שיחה בנושא של איך המוח של מישהו משתכנע שמשהו לא נכון, באמצעות הוכחה דרך סתירה למשהו אחר נכון. לדוגמה, אם נוכיח ש A נכון ונוכיח ש B נכון ונוכיח ש A+B לא יכולים להיות נכונים בו זמנית, האם זה מחייב את האדם לחשוב ש A או B לא נכונים?

מהי הדרך לשכנע אדם שמשהו לא נכון באמצעות סתירה לוגית?

הדיון עוסק בשאלה כיצד המוח משתכנע שמשהו אינו נכון באמצעות הצגת סתירה לוגית, ומדגים זאת בעזרת דוגמאות מפורטות ושיחה בין אליעד כהן לבין משתתף בשיחה, שהעלה שאלות וקשיים בנושא.

המשתתף פתח בכך שהוא רוצה להבין איך אפשר להוכיח או לשכנע מישהו שמשהו שהוא מאמין בו אינו נכון. לדוגמה, אם מישהו מאמין ש"חוטים אדומים עוזרים לו להצליח", המשתתף מעוניין לשכנע אותו אחרת באמצעות סתירה. המשתתף טוען שאם יצליח להראות שהאמונה בחוטים אדומים עומדת בסתירה לדבר אחר שהאדם מאמין בו, האדם ישתכנע שזה לא נכון.

האם הצגת סתירה בין שתי אמונות מחייבת את האדם לשנות את דעתו?

אליעד כהן מסביר שכדי לגרום לאדם לשנות את דעתו בעזרת סתירה, ישנם שלושה תנאים הכרחיים:

• האדם חייב להיות בטוח ב - 100% שאמונה אחת (למשל A) נכונה.
• האדם חייב להיות בטוח ב - 100% שאמונה אחרת (למשל B) נכונה.
• האדם חייב להיות בטוח ב - 100% ש - A ו - B לא יכולים להיות נכונים בו זמנית.

אליעד מדגיש שכאשר שלושת התנאים האלה מתקיימים, המוח אכן חייב לוותר על אחת מהאמונות כדי לשמור על עקביות לוגית. עם זאת, הוא מסביר בפירוט רב שברוב המקרים האדם לא בטוח ב - 100% בכל אחת מהאמונות או בכך שהסתירה באמת קיימת, ולכן לא ישתכנע מיד לוותר על אחת האמונות.

איך ספק משפיע על השכנוע?

אליעד מציין שגם אם האדם לא השתכנע סופית, עצם ההצגה של הסתירה יוצרת אצלו ספק. לפני כן, הוא היה בטוח באמונה מסוימת, וכעת, בעקבות הצגת הסתירה, הוא אולי ירד מ - 100% ודאות ל - 33% או פחות, כלומר, הביטחון שלו מתערער.

לדוגמה, אם האדם אומר: "נכון שאני מאמין שחוטים אדומים עוזרים לי להצליח, ונכון שזה סותר אמונה אחרת שלי, אבל אולי הסתירה רק נראית לי, אולי אני לא באמת מבין נכון." במקרה כזה, הוא לא ישתכנע באופן מוחלט, אלא יישאר במצב של ספק.

מה ההבדל בין ספק לבין הוכחה מוחלטת?

אליעד מסביר בפירוט רב שהוכחה מוחלטת היא מצב שבו אין לאדם אפשרות הגיונית להחזיק בשתי אמונות הסותרות אחת את השנייה. לעומת זאת, ספק הוא מצב שבו האדם עדיין יכול להחזיק בשתי האמונות, אף שהוא מודע לכך שאולי אחת מהן לא נכונה.

אליעד מסכם זאת באומרו: "יש הבדל גדול בין להטיל ספק לבין להוכיח בצורה חד - משמעית. אדם יכול להיות בספק לגבי נכונות טענה, ועדיין לא לוותר עליה לחלוטין."

דוגמה מעשית: האם באמת נחש עקץ אותך?

הובאה דוגמה מוחשית של אדם שטוען: "נשך אותי נחש." אדם אחר שואל: "אם באמת נשך אותך נחש, איפה הסימנים?" כאן יש סתירה לוגית:

• אם נחש נושך, חייבים להופיע סימנים.
• אין לאדם סימנים.
• האדם טוען שהוא ננשך על ידי נחש.

במקרה הזה, אליעד מסביר שאם האדם בטוח שהנחש משאיר סימנים, ובטוח שאין לו סימנים, הוא חייב לוותר על האמונה שהוא ננשך על ידי נחש. אבל אם האדם לא בטוח בכך שהנחש חייב להשאיר סימנים, או שאולי יש לו סימנים שלא רואים אותם, הוא לא ישתכנע, אלא יישאר בספק.

מהי החשיבות של רמת הביטחון באמונה אלטרנטיבית?

אליעד כהן מסביר באריכות שאם רוצים לשכנע אדם שמשהו שהוא מאמין בו אינו נכון, לא מספיק להציג סתירה...

איך אפשר לשכנע מישהו שמשהו לא נכון דרך סתירה?

השיחה מתמקדת בשאלה פילוסופית ופסיכולוגית עמוקה: איך אפשר לשכנע מישהו שמשהו שהוא מאמין בו - אינו נכון, באמצעות הצגת סתירה לוגית. אליעד כהן מציג את אחד הכלים השכיחים ביותר לחשיבה רציונלית: אם נניח ששתי טענות A ו - B הן נכונות, אך הן סותרות זו את זו, הרי שלפחות אחת מהן בהכרח לא נכונה. מכאן עולה השאלה - האם עצם הצגת הסתירה באמת גורמת לאדם לשנות את דעתו?

מה התנאים לשכנוע דרך סתירה?

אליעד מציג שלושה תנאים בסיסיים הדרושים כדי לגרום לאדם לשנות את דעתו בגלל סתירה:

1. האדם צריך להאמין במאה אחוז בנכונות של אחת הטענות (למשל B).
2. הוא צריך להאמין במאה אחוז בכך שטענה אחרת (A) סותרת את B.
3. הוא צריך להיות בטוח שאי אפשר ששתי הטענות האלה יהיו נכונות בו זמנית.

אם מתקיימים שלושת התנאים האלו - אז כן, האדם חייב לוותר על אחת מהטענות, כי הוא לא יכול להחזיק בו זמנית את שלושת האמונות הללו.

האם באמת אדם משתכנע כשיש סתירה?

אחד המשתתפים בשיחה מביא מקרה שבו הוא רוצה להוכיח למישהו שטענה מסוימת שלו שגויה. לדוגמה, מישהו טוען ש"חוטים אדומים עוזרים לי להצליח". השואל מנסה להבין איך אפשר לשכנע את אותו אדם אחרת - אולי באמצעות הצגת סתירה לטענה.

אבל אליעד מדגיש: גם אם נוכיח שיש סתירה, זה לא בהכרח יגרום לאותו אדם להשתכנע שטענתו שגויה. ייתכן שהאדם יוותר על האמונה בטענה השנייה (A) או יערער בעצם הסתירה. כלומר, אדם יכול לומר: "נכון שאני מאמין גם ב - A וגם ב - B, ונכון שהם נראים סותרים, אבל אולי אין כאן באמת סתירה".

מהי משמעות הספק בתהליך השכנוע?

אליעד מסביר שכאשר מציגים לאדם סתירה, הוא אולי לא מוותר על אחת הטענות - אבל כן עלול להיכנס לספק. לדוגמה, אם לפני כן הוא האמין ב - 100% באמיתות של טענה מסוימת, אז עכשיו - לאחר שראה שיש טענה סותרת שנראית גם היא נכונה - ייתכן שרמת הוודאות שלו תרד מ - 100% ל - 33%, או לכל הפחות תחלש.

זאת אומרת שהוכחת סתירה אינה בהכרח "משכנעת" במובן של שינוי עמדות, אבל היא כן מערערת את תחושת הוודאות.

האם סתירה מוכיחה שמשהו לא נכון?

אליעד מדגיש שאין הכרח שהסתירה מוכיחה שטענה כלשהי שגויה. גם אם נראה לאדם שהטענות סותרות, וגם אם הוא מאמין שכל אחת מהן נכונה, זה עדיין לא מחייב אותו לוותר על אחת מהן - הוא פשוט חי במצב של חוסר וודאות.

הוא אומר: "יכול להיות שאני חושב ש - A נכון וגם ש - B נכון, וגם שאני חושב שהם סותרים, אבל אני לא יודע מה מהם שגוי. אז אני פשוט נשאר בספק".

מה ההבדל בין סתירה לבין רמת וודאות?

אחד ההיבטים העמוקים בשיחה הוא ההבחנה בין עצם הסתירה לבין מידת הוודאות של האדם לגבי הסתירה. לדוגמה:

• יכול להיות שהאדם בטוח ש - A נכון.
• ויכול להיות שהוא רק חושב שאולי B סותר את A.
• אבל אם הוא לא בטוח שהסתירה קיימת - אז אין לו מחויבות לוותר על אחת מהן.

כלומר, רק אם האדם בטוח גם באמיתות של A, גם באמיתות של B, וגם בכך שהם סותרים, רק אז - מבחינה לוגית - הוא ייאלץ לוותר על אחת מהן.

דוגמה ממחישה: הנחש שעקץ או לא?

אחת הדוגמאות שהובאה היא של אדם שאומר ש"נשך אותי נחש". מישהו אחר שואל: "אם נשך אותך נחש - איפה הסימנים?". אם אין סימנים, אז זה עומד בסתירה לעובדה שנחש משאיר סימנים.

כאן יש שלוש אמונות:

1. אם נחש נושך - יש סימנים.
2. לאדם אין סימנים.
3. האדם טוען שננשך מנחש.

אם מאמינים גם (1) וגם (2) - אז מסיקים ש (3) לא נכון. אם מאמינים גם (1) וגם (3) - אז מסיקים ש (2) לא נכון, וכו'. זה יוצר ספק, אלא אם כן אחד מהנתונים מקבל ודאות מוחלטת, ואז אולי ניתן לדחות את השאר.

מה דרוש כדי לגרום לאדם לוותר על אמונה?

אליעד מדגיש שאין די בהצגת סתירה - צריך שהאדם גם יאמין בטענה האלטרנטיבית באותה רמת ביטחון. אם אדם מאמין מאוד במשהו, והצגת...