוש אותו אחרי שהוא ישתמש בו ויהיה מרוצה. אבל פרקטית זה לא אפשרי.
כמו כן צריכים לזכור, שהלקוח משלם עבור מילוי הצרכים שלו. אם נעשה איתור צרכים מלא במלואו לפני הרכישה ונראה ללקוח באופן מלא שאנחנו יכולים למלא לו את כל הצרכים, אולי כבר לא יהיה ללקוח צורך ואז לא תהיה עסקה.
או לדוגמה: הלקוח רוצה לקבל יעוץ עסקי. אם נשאל אותו לפני רכישת השירות, מה בדיוק הוא רוצה לדעת לפרטי פרטים ונגרום ללקוח להבין שיש לנו את התשובה לפרטי פרטים, אז הלקוח יהיה בטוח שאנחנו יכולים לעזור לו ביקום מקביל במכונת זמן. אבל ביקום הזה הוא כבר לא צריך עזרה. כי כבר עשינו לו, איתור צרכים ומילוי צרכים. וכמובן שכל מקרה לגופו.
בכל מקרה במהות, כל שאלה שיש ללקוח, כל צורך שיש ללקוח, צריכים לעשות הפרדה, האם זאת שאלה שאמורה לסייע ללקוח להפוך להיות לקוח משלם ולרכוש את המוצר, או שזאת שאלה שקשורה לאספקת השירות והמוצר אחרי שהלקוח ישלם.
נניח שאנחנו מוכרים דירה ללקוח. הגיוני לפני שהלקוח יחתום על בקשת רכישה, שנדע כמה חדרים הוא צריך, מה התקציב של הלקוח, מה חשוב לו בבית, למה בכלל הוא רוצה לעבור דירה וכולי. אבל לא חשוב לדוגמה, שנדע איזה ריצוף הלקוח רוצה. כי זה משהו שאפשרי ושצריך לדעת אותו אחרי הרכישה. במילים אחרות, יש דברים שצריך לדעת לפני הרכישה, כדי לסגור עסקה עם הלקוח. אבל יש שאלות שמיותר להיכנס אליהן לפני שהלקוח הוא לקוח משלם.
באותו הקשר, בשיחת מכירה, מי אמור לדבר יותר, הלקוח או איש המכירות? תשובה: כל מקרה לגופו. אבל בעיקרון בהתחלת השיחה, אמור להיות איתור צרכים, שבו איש המכירות שואל שאלות את הלקוח והלקוח עונה תשובות. לאחר מכן, איש המכירות צריך לקחת שליטה על השיחה ולא לתת ללקוח לנהל אותו.
דהיינו, יש נקודה בשיחה, שהגיוני שאחרי איתור הצרכים עם הלקוח, שאיש המכירות ייקח פיקוד על השיחה, ושיעשה סוג של סיכום צרכי הלקוח, כדי שהלקוח יבין שהמוכר מבין אותו. ועכשיו אחרי שיש הבנה מהם צרכי הלקוח, עכשיו איש המכירות, צריך להציע ללקוח את ההצעה לרכוש את השירות X, שעובד בתהליך מסוים, ושאפשרי לרכוש אותו במחיר מסוים, בתנאי תשלום כלשהם.
לדוגמה, במקרה של מכירת שירותי כתיבת הסכם ממון, איש המכירות עושה סיכום: אני מבין שאתם צריכים הסכם ממון, שיתעסק ב 1,2,3. הסכם כזה ייקח בחשבון גם את 1,2,3 כמו שביקשתם. באפשרותנו להכין לכם הסכם כזה. בשביל להכין הסכם כזה, נצטרך מכם מידע כזה וכזה. התהליך הוא כזה וכזה. לוחות הזמנים הם כך וכך. העלות של כל זה, היא X, בתנאי תשלום Y.
כמובן שכל מקרה לגופו. ואיתור צרכים נעשה לאורך כל השיחה. לדוגמה שבכל שלב, ללקוח יכולות להיות שאלות, לדוגמה בשלב שמדברים על המחיר, איש המכירות עושה איתור צרכים עם הלקוח, על התזרים הכספי ויכולת המימון של הלקוח וכולי.
וכמובן שהכל דינאמי, אבל במהות, יש את שלב איתור הצרכים, שבו הלקוח יותר מדבר. ויש את השלב של הצעת המחיר, שבו איש המכירות מדבר ומסביר ללקוח, מה ההצעה שמציעים לו וכולי, בהתאם לאיתור הצרכים שנעשה קודם לכן.
לסיכום: איתור צרכים שמתרחש לפני שהלקוח הוא לקוח משלם, כאשר הלקוח עדיין רק לקוח פוטנציאלי, בשלב הזה צריכים לדעת לעשות אותו בחוכמה. צריכים לדעת לזהות, איזה צרכים הגיוני לשאול את הלקוח ומה לא? איזה צריכים אנחנו צריכים ליצור אצל הלקוח ואיזה לא? איזה צרכים אנחנו צריכים להתחמק מהם ואיזה אנחנו צריכים להציף אותם? איך לענות על הצרכים של הלקוח, באיזו שיטה? אלו כמובן עניינים שלמים, ראה כאן כאב של לקוח וגם כאן צרכים של לקוח. אבל צריכים לעשות הפרדה, בין הצרכים שצריכים לדבר עליהם לבין הצרכים שצריכים לא לדבר עליהם. וכמובן, שכל מקרה לגופו.
050-3331-331