פרידה זוגית כתהליך, טעויות בפרידה זוגית, איך לגרום לו לא להיפרד ממך? איך לגרום לה לא להיפרד ממך? איך לגרום למישהו לא לרצות להיפרד? איך למנוע פרידה? איך מונעים פרידה? תהליך התאהבות מחדש, מניעת פרידה, לתת ספייס
מהן הטעויות הנפוצות בתהליך פרידה זוגית?
הטעות הראשונה שמדובר עליה בהרצאה היא החשיבה בשחור ולבן. כאשר אדם נמצא במערכת זוגית והוא לא רוצה את הפרידה, הוא פעמים רבות יחשוב שהתשובות צריכות להיות חד - משמעיות - אם בן הזוג לא אוהב אותו, אז הוא לא אוהב אותו בכלל, ואם הוא אוהב אותו, אז הכל מושלם. האמונה הזו יוצרת תמונה דיכוטומית - או שיש אהבה טוטאלית, או שאין בכלל.
כמו כן, התהליך של פרידה או התאהבות לא קורה באופן חד - פעמי, אלא הוא תהליך דינמי שיכול לקחת זמן. אנשים שצופים בתמונה של "או כולם או כלום", מפספסים את העובדה שהתאהבות ופרידה הן תהליכים מתפתחים שמצריכים זמן ומרחב.
כיצד הלחץ והסטטוס מעצימים את הבעיה?
העומס והלחץ שבו האדם מצוי כאשר הוא לא יודע מהו הסטטוס הזוגי שלו - האם הם עדיין זוג או לא, האם הוא לבד או ביחד - מעצימים את הבעיה. אדם שמרגיש צורך לדעת אם הוא בזוגיות, מה הסטטוס של הקשר, נמצא במצב של חוסר ודאות, ולכן שואל שוב ושוב את בן הזוג אם הם יחד או לא. כל זאת מתוך פחד מהלא - ידוע. הלחץ הזה גורם להתרחקות של הצד השני שמרגיש שאינו מקבל מרחב.
האם התאהבות ופרידה קורים בבת אחת?
התאהבות ופרידה לא קורות באופן מיידי. אהבה היא תהליך - היא לא נבנית ביום אחד ולא נעלמת ביום אחד. גם כשיש פרידה, הרגשות לא נעלמים מיד, והאדם עשוי להרגיש את הגעגועים והזיכרונות מהקשר גם לאחר שזו הסתיימה. הפרידה אינה סיום מוחלט וחד משמעי, אלא תהליך שדורש זמן - בין אם מדובר על רגש שמתפוגג, ובין אם מדובר על חזרה למערכת הזוגית לאחר חוויית פרידה.
מה קורה כשאדם חושב בשחור ולבן על קשר שנפסק?
אדם שמאוהב יתחיל להרגיש פחד כשלפניו האפשרות שבן הזוג יתחיל קשר עם מישהו אחר. במצבים כאלה הוא עלול להרגיש שהרגשות של בן הזוג כלפיו נעלמו כליל, ואם בן הזוג יקיים קשר עם אדם אחר, זה יהיה סימן לכך שהוא לא אוהב אותו יותר. מה שמוזכר בהרצאה הוא שהאדם עלול לשכוח שלפני שנפגש עם בן הזוג, הוא היה בקשרים עם אחרים, ולא הייתה בכך בעיה. אולם לאחר הפרידה, כל דבר שקשור לאדם החדש נתפס כמשהו קטסטרופלי, זאת מתוך תחושת חוסר ביטחון פנימי, שמובילה לתחושות של נטישה וחרדה.
האם אהבה עצמית יכולה לעזור להתמודד עם פרידה?
בהרצאה מדברים על אהבה עצמית כהיבט קריטי שמסייע להתמודד עם תחושות קשות של פרידה. כאשר אדם אוהב את עצמו בצורה לא מותנית, הוא יכול להתמודד טוב יותר עם חוסר הוודאות שבפרידה או בזוגיות. אהבה עצמית לא מאפשרת לאדם להתמקד בטראומה של פרידה, אלא להרגיש טוב גם כשהוא לבד. במקום להיות במצב של לחץ מתמיד - "האם אנחנו זוג או לא?", "האם זה נגמר?", אדם כזה מסוגל לתת לצד השני מרחב לחשוב ולהתמודד עם רגשותיו מבלי להפעיל עליו לחץ.
האם עדיף לפרוש או להישאר בספק?
אחת השאלות המורכבות שמתעוררת כשמתמודדים עם פרידה היא אם עדיף להכריז על פרידה מוחלטת או להישאר במצב של חוסר וודאות. רבים מעדיפים את המצב של "אני פרוד" על פני מצב שבו אין תשובה ברורה, כי הם יכולים לשקר לעצמם ולהרגיש כאילו הם שלמים עם הסיטואציה. אך כשיש ספק, מתחילים להרגיש את הלחץ והסטרס של "מה קורה עכשיו?" ומשדרים מצוקה לסובלים מזה. בדיוק מהסיבה הזו חשוב ללמוד איך להתמודד עם ספק ולהפוך אותו למצב של קבלה, במקום להחמיר את המתח עם מחשבות שחור ולבן.
כיצד להימנע מטעויות בתהליך פרידה?
כדי להימנע מהטעויות של לחץ וחשיבה בשחור ולבן, יש להבין שהאהבה והפרידה הם תהליכים. לא מדובר במצבים מוחלטים של "או זה או זה". במקום להפעיל לחץ על הצד השני, חשוב לתת לו זמן ומרחב. אם מישהו לא רוצה לדבר עכשיו, כדאי לא לכפות עליו שיחה מיידית. בזמן כזה, יש לשאול את עצמך מה מפריע לו או לה, ולא להיכנס מיד למצב של חוסר ביטחון, לחץ או פאניקה.
הטעות הראשונה שמדובר עליה בהרצאה היא החשיבה בשחור ולבן. כאשר אדם נמצא במערכת זוגית והוא לא רוצה את הפרידה, הוא פעמים רבות יחשוב שהתשובות צריכות להיות חד - משמעיות - אם בן הזוג לא אוהב אותו, אז הוא לא אוהב אותו בכלל, ואם הוא אוהב אותו, אז הכל מושלם. האמונה הזו יוצרת תמונה דיכוטומית - או שיש אהבה טוטאלית, או שאין בכלל.
כמו כן, התהליך של פרידה או התאהבות לא קורה באופן חד - פעמי, אלא הוא תהליך דינמי שיכול לקחת זמן. אנשים שצופים בתמונה של "או כולם או כלום", מפספסים את העובדה שהתאהבות ופרידה הן תהליכים מתפתחים שמצריכים זמן ומרחב.
כיצד הלחץ והסטטוס מעצימים את הבעיה?
העומס והלחץ שבו האדם מצוי כאשר הוא לא יודע מהו הסטטוס הזוגי שלו - האם הם עדיין זוג או לא, האם הוא לבד או ביחד - מעצימים את הבעיה. אדם שמרגיש צורך לדעת אם הוא בזוגיות, מה הסטטוס של הקשר, נמצא במצב של חוסר ודאות, ולכן שואל שוב ושוב את בן הזוג אם הם יחד או לא. כל זאת מתוך פחד מהלא - ידוע. הלחץ הזה גורם להתרחקות של הצד השני שמרגיש שאינו מקבל מרחב.
האם התאהבות ופרידה קורים בבת אחת?
התאהבות ופרידה לא קורות באופן מיידי. אהבה היא תהליך - היא לא נבנית ביום אחד ולא נעלמת ביום אחד. גם כשיש פרידה, הרגשות לא נעלמים מיד, והאדם עשוי להרגיש את הגעגועים והזיכרונות מהקשר גם לאחר שזו הסתיימה. הפרידה אינה סיום מוחלט וחד משמעי, אלא תהליך שדורש זמן - בין אם מדובר על רגש שמתפוגג, ובין אם מדובר על חזרה למערכת הזוגית לאחר חוויית פרידה.
מה קורה כשאדם חושב בשחור ולבן על קשר שנפסק?
אדם שמאוהב יתחיל להרגיש פחד כשלפניו האפשרות שבן הזוג יתחיל קשר עם מישהו אחר. במצבים כאלה הוא עלול להרגיש שהרגשות של בן הזוג כלפיו נעלמו כליל, ואם בן הזוג יקיים קשר עם אדם אחר, זה יהיה סימן לכך שהוא לא אוהב אותו יותר. מה שמוזכר בהרצאה הוא שהאדם עלול לשכוח שלפני שנפגש עם בן הזוג, הוא היה בקשרים עם אחרים, ולא הייתה בכך בעיה. אולם לאחר הפרידה, כל דבר שקשור לאדם החדש נתפס כמשהו קטסטרופלי, זאת מתוך תחושת חוסר ביטחון פנימי, שמובילה לתחושות של נטישה וחרדה.
האם אהבה עצמית יכולה לעזור להתמודד עם פרידה?
בהרצאה מדברים על אהבה עצמית כהיבט קריטי שמסייע להתמודד עם תחושות קשות של פרידה. כאשר אדם אוהב את עצמו בצורה לא מותנית, הוא יכול להתמודד טוב יותר עם חוסר הוודאות שבפרידה או בזוגיות. אהבה עצמית לא מאפשרת לאדם להתמקד בטראומה של פרידה, אלא להרגיש טוב גם כשהוא לבד. במקום להיות במצב של לחץ מתמיד - "האם אנחנו זוג או לא?", "האם זה נגמר?", אדם כזה מסוגל לתת לצד השני מרחב לחשוב ולהתמודד עם רגשותיו מבלי להפעיל עליו לחץ.
האם עדיף לפרוש או להישאר בספק?
אחת השאלות המורכבות שמתעוררת כשמתמודדים עם פרידה היא אם עדיף להכריז על פרידה מוחלטת או להישאר במצב של חוסר וודאות. רבים מעדיפים את המצב של "אני פרוד" על פני מצב שבו אין תשובה ברורה, כי הם יכולים לשקר לעצמם ולהרגיש כאילו הם שלמים עם הסיטואציה. אך כשיש ספק, מתחילים להרגיש את הלחץ והסטרס של "מה קורה עכשיו?" ומשדרים מצוקה לסובלים מזה. בדיוק מהסיבה הזו חשוב ללמוד איך להתמודד עם ספק ולהפוך אותו למצב של קבלה, במקום להחמיר את המתח עם מחשבות שחור ולבן.
כיצד להימנע מטעויות בתהליך פרידה?
כדי להימנע מהטעויות של לחץ וחשיבה בשחור ולבן, יש להבין שהאהבה והפרידה הם תהליכים. לא מדובר במצבים מוחלטים של "או זה או זה". במקום להפעיל לחץ על הצד השני, חשוב לתת לו זמן ומרחב. אם מישהו לא רוצה לדבר עכשיו, כדאי לא לכפות עליו שיחה מיידית. בזמן כזה, יש לשאול את עצמך מה מפריע לו או לה, ולא להיכנס מיד למצב של חוסר ביטחון, לחץ או פאניקה.
- איך לגרום לה לא לרצות להיפרד ממך?
- איך לגרום לו לא לרצות להיפרד ממך?
- להרגיש טוב לבד בלי זוגיות
- טעויות בתהליך פרידה
- איך להתמודד עם פרידה חד צדדית?
- החזיר את האקסים
- לחזור לאקסים
למה חשוב לדבר על הטעויות של אנשים שמגיעים לפרידה זוגית?
פעם נדבר על אחת הטעויות של אנשים שמגיעים למצב של פרידה זוגית והם לא רוצים את הפרידה הזאת. זאת אומרת, הם נמצאים בזוגיות ובקשר כלשהו, והבן או הבת זוג לא רוצה אותם - אבל הם כן רוצים שהקשר הזה יימשך. מה אחת הטעויות המרכזיות שעושים אנשים כאלה? אז יש הרבה מאוד טעויות, והפעם נתמקד בעוד אחת מהטעויות הללו, כדי לחדד ולהבהיר את הנושא של פרידה זוגית, חשיבה בשחור ולבן, והקושי להישאר ברוגע ובביטחון עצמי כשלא יודעים אם אנחנו זוג או לא.
מהי הטעות של חשיבה בשחור ולבן בפרידה זוגית?
אחת מהטעויות בתהליך של פרידה זוגית היא שהאדם חושב בשחור ולבן. מה זאת אומרת שחור ולבן? הוא או היא חושבים שאם הבן זוג או הבת זוג לא רוצה אותי - אז הוא בכלל לא אוהב אותי. או שהוא הכי אוהב אותי או שהוא הכי שונא אותי. או שאנחנו בזוגיות לגמרי או שאנחנו לא בזוגיות בכלל. או שאני לבד לגמרי או שאני ביחד לגמרי. או שהצד השני הוא "האחד" שלי לכל החיים, או שהוא לא רלוונטי. החשיבה בשחור ולבן גורמת לכך שאנשים לא מבינים שאהבה היא תהליך, והתאהבות ופרידה הם לא קורים ברגע אחד. אנשים מניחים שאו שיש אהבה טוטלית או שאין בכלל.
כיצד הלחץ והסטטוס מעצימים את הבעיה?
תוסיפו על כך את הלחץ שבו אדם נמצא כשהוא רוצה לדעת מה הסטטוס שלו: "אז אנחנו זוג או לא זוג? אז אני לבד או אני ביחד?" וכשכל זה מתחבר לגישה של שחור או לבן, נוצרת תחושה שאם זה לא ודאי כאן ועכשיו - אוי ואבוי, זה סימן לסוף העולם או לסוף הקשר. האדם מפעיל לחץ על הצד השני, שואל שוב ושוב "אנחנו ביחד או לא ביחד?", "את אוהבת אותי או לא אוהבת אותי?", "האם אתה שונא אותי או האם אתה רוצה אותי לכל החיים?". הלחץ הזה מעיק על הצד השני וגורם לו ברוב המקרים להתרחק עוד יותר ולא לרצות קשר, דווקא בגלל הדחיפה והחוסר מרחב.
למה התאהבות ופרידה הם תהליכים ולא קורים בבת אחת?
ההאמת היא שאהבה והתאהבות לא נבנות ביום אחד ולא נמחקות ביום אחד, וגם פרידה זוגית לא מתרחשת באופן מוחלט ברגע אחד. גם אחרי שנפרדים, הרגשות לא נעלמים מיד. האדם יכול להמשיך לזכור את הקשר הקודם, והוא יכול גם לחזור מחר. יכול להיות שהבת זוג תכיר מישהו אחר אבל תריב איתו שלוש עשרה פעמים ותחזור. יכול להיות שהבן זוג יגיד עכשיו שהוא אוהב אותך ומחר לא ירצה לראות אותך, ויכול להיות שהוא יגיד עכשיו שהוא לא רוצה לראות אותך ובקרוב הוא ירצה להתחתן איתך. הכל יכול להשתנות. מדובר בתהליך דינמי, ולכן כשלא מבינים את זה - נופלים ללחץ. אם כן מבינים שזה תהליך, נותנים לזה זמן ומרחב, לא מנסים לכפות תשובה מוחלטת של "או ביחד או לא ביחד".
איך מתמודדים עם האפשרות שהצד השני יקיים קשר עם מישהו אחר?
כשאדם חושב בשחור ולבן, הוא הרבה פעמים אומר לעצמו: "אם היא תעשה סקס עם מישהו אחר, זה אסון האסונות, זה אוי ואבוי, זה אומר ששכחה אותי לגמרי." הוא לא זוכר שייתכן שלפני שהכירו אותו, היו לבת הזוג קשרים וסקס עם אחרים, וזה לא הפריע אז. אבל ברגע שנפרדים, בראש שלו זה נהיה "אוי ואבוי, אם היא תהיה עם מישהו אחר, זה סוף הסיפור." הוא לא סומך על עצמו, הוא לא מאמין שבכל זאת ייתכן שהרגשות שלה כלפיו לא נמחקו. כשהכל כל כך קיצוני, האדם נכנס ללחץ גדול: "היא עוד יכולה להתאהב בו, כי מה יש בי בכלל? אולי היא תשכח את כל מה שהיה בינינו." ומרוב הלחץ הזה, אותו אדם משדר מצוקה וחרדה, ומפעיל לחץ נוסף על בן או בת הזוג - דבר שרק מגביר את הרצון של הצד השני להתרחק.
למה אהבה עצמית חשובה כדי להתמודד עם פרידה?
הרבה פעמים, מקור הלחץ הוא גם בכך שהאדם עצמו לא באמת אוהב את עצמו ולא יודע להרגיש טוב לבדו. הוא רוצה "ודאות" - או זוגיות ברורה או פרידה סופית - כי ספק וחוסר ידיעה מכניסים אותו לחרדה. אם האדם היה אוהב את עצמו בלי תנאים, הוא היה מסוגל להיות בסדר גם אם כרגע הצד השני מבקש מרחק או לא עונה לשיחות. הוא היה יכול לתת ספייס ולשאול את עצמו ברוגע: "מה באמת מפריע לצד השני? איך אני יכולה לבדוק את זה? אולי לדבר אחרי כמה ימים? אולי לשנות משהו בגישה שלי?" במקום להלחיץ. אבל כשחסרה אהבה עצמית, מתחילה דרמה פנימית של שחור או לבן, והאדם בלחץ, ובלחץ הזה הוא דוחף את הצד השני עוד יותר החוצה.
האם עדיף ספק או פרידה מוחלטת?
אנשים רבים מרגישים שלפעמים קל להם יותר להכריז "נפרדתי" באופן מוחלט, מאשר להיות במצב של חוסר בהירות זמנית. למה? כי אם אני אומר לעצמי "נפרדתי וזהו", אני יכול לשקר לעצמי שאני שלם עם זה לגמרי, כאילו "הכל בסדר, אין שום קושי". לעומת זאת, להיות בספק - "אולי אנחנו עוד בקשר, אולי אנחנו לא לגמרי נפרדים, אולי אנחנו צריכים לחשוב על זה" - זה מצב של חוסר ודאות שמכריח אותי להתמודד, שמכריח אותי להרגיש קצת לא בנוח. ואז אני מוציא את הלחץ הזה על הצד השני ושואל את עצמי כל הזמן "אז מה קורה פה? אנחנו זוג או לא?" - מה שדוחף אותי שוב לאותה חשיבה שחור ולבן ומרחיק את הצד השני.
מה הקשר בין ספק, לחץ ואהבה עצמית?
כאשר האדם לא יודע להתמודד עם ספק, הוא נעשה חסר סבלנות. הוא אומר: "אני לא יכול לסבול את חוסר הידיעה אם אני בזוגיות או לא." זה מכניס אותו לסטרס, הוא מנסה לפתור מהר את חוסר הוודאות, ואז הוא מציק, מטריף או "מחרפן" את הצד השני. הצד השני רק ביקש קצת זמן או מרחב, אבל בגלל החשיבה בשחור ולבן והצורך בוודאות, זה מתפרש כקטסטרופה. בדיוק בנקודה הזו, חוסר האהבה העצמית עולה שוב. אם היית אוהב את עצמך ויודע להרגיש טוב גם לבד, לא היית מרגיש שהעולם קורס כשאין תשובה ברורה. היית יכול לתת לצד השני ספייס, ולא לראות בכך איום על כל הקשר.
כיצד להימנע מטעויות ולשפר את הסיכוי שהקשר יימשך?
בסופו של דבר, כשחושבים בשחור ולבן, דוחפים את הצד השני החוצה, כי הכל מרגיש דרמטי מדי - או הכל או לא כלום, או אהבה מוחלטת או שנאה מוחלטת. חשוב להבין: התאהבות היא תהליך, פרידה היא תהליך, והתרחקות והתקרבות הם תהליכים. על ידי כך שמכירים בכך שמדובר בתהליך ולא במצב מוחלט, אפשר להירגע, לתת מרחב, לשאול שאלות, להתבונן. הלחץ רק הורס. נקודת ההתחלה תמיד חוזרת ללמידה איך לאהוב את עצמנו בלי תנאים. כשאוהבים את עצמנו, אנחנו לא בחרדה טוטלית להיות לבד, לא נלחצים מלחכות, לא לחוצים להגדיר מיד "אנחנו כן או לא". אז אנחנו לא מעיקים על הצד השני, לא משדרים חולשה ולא מרגישים "אם זה לא שחור או לבן - אז הכל נגמר." בדיוק בגלל זה, כשלומדים לאהוב את עצמנו, גדלים הסיכויים לשמור על הקשר ושהצד השני ירצה להמשיך בו. תאהבו את עצמכם, ובהצלחה.
פעם נדבר על אחת הטעויות של אנשים שמגיעים למצב של פרידה זוגית והם לא רוצים את הפרידה הזאת. זאת אומרת, הם נמצאים בזוגיות ובקשר כלשהו, והבן או הבת זוג לא רוצה אותם - אבל הם כן רוצים שהקשר הזה יימשך. מה אחת הטעויות המרכזיות שעושים אנשים כאלה? אז יש הרבה מאוד טעויות, והפעם נתמקד בעוד אחת מהטעויות הללו, כדי לחדד ולהבהיר את הנושא של פרידה זוגית, חשיבה בשחור ולבן, והקושי להישאר ברוגע ובביטחון עצמי כשלא יודעים אם אנחנו זוג או לא.
מהי הטעות של חשיבה בשחור ולבן בפרידה זוגית?
אחת מהטעויות בתהליך של פרידה זוגית היא שהאדם חושב בשחור ולבן. מה זאת אומרת שחור ולבן? הוא או היא חושבים שאם הבן זוג או הבת זוג לא רוצה אותי - אז הוא בכלל לא אוהב אותי. או שהוא הכי אוהב אותי או שהוא הכי שונא אותי. או שאנחנו בזוגיות לגמרי או שאנחנו לא בזוגיות בכלל. או שאני לבד לגמרי או שאני ביחד לגמרי. או שהצד השני הוא "האחד" שלי לכל החיים, או שהוא לא רלוונטי. החשיבה בשחור ולבן גורמת לכך שאנשים לא מבינים שאהבה היא תהליך, והתאהבות ופרידה הם לא קורים ברגע אחד. אנשים מניחים שאו שיש אהבה טוטלית או שאין בכלל.
כיצד הלחץ והסטטוס מעצימים את הבעיה?
תוסיפו על כך את הלחץ שבו אדם נמצא כשהוא רוצה לדעת מה הסטטוס שלו: "אז אנחנו זוג או לא זוג? אז אני לבד או אני ביחד?" וכשכל זה מתחבר לגישה של שחור או לבן, נוצרת תחושה שאם זה לא ודאי כאן ועכשיו - אוי ואבוי, זה סימן לסוף העולם או לסוף הקשר. האדם מפעיל לחץ על הצד השני, שואל שוב ושוב "אנחנו ביחד או לא ביחד?", "את אוהבת אותי או לא אוהבת אותי?", "האם אתה שונא אותי או האם אתה רוצה אותי לכל החיים?". הלחץ הזה מעיק על הצד השני וגורם לו ברוב המקרים להתרחק עוד יותר ולא לרצות קשר, דווקא בגלל הדחיפה והחוסר מרחב.
למה התאהבות ופרידה הם תהליכים ולא קורים בבת אחת?
ההאמת היא שאהבה והתאהבות לא נבנות ביום אחד ולא נמחקות ביום אחד, וגם פרידה זוגית לא מתרחשת באופן מוחלט ברגע אחד. גם אחרי שנפרדים, הרגשות לא נעלמים מיד. האדם יכול להמשיך לזכור את הקשר הקודם, והוא יכול גם לחזור מחר. יכול להיות שהבת זוג תכיר מישהו אחר אבל תריב איתו שלוש עשרה פעמים ותחזור. יכול להיות שהבן זוג יגיד עכשיו שהוא אוהב אותך ומחר לא ירצה לראות אותך, ויכול להיות שהוא יגיד עכשיו שהוא לא רוצה לראות אותך ובקרוב הוא ירצה להתחתן איתך. הכל יכול להשתנות. מדובר בתהליך דינמי, ולכן כשלא מבינים את זה - נופלים ללחץ. אם כן מבינים שזה תהליך, נותנים לזה זמן ומרחב, לא מנסים לכפות תשובה מוחלטת של "או ביחד או לא ביחד".
איך מתמודדים עם האפשרות שהצד השני יקיים קשר עם מישהו אחר?
כשאדם חושב בשחור ולבן, הוא הרבה פעמים אומר לעצמו: "אם היא תעשה סקס עם מישהו אחר, זה אסון האסונות, זה אוי ואבוי, זה אומר ששכחה אותי לגמרי." הוא לא זוכר שייתכן שלפני שהכירו אותו, היו לבת הזוג קשרים וסקס עם אחרים, וזה לא הפריע אז. אבל ברגע שנפרדים, בראש שלו זה נהיה "אוי ואבוי, אם היא תהיה עם מישהו אחר, זה סוף הסיפור." הוא לא סומך על עצמו, הוא לא מאמין שבכל זאת ייתכן שהרגשות שלה כלפיו לא נמחקו. כשהכל כל כך קיצוני, האדם נכנס ללחץ גדול: "היא עוד יכולה להתאהב בו, כי מה יש בי בכלל? אולי היא תשכח את כל מה שהיה בינינו." ומרוב הלחץ הזה, אותו אדם משדר מצוקה וחרדה, ומפעיל לחץ נוסף על בן או בת הזוג - דבר שרק מגביר את הרצון של הצד השני להתרחק.
למה אהבה עצמית חשובה כדי להתמודד עם פרידה?
הרבה פעמים, מקור הלחץ הוא גם בכך שהאדם עצמו לא באמת אוהב את עצמו ולא יודע להרגיש טוב לבדו. הוא רוצה "ודאות" - או זוגיות ברורה או פרידה סופית - כי ספק וחוסר ידיעה מכניסים אותו לחרדה. אם האדם היה אוהב את עצמו בלי תנאים, הוא היה מסוגל להיות בסדר גם אם כרגע הצד השני מבקש מרחק או לא עונה לשיחות. הוא היה יכול לתת ספייס ולשאול את עצמו ברוגע: "מה באמת מפריע לצד השני? איך אני יכולה לבדוק את זה? אולי לדבר אחרי כמה ימים? אולי לשנות משהו בגישה שלי?" במקום להלחיץ. אבל כשחסרה אהבה עצמית, מתחילה דרמה פנימית של שחור או לבן, והאדם בלחץ, ובלחץ הזה הוא דוחף את הצד השני עוד יותר החוצה.
האם עדיף ספק או פרידה מוחלטת?
אנשים רבים מרגישים שלפעמים קל להם יותר להכריז "נפרדתי" באופן מוחלט, מאשר להיות במצב של חוסר בהירות זמנית. למה? כי אם אני אומר לעצמי "נפרדתי וזהו", אני יכול לשקר לעצמי שאני שלם עם זה לגמרי, כאילו "הכל בסדר, אין שום קושי". לעומת זאת, להיות בספק - "אולי אנחנו עוד בקשר, אולי אנחנו לא לגמרי נפרדים, אולי אנחנו צריכים לחשוב על זה" - זה מצב של חוסר ודאות שמכריח אותי להתמודד, שמכריח אותי להרגיש קצת לא בנוח. ואז אני מוציא את הלחץ הזה על הצד השני ושואל את עצמי כל הזמן "אז מה קורה פה? אנחנו זוג או לא?" - מה שדוחף אותי שוב לאותה חשיבה שחור ולבן ומרחיק את הצד השני.
מה הקשר בין ספק, לחץ ואהבה עצמית?
כאשר האדם לא יודע להתמודד עם ספק, הוא נעשה חסר סבלנות. הוא אומר: "אני לא יכול לסבול את חוסר הידיעה אם אני בזוגיות או לא." זה מכניס אותו לסטרס, הוא מנסה לפתור מהר את חוסר הוודאות, ואז הוא מציק, מטריף או "מחרפן" את הצד השני. הצד השני רק ביקש קצת זמן או מרחב, אבל בגלל החשיבה בשחור ולבן והצורך בוודאות, זה מתפרש כקטסטרופה. בדיוק בנקודה הזו, חוסר האהבה העצמית עולה שוב. אם היית אוהב את עצמך ויודע להרגיש טוב גם לבד, לא היית מרגיש שהעולם קורס כשאין תשובה ברורה. היית יכול לתת לצד השני ספייס, ולא לראות בכך איום על כל הקשר.
כיצד להימנע מטעויות ולשפר את הסיכוי שהקשר יימשך?
בסופו של דבר, כשחושבים בשחור ולבן, דוחפים את הצד השני החוצה, כי הכל מרגיש דרמטי מדי - או הכל או לא כלום, או אהבה מוחלטת או שנאה מוחלטת. חשוב להבין: התאהבות היא תהליך, פרידה היא תהליך, והתרחקות והתקרבות הם תהליכים. על ידי כך שמכירים בכך שמדובר בתהליך ולא במצב מוחלט, אפשר להירגע, לתת מרחב, לשאול שאלות, להתבונן. הלחץ רק הורס. נקודת ההתחלה תמיד חוזרת ללמידה איך לאהוב את עצמנו בלי תנאים. כשאוהבים את עצמנו, אנחנו לא בחרדה טוטלית להיות לבד, לא נלחצים מלחכות, לא לחוצים להגדיר מיד "אנחנו כן או לא". אז אנחנו לא מעיקים על הצד השני, לא משדרים חולשה ולא מרגישים "אם זה לא שחור או לבן - אז הכל נגמר." בדיוק בגלל זה, כשלומדים לאהוב את עצמנו, גדלים הסיכויים לשמור על הקשר ושהצד השני ירצה להמשיך בו. תאהבו את עצמכם, ובהצלחה.
- איך לאהוב את עצמך בלי תנאים
- כיצד להתמודד עם חרדת נטישה ופרידה
- מדוע חשיבה בשחור ולבן פוגעת בזוגיות
- התמודדות עם לחץ וחוסר ודאות בקשר