וכאן אבאר עוד נושא בתורת השכנוע ובסודות השכנוע. והנושא הוא, ההשפעה של כמות הנימוקים והסיבות שאתה נותן לטענה שלך, על רמת ההסכמה של השומע עם הטענה שלך. וגם, ההשפעה של מיקום הנימוקים שלך ביחס לטענה שלך, על כושר השכנוע שלך.

ואבאר גם, מה היתרונות והחסרונות שיש בהוספת סיבות ונימוקים לטענה שלך? וכמה סיבות להוסיף לטענה שלך? ובאיזה חלק של המשפט למקם את הסיבות לטענה שלך? ואיך באפשרותך לעשות מניפולציה שכאילו מחזקת רעיון כלשהו, כדי להחליש אותו? ועוד.

לדוגמה: באפשרותך לומר למישהו "אני רוצה שתעשה פעולה כלשהי" וזהו בלי להוסיף שום דבר נוסף כנימוק למה שהוא יעשה את זה. ובאפשרותך גם לומר למישהו "בגלל סיבה כלשהי, אני רוצה שתעשה פעולה כלשהי" או במבנה אחר "אני רוצה שתעשה פעולה כלשהי, בגלל סיבה כלשהי" שבעצם אתה גם מנמק את הסיבה שבגללה אתה רוצה שהוא יעשה את הפעולה.

וכמובן שאפשר גם לנמק את מה שאתה אומר, עם כמה סיבות שונות ולא רק עם סיבה אחת. ואפשר גם להזכיר את הסיבות האלו, גם לפני וגם אחרי שאתה אומר את המסקנה שלך מהסיבות האלו. לדוגמה: "בגלל סיבה כלשהי, אני רוצה שתעשה פעולה כלשהי", כאן הסיבה מגיעה לפני התוצאה. וכאן לעומת זאת "אני רוצה שתעשה פעולה כלשהי, בגלל סיבה כלשהי", הסיבה מגיעה אחרי התוצאה. וכאן לדוגמה " בגלל סיבה כלשהי, אני רוצה שתעשה פעולה כלשהי, כדי להשיג תוצאה כלשהי", שכאן הסיבה תוחמת משני הצדדים את התוצאה הרצויה.

והשאלה היא, כיצד והאם כמות הנימוקים והסיבות שאתה מביא לטענה שלך, כיצד היא משפיעה על יכולת השכנוע ועל כושר השכנוע שלך. וכיצד המיקום של הנימוקים שלך, ביחס לטענה המרכזית שלך, כיצד המיקום משפיע על כושר ויכולת השכנוע שלך.

וכדי להבין את העניין הזה לעומקו, לשם כך קודם כל יש להבין את המשמעות של הנימוקים של טענה כלשהי, ביחס לטענה כלשהי.

והרעיון הוא, שכאשר אתה רוצה לשכנע מישהו ברעיון כלשהו, מצד האמת, הדבר החשוב ביותר לך, הוא שהוא יסכים עם הרעיון שלך, גם אם הוא לא יבין בדיוק למה הוא מסכים עם הרעיון שלך. וחשוב לך למכור ללקוח את המוצר, יותר מאשר שהוא יבין למה הוא רוכש ממך את המוצר. וחשוב לך שהילד יאכל את ארוחת הצהריים, יותר מאשר שהוא יבין למה הוא צריך לאכול את ארוחת הצהריים.

וכאשר אתה מנמק ומסביר למישהו, למה לעשות כך או אחרת, המטרה האמיתית של זה שאתה אומר לו את הסיבות, היא רק כדי לוודא שהוא באמת ישתכנע לעשות את מה שאתה רוצה שהוא יעשה. ואם היית יכול לדעת בוודאות של מאה אחוז, שהוא יעשה את מה שתגיד לו (גם לאורך זמן, אם זה חשוב לך), גם בלי שאתה צריך להתחיל להסביר לו למה הוא צריך לעשות כך או אחרת, בוודאי שהיית חוסך את המאמץ להסביר לו את הנימוקים למה שהוא יעשה כך או אחרת.

והרעיון הוא, שיש סיבה ויש תוצאה. ויש סיבות ויש תוצאה שנובעת מהן. והתוצאה הרצויה, היא מה שאתה רוצה שיקרה בסופו של דבר. וכאשר אתה לא יודע איך להשיג את התוצאה הזאת בצורה ישירה ומהירה, אז אתה צריך להתחיל לנמק לאדם את הסיבות שבגללן אתה רוצה שהוא יעשה כך או אחרת.

כך שבעצם את משפט שאומר "תאכל את האוכל שלך, כדי שתהיה בריא" או את המשפט שאומר "כדי שתצליח במבחן, תעשה שיעורי בית", את המשפטים האלו ניתן לפרק ל 2 חלקים של סיבה ושל תוצאה. כאשר התוצאה הרצויה היא שהילד יאכל ושיעשה שעורי בית. והסיבה המוצהרת לכך היא, כדי שהוא יהיה בריא וכדי שהוא יצליח במבחן.

איך הוספת והצגת סיבות שמובילות לתוצאה הרצויה, כיצד הן מחזקות / מחלישות את הרצון של האדם השני להשתכנע ולהסכים איתך.

ולכאורה נראה, שככל שתציג לאדם השני יותר סיבות למה שהוא יעשה כך או אחרת, כך זה מגדיל את הסיכוי לכך שהוא יעשה כך או אחרת. וככל שיש יותר סיבות, כך לכאורה נראה שהתוצאה יותר מחויבת מתוך הסיבות האלו.

אך באמת, מי שהוא מספיק חכם, הוא יודע שלפעמים, כאשר אתה נותן סיבות ונימוקים לאיזה דבר, זה בעצם רק מחליש את הדבר שאתה רוצה לשכנע בו. ולמה? כי ברגע שאתה נותן סיבה למשהו, זה בעצם הופך אותו ממחויב לאפשרי ומאובייקטיבי לסובייקטיבי.

ז"א שיש שתי דרכים כיצד להסתכל על דבר כלשהו. אפשרות אחת היא, להסתכל על דבר כדבר שהוא חשוב בפני עצמו ושיש לו חשיבות קיום עצמאית בפני עצמו, בלי להיות תלוי בשום גורם אחר. אבל אפשר גם להסתכל על דבר ועל רעיון כלשהו, כעל דבר שהוא לא מחויב ולא מוכרח להיות קיים בפני עצמו, אלא הוא קיים רק כדי לשרת מטרות אחרות ורק בזכות זה שהוא משרת מטרות אחרות.

שזה בעצם אומר, שכאשר אתה אומר למישהו "אתה צריך לעשות דבר כלשהו", בלי לנמק לו למה הוא צריך לעשות זאת, אתה בעצם מציג לו את הרעיון שאומר שהוא צריך לעשות את הדבר הזה, כרעיון אובייקטיבי / כרעיון מחויב / כרעיון שעומד בפני עצמו ושיש לו קיום עצמאי, בלי שצריך לנמק אותו בצורה כלשהי.

אך לעומת זאת, כאשר אתה אומר למישהו "אתה צריך לעשות דבר כלשהו, משום ש... סיבות כלשהן", אתה בעצם אומר לו במסר סמוי, שהדבר לכשעצמו הוא לא מחויב ושבפני עצמו אין בו באמת צורך. אלא הוא קיים רק כדי להשיג תוצאה אחרת. ואתה בעצם מעביר מסר סמוי, שמדובר כאן ברעיון סובייקטיבי / רעיון אפשרי בלבד / רעיון שלא עומד בפני עצמו, אלא רק בזכות סיבות כלשהן.

וכאשר דבר כלשהו נועד להשיג מטרה אחרת, והוא בפני עצמו אין לו קיום עצמאי, זה בעצם גם מחליש את המוטיבציה של האדם להסכים עם אותו הרעיון, וגם בנוסף זה פותח פתח לשאלות בתת מודע של השומע, מהסוג של: האם באמת הסיבות האלו מוצדקות?! והאם באמת הסיבות האלו מחייבות את הביצוע של התוצאה הרצויה?! כי אולי יש דרך להשיג את אותן המטרות בדיוק, גם בדרך עקיפה?!

כך שבעצם בכך, שאתה מוסיף סיבות לנמק איזה רעיון, בכך בעצם אתה גם מעביר את המסר שאומר, שהרעיון לכשעצמו צריך חיזוק, ושהוא בפני עצמו הוא לא הכרחי.

אז איך תדע האם לנמק או לא לנמק את הדברים שלך? תשובה: לפי מה שאתה חושב שיש סיכוי גדול יותר שהוא ישתכנע במה שאתה רוצה לומר לו. אבל נימוקים והוספת סיבות, לפעמים, לא רק שהיא לא מחזקת את הטענה שלך, אלא לפעמים היא גם מחלישה את הטענה שלך.

ועכשיו, אחרי שהסברתי את המשמעות ואת ההשפעה על תת המודע, של הוספת סיבות מחזקות לטענה כלשהי, עכשיו אסביר, כיצד המיקום במשפט של הסיבות ביחס לטענה, כיצד הוא משפיע על יכולת השכנוע שלך. כי אפשר לומר "בגלל X תעשה Y" שהסיבה מגיעה לפני התוצאה. ואפשר גם לומר "תעשה Y בגלל X", שהסיבה מגיעה אחרי התוצאה. והשאלה היא, כיצד המיקום של הסיבה, משפיע על החוזק של התוצאה.

והתשובה לכך היא, שמהיבט מסוים, כאשר אתה אומר למישהו "בגלל סיבה כלשהי, תעשה דבר כלשהו", אז ברגע שהאדם שומע את התחלת המשפט שאומרת "בגלל סיבה כלשהי", בכך אוטומטית תת המודע של האדם שומע גם את המסר שאומר לו:

"הדבר הבא שאני הולך לומר לך, הוא לא באמת חשוב בפני עצמו, ואין באמת סיבה שתעשה אותו בפני עצמו, ואתה עצמך לא היית עושה אותו בפני עצמו בלי סיבה, ולכן אני עכשיו הולך לומר לך סיבה כלשהי, כדי שתעשה משהו שלא היית עושה אותו בלי הסיבה הזאת. ומאוד יכול להיות שהסיבה הזאת היא סתם תירוץ, ואולי גם הסיבה הזאת בכלל לא הכרחית בפני עצמה, ואולי גם אפשר להשיג את הסיבה הזאת בדרך אחרת, אבל אעפ"כ תכף אומר לך סיבה כלשהי, כדי לגרום לך לעשות דבר כלשהו, שאם היו אומרים לך אותו בפני עצמו, לא היית עושה אותו". ואת כל המסר הזה, ואת כל המשמעות הנרחבת שלו, כל זה רץ בתת המודע של האדם, כאשר הוא שומע משפט שמתחיל בנימוק כלשהו, לפני הטענה.

ובו זמנית ומצד שני, כאשר התת מודע שומע את הנימוק לפני הטענה, הוא שומע גם את המסר שאומר לו: תכף אתה הולך לשמוע רעיון כלשהו, שהוא לא רק שהוא נכון בפני עצמו, אלא יש גם המון סיבות נוספות למה שאתה צריך להסכים איתו. ושאל תחשוב שהרעיון שתכף יציגו בפניך, שהוא סתם רעיון שעומד רק בפני עצמו, אלא שתדע שהוא גם רעיון שמשרת המון מטרות נוספות ואחרות, והוא רעיון מאוד חשוב, שכדאי לך להסכים איתו.

דהיינו, תת המודע של האדם, מסרים סותרים בו זמנית, כאשר הוא שומע משפט שמתחיל בנימוק לפני שהולך להגיע הטענה שלאחריו.

ולעומת זאת, כאשר תת המודע של האדם שומע משפט שמתחיל ב"אתה צריך לעשות X, בגלל סיבה כלשהי", אז כאשר תת המודע של האדם שומע את התחלת המשפט שאומרת לו שהוא צריך לעשות X, הוא בעצם מקבל גם מסר נוסף לתת המודע, מסר שאומר: הדבר הזה הוא מספיק חשוב, שאתה צריך לעשות אותו, גם בלי שום קשר לשום דבר אחר בעולם. ואין לך שום זכות / צורך לברר למה אתה צריך לעשות אותו, כי צריך לעשות אותו בלי שום נימוק כלשהו. ואתה צריך לעשות את הדבר, בלי שום נימוקים ובלי שום סיבות כלשהן וזהו.

ומצד שני כאשר האדם שומע את הטענה לפני הנימוק שלה, דהיינו, כאשר הוא שומע "אתה צריך לעשות X" לפני שהוא שומע את המשך המשפט "בגלל Y" הוא גם שומע את המסר שאומר לו: אתה כרגע שומע משהו שאתה צריך להאמין לו, ושאין לו שום סיבות, ושאו שהוא באמת ממש חשוב, או שהוא כולו סתם...