5:23שאלות פרדוקסאליות, הוכחות לוגיות, טענות לוגיות, לדעת מה האמת, הוכחה שכלית, דבר והיפוכו, רטוריקה, דיבייטינג
למה לפעמים המוח קופץ בין מחשבות הפוכות?
אליעד כהן מסביר מצב שבו אדם מחזיק במחשבה מסוימת, לדוגמה, הוא חושב: "יש אור בחדר". מיד לאחר מכן מתעוררת אצלו שאלה פרדוקסאלית, "אם יש אור בחדר, למה אינני מצליח לראות את מה שנמצא לפניי?". השאלה הזו מובילה אותו להסיק דווקא את ההיפך: "כנראה שאין אור בחדר". המצב הזה מייצר ספק מתמיד ומתחיל מעגל של מחשבות הפוכות. כדי לבדוק מי צודק, הוא מנסה לבדוק פיזית, למשל, להסתכל על המנורה, אך זה לא תמיד עוזר, כי המחשבות ההפוכות ממשיכות להתחלף ביניהן שוב ושוב ללא פתרון אמיתי.
איך שאלות פרדוקסאליות מייצרות ספק תמידי?
אליעד מביא דוגמה נוספת: נניח אדם שמתעורר בחדר סגור, והוא חושב: "עכשיו יום". הוא משוכנע בכך לרגע, אך מיד מתעוררת אצלו השאלה, "אם עכשיו יום, למה יש שקט מוחלט בחוץ?". כתוצאה מכך הוא משנה את דעתו ואומר "כנראה עכשיו לילה". נראה לרגע כאילו השאלה נפתרה, אבל במהרה עולות שאלות חדשות, והמעגל חוזר להתחלה, שוב ושוב, בלי סוף ברור. זה בדיוק המנגנון שגורם למוח להסתובב בלופים מחשבתיים.
למה המוח חוזר שוב ושוב למחשבה הקודמת?
אליעד מתאר סיבה משמעותית נוספת לכך שהמוח חוזר שוב ושוב למחשבה הראשונה: לפעמים המוח מנסה לפתור שאלות או ספקות לגבי דעה מסוימת על ידי החלפתה בדעה ההפוכה. ההיפך הזה באמת פותר את כל השאלות הראשונות, אך באותה עת, הוא גם יוצר שאלות חדשות, שונות לחלוטין. הוא נותן דוגמה: אדם תוהה "למה הבחורה הזאת לא איתי?" ואז עונה לעצמו "כי היא פשוט לא חברה שלי". למרות שההסבר הזה פתר את השאלה המקורית באופן מושלם, המוח ממשיך לחזור לשאלה המקורית ולנסות להתמודד איתה שוב ושוב. כך האדם חוזר פעם אחר פעם לנקודת ההתחלה בלי יכולת להכריע.
מה הקושי עם הוכחות לוגיות מוחלטות?
אליעד מסביר שבמקרים רבים הוכחות לוגיות נראות מושלמות ויכולות לפתור את כל השאלות בנושא מסוים, אך זה לא אומר שההיפך אינו נכון. למשל, בנושא של בחירה חופשית, ייתכן שלאדם יש מאה הוכחות שאין לו בחירה חופשית. הוא משוכנע לחלוטין, וכל השאלות שהיו לו מתיישבות בצורה מושלמת. אולם, בשנייה שהוא מתחיל לקבל את ההנחה הזו, נוצרות שאלות חדשות. כך הוא בוחר להניח את ההפך, "יש לי בחירה חופשית", וכל השאלות המקוריות נפתרות מיד. אבל שוב מתעוררות שאלות חדשות על ההנחה החדשה. זה יוצר מצב של פינג - פונג מחשבתי, שבו האדם עובר מדעה לדעה ולא מצליח למצוא פתרון קבוע ומוחלט.
איך נוצרים לופים מחשבתיים?
אליעד נותן דוגמה נוספת הקשורה לרצון: אדם חושב שהוא רוצה דבר מסוים, ואז עולות לו שאלות שגורמות לו לחשוב שאולי הוא לא באמת רוצה אותו. כתוצאה מכך, הוא מחליט שלא לרצות את הדבר הזה. אבל גם ההחלטה הזו מעלה שאלות חדשות, ואז הוא חוזר שוב למחשבה המקורית שהוא כן רוצה את זה. התהליך הזה ממשיך במעגל אינסופי, מה שיוצר לופים מחשבתיים שבהם האדם לא מצליח להגיע להחלטה סופית וחד משמעית.
האם אפשר לסמוך על הוכחות שכליות?
אליעד מדגיש נקודה חשובה מאוד: אפילו אם יש לך מיליון הוכחות נגד דעה מסוימת, זה לא אומר באופן אוטומטי שההפך נכון. יכול להיות שגם לדעה הנגדית יש מיליון הוכחות שהיא לא נכונה. הוא מביא דוגמה: אם אתה בטוח שאדם מסוים אינו גנב, זה לא אומר שהאדם האחר בחדר הוא בהכרח הגנב, כי אולי גם הוא אינו גנב. זה ממחיש את המצב שבו ההוכחות הלוגיות אינן יכולות לספק ודאות מוחלטת. אליעד מציע לשאול "האם בכלל קיים הבדל אמיתי בין שתי האפשרויות?", כי רק הטלת ספק עמוקה יותר תוכל אולי לפתור את הספק המתמשך.
למה המוח בורח ממחשבות שנראות הגיוניות?
אליעד מסביר נקודה קריטית אחרונה: לפעמים ישנה מחשבה שנראית מאוד הגיונית ואף עושה לאדם טוב, אבל המוח בכל זאת בורח ממנה. למה? כי כל מחשבה חדשה שמאמצים, יכולה אמנם לפתור שאלות קיימות, אך היא גם עלולה להוליד שאלות חדשות לחלוטין. לכן תמיד נשאר ספק שמונע מהאדם להגיע לוודאות מוחלטת. כך המוח נמצא במצב של בריחה מתמדת בין מחשבה למחשבה, וכל ניסיון להיאחז בוודאות לוגית נדון מראש לכישלון, כי תמיד תהיה שאלה חדשה שתערער את אותה ודאות.
אליעד כהן מסביר מצב שבו אדם מחזיק במחשבה מסוימת, לדוגמה, הוא חושב: "יש אור בחדר". מיד לאחר מכן מתעוררת אצלו שאלה פרדוקסאלית, "אם יש אור בחדר, למה אינני מצליח לראות את מה שנמצא לפניי?". השאלה הזו מובילה אותו להסיק דווקא את ההיפך: "כנראה שאין אור בחדר". המצב הזה מייצר ספק מתמיד ומתחיל מעגל של מחשבות הפוכות. כדי לבדוק מי צודק, הוא מנסה לבדוק פיזית, למשל, להסתכל על המנורה, אך זה לא תמיד עוזר, כי המחשבות ההפוכות ממשיכות להתחלף ביניהן שוב ושוב ללא פתרון אמיתי.
איך שאלות פרדוקסאליות מייצרות ספק תמידי?
אליעד מביא דוגמה נוספת: נניח אדם שמתעורר בחדר סגור, והוא חושב: "עכשיו יום". הוא משוכנע בכך לרגע, אך מיד מתעוררת אצלו השאלה, "אם עכשיו יום, למה יש שקט מוחלט בחוץ?". כתוצאה מכך הוא משנה את דעתו ואומר "כנראה עכשיו לילה". נראה לרגע כאילו השאלה נפתרה, אבל במהרה עולות שאלות חדשות, והמעגל חוזר להתחלה, שוב ושוב, בלי סוף ברור. זה בדיוק המנגנון שגורם למוח להסתובב בלופים מחשבתיים.
למה המוח חוזר שוב ושוב למחשבה הקודמת?
אליעד מתאר סיבה משמעותית נוספת לכך שהמוח חוזר שוב ושוב למחשבה הראשונה: לפעמים המוח מנסה לפתור שאלות או ספקות לגבי דעה מסוימת על ידי החלפתה בדעה ההפוכה. ההיפך הזה באמת פותר את כל השאלות הראשונות, אך באותה עת, הוא גם יוצר שאלות חדשות, שונות לחלוטין. הוא נותן דוגמה: אדם תוהה "למה הבחורה הזאת לא איתי?" ואז עונה לעצמו "כי היא פשוט לא חברה שלי". למרות שההסבר הזה פתר את השאלה המקורית באופן מושלם, המוח ממשיך לחזור לשאלה המקורית ולנסות להתמודד איתה שוב ושוב. כך האדם חוזר פעם אחר פעם לנקודת ההתחלה בלי יכולת להכריע.
מה הקושי עם הוכחות לוגיות מוחלטות?
אליעד מסביר שבמקרים רבים הוכחות לוגיות נראות מושלמות ויכולות לפתור את כל השאלות בנושא מסוים, אך זה לא אומר שההיפך אינו נכון. למשל, בנושא של בחירה חופשית, ייתכן שלאדם יש מאה הוכחות שאין לו בחירה חופשית. הוא משוכנע לחלוטין, וכל השאלות שהיו לו מתיישבות בצורה מושלמת. אולם, בשנייה שהוא מתחיל לקבל את ההנחה הזו, נוצרות שאלות חדשות. כך הוא בוחר להניח את ההפך, "יש לי בחירה חופשית", וכל השאלות המקוריות נפתרות מיד. אבל שוב מתעוררות שאלות חדשות על ההנחה החדשה. זה יוצר מצב של פינג - פונג מחשבתי, שבו האדם עובר מדעה לדעה ולא מצליח למצוא פתרון קבוע ומוחלט.
איך נוצרים לופים מחשבתיים?
אליעד נותן דוגמה נוספת הקשורה לרצון: אדם חושב שהוא רוצה דבר מסוים, ואז עולות לו שאלות שגורמות לו לחשוב שאולי הוא לא באמת רוצה אותו. כתוצאה מכך, הוא מחליט שלא לרצות את הדבר הזה. אבל גם ההחלטה הזו מעלה שאלות חדשות, ואז הוא חוזר שוב למחשבה המקורית שהוא כן רוצה את זה. התהליך הזה ממשיך במעגל אינסופי, מה שיוצר לופים מחשבתיים שבהם האדם לא מצליח להגיע להחלטה סופית וחד משמעית.
האם אפשר לסמוך על הוכחות שכליות?
אליעד מדגיש נקודה חשובה מאוד: אפילו אם יש לך מיליון הוכחות נגד דעה מסוימת, זה לא אומר באופן אוטומטי שההפך נכון. יכול להיות שגם לדעה הנגדית יש מיליון הוכחות שהיא לא נכונה. הוא מביא דוגמה: אם אתה בטוח שאדם מסוים אינו גנב, זה לא אומר שהאדם האחר בחדר הוא בהכרח הגנב, כי אולי גם הוא אינו גנב. זה ממחיש את המצב שבו ההוכחות הלוגיות אינן יכולות לספק ודאות מוחלטת. אליעד מציע לשאול "האם בכלל קיים הבדל אמיתי בין שתי האפשרויות?", כי רק הטלת ספק עמוקה יותר תוכל אולי לפתור את הספק המתמשך.
למה המוח בורח ממחשבות שנראות הגיוניות?
אליעד מסביר נקודה קריטית אחרונה: לפעמים ישנה מחשבה שנראית מאוד הגיונית ואף עושה לאדם טוב, אבל המוח בכל זאת בורח ממנה. למה? כי כל מחשבה חדשה שמאמצים, יכולה אמנם לפתור שאלות קיימות, אך היא גם עלולה להוליד שאלות חדשות לחלוטין. לכן תמיד נשאר ספק שמונע מהאדם להגיע לוודאות מוחלטת. כך המוח נמצא במצב של בריחה מתמדת בין מחשבה למחשבה, וכל ניסיון להיאחז בוודאות לוגית נדון מראש לכישלון, כי תמיד תהיה שאלה חדשה שתערער את אותה ודאות.
- מהי הוכחה לוגית?
- איך להתמודד עם ספק תמידי?
- מהו לופ מחשבתי?
- האם אפשר להגיע לוודאות מוחלטת?
- איך נוצרת שאלה פרדוקסאלית?
- מהי האמת המוחלטת?
- מה זה חלל פנוי?
למה לפעמים המוח קופץ בין מחשבות הפוכות?
אליעד מסביר מצב שבו אדם חושב מחשבה מסוימת, למשל: "יש אור בחדר". ואז עולה בו שאלה סותרת: "אם יש אור, למה אינני יכול לראות את מה שלפני?". בעקבות השאלה הזו, האדם מסיק מסקנה הפוכה: "כנראה שאין אור בחדר". הוא מנסה להסתכל על המנורה או לבדוק פיזית אם אכן יש אור או לא, אך שוב חוזר לאותה התלבטות ראשונית. המצב הזה מתואר כמעין מעגל מחשבתי שמייצר אי ודאות מתמדת.
איך שאלות פרדוקסאליות מייצרות ספק תמידי?
אליעד נותן דוגמה נוספת: אדם מתעורר בחדר סגור, חושב שעכשיו יום, אך אז שואל את עצמו "אם עכשיו יום, מדוע יש שקט מוחלט בחוץ?". בגלל השאלה הזו, האדם מסיק שכנראה עכשיו לילה. כך, השאלה הראשונה מקבלת תשובה הפוכה, ונראה שהשאלות נפתרות. למרות זאת, אחרי שהאדם מסיק שההפך נכון ("עכשיו לילה"), מתעוררות בו שאלות חדשות שגם הן יוצרות ספק, וכך נוצר מעגל אינסופי של שאלות.
למה המוח חוזר שוב ושוב למחשבה הקודמת?
אליעד מסביר נקודה חשובה: לפעמים כאשר אדם נתקל בשאלות או ספקות כלפי דעה מסוימת, הוא מסיק את ההיפך ממנה, וההיפך פותר באופן מלא את השאלות שהיו על הדעה המקורית. אך למרות זאת, המוח עדיין מתקשה להחזיק בדעה ההפוכה לאורך זמן, כי ההיפך הזה יוצר שאלות חדשות, שונות לחלוטין. זה בדיוק מה שמסביר מדוע המוח ממשיך לחזור למחשבה הראשונה שוב ושוב, למרות שהאדם כבר חשב שהוא פתר אותה.
לדוגמה, אליעד מציג מצב של מחשבה "למה היא לא איתי? כי היא פשוט לא חברה שלי". מחשבה זו פותרת את השאלות הקודמות, אך עדיין המחשבה הראשונה ("למה היא לא איתי?") שבה שוב ושוב ומטרידה את האדם. כך המוח חוזר כל הזמן לאחור ומעורר שוב את השאלה המקורית.
מה הקושי עם הוכחות לוגיות מוחלטות?
אליעד מתאר דוגמה של אדם שחושב על נושא של בחירה חופשית. נניח שלאדם יש מאה הוכחות לכך שאין בחירה חופשית. הוא משתכנע בכך, וכל השאלות שהיו לו בנושא נעלמות לחלוטין. אולם, ברגע שהוא מתחיל לחשוב על האפשרות הזו (שאין בחירה חופשית), עולות שאלות חדשות שקשורות להנחה שאין בחירה חופשית. ואז הוא מחליט להניח את ההיפך - שיש בחירה חופשית. שוב, כל השאלות הראשונות נפתרות, אך מיד מתעוררות שאלות חדשות, הפעם בכיוון ההפוך. המוח מתנהל כמשחק פינג פונג, נע הלוך ושוב בין שתי דעות מנוגדות.
איך נוצרים לופים מחשבתיים?
אליעד נותן דוגמה נוספת בנושא רצון. אדם חושב שהוא רוצה דבר מסוים, אך מתעוררות אצלו שאלות שמוכיחות לכאורה שהוא לא באמת רוצה זאת. כתוצאה מהשאלות הללו, הוא משנה את דעתו ומחליט שהוא לא רוצה את אותו דבר. ואז, גם ההחלטה הזו מעוררת שאלות חדשות, ולכן הוא חוזר למחשבה המקורית שהוא כן רוצה את זה. כך נוצר מצב מתמשך של ספק וקפיצות חוזרות בין שני מצבים הפוכים של "רוצה" ו"לא רוצה", ללא הכרעה חד משמעית.
האם אפשר לסמוך על הוכחות שכליות?
נקודה מרכזית שאליעד מדגיש היא שגם אם מחשבה מסוימת נראית נכונה לחלוטין, גם אם כל השאלות שהיו עליה נעלמו לגמרי, אין זה אומר שהמחשבה ההפוכה אינה נכונה. עצם זה שיש לנו מיליון הוכחות נגד דעה מסוימת, אינו מעיד באופן חד משמעי שהדעה ההפוכה נכונה. ייתכן וגם כלפי הדעה הנגדית יש מיליון הוכחות שהיא אינה נכונה. לדוגמה, אם אדם בטוח שמישהו ספציפי אינו גנב, אין זה אומר שהאדם השני שהיה בחדר הוא בהכרח הגנב, כי אולי גם הוא אינו הגנב. אליעד מסביר שאולי הפתרון הוא להטיל ספק בשאלה האם יש בכלל הבדל בין שתי האפשרויות, שכן עצם ההוכחה שדבר אחד אינו נכון לא מבטיח שהאפשרות ההפוכה נכונה.
למה המוח בורח ממחשבות שנראות הגיוניות?
לסיום, אליעד מדגיש תובנה חשובה נוספת: לפעמים אדם נתפס למחשבה מסוימת כי היא עושה לו טוב או שהיא נראית לו הגיונית יותר, אך עדיין המוח מתרחק ממנה. מדוע? כי בכל מחשבה חדשה יש פוטנציאל לשאלות חדשות, כך שאף פעם אי אפשר להגיע למצב של ודאות מוחלטת ומוחשית. תמיד יכול להיות מצב שבו המחשבה שפתרה כמה שאלות, יצרה שאלות אחרות, ולכן נוצרת בריחה אינסופית של המוח ממחשבה למחשבה הפוכה.
אליעד מסביר מצב שבו אדם חושב מחשבה מסוימת, למשל: "יש אור בחדר". ואז עולה בו שאלה סותרת: "אם יש אור, למה אינני יכול לראות את מה שלפני?". בעקבות השאלה הזו, האדם מסיק מסקנה הפוכה: "כנראה שאין אור בחדר". הוא מנסה להסתכל על המנורה או לבדוק פיזית אם אכן יש אור או לא, אך שוב חוזר לאותה התלבטות ראשונית. המצב הזה מתואר כמעין מעגל מחשבתי שמייצר אי ודאות מתמדת.
איך שאלות פרדוקסאליות מייצרות ספק תמידי?
אליעד נותן דוגמה נוספת: אדם מתעורר בחדר סגור, חושב שעכשיו יום, אך אז שואל את עצמו "אם עכשיו יום, מדוע יש שקט מוחלט בחוץ?". בגלל השאלה הזו, האדם מסיק שכנראה עכשיו לילה. כך, השאלה הראשונה מקבלת תשובה הפוכה, ונראה שהשאלות נפתרות. למרות זאת, אחרי שהאדם מסיק שההפך נכון ("עכשיו לילה"), מתעוררות בו שאלות חדשות שגם הן יוצרות ספק, וכך נוצר מעגל אינסופי של שאלות.
למה המוח חוזר שוב ושוב למחשבה הקודמת?
אליעד מסביר נקודה חשובה: לפעמים כאשר אדם נתקל בשאלות או ספקות כלפי דעה מסוימת, הוא מסיק את ההיפך ממנה, וההיפך פותר באופן מלא את השאלות שהיו על הדעה המקורית. אך למרות זאת, המוח עדיין מתקשה להחזיק בדעה ההפוכה לאורך זמן, כי ההיפך הזה יוצר שאלות חדשות, שונות לחלוטין. זה בדיוק מה שמסביר מדוע המוח ממשיך לחזור למחשבה הראשונה שוב ושוב, למרות שהאדם כבר חשב שהוא פתר אותה.
לדוגמה, אליעד מציג מצב של מחשבה "למה היא לא איתי? כי היא פשוט לא חברה שלי". מחשבה זו פותרת את השאלות הקודמות, אך עדיין המחשבה הראשונה ("למה היא לא איתי?") שבה שוב ושוב ומטרידה את האדם. כך המוח חוזר כל הזמן לאחור ומעורר שוב את השאלה המקורית.
מה הקושי עם הוכחות לוגיות מוחלטות?
אליעד מתאר דוגמה של אדם שחושב על נושא של בחירה חופשית. נניח שלאדם יש מאה הוכחות לכך שאין בחירה חופשית. הוא משתכנע בכך, וכל השאלות שהיו לו בנושא נעלמות לחלוטין. אולם, ברגע שהוא מתחיל לחשוב על האפשרות הזו (שאין בחירה חופשית), עולות שאלות חדשות שקשורות להנחה שאין בחירה חופשית. ואז הוא מחליט להניח את ההיפך - שיש בחירה חופשית. שוב, כל השאלות הראשונות נפתרות, אך מיד מתעוררות שאלות חדשות, הפעם בכיוון ההפוך. המוח מתנהל כמשחק פינג פונג, נע הלוך ושוב בין שתי דעות מנוגדות.
איך נוצרים לופים מחשבתיים?
אליעד נותן דוגמה נוספת בנושא רצון. אדם חושב שהוא רוצה דבר מסוים, אך מתעוררות אצלו שאלות שמוכיחות לכאורה שהוא לא באמת רוצה זאת. כתוצאה מהשאלות הללו, הוא משנה את דעתו ומחליט שהוא לא רוצה את אותו דבר. ואז, גם ההחלטה הזו מעוררת שאלות חדשות, ולכן הוא חוזר למחשבה המקורית שהוא כן רוצה את זה. כך נוצר מצב מתמשך של ספק וקפיצות חוזרות בין שני מצבים הפוכים של "רוצה" ו"לא רוצה", ללא הכרעה חד משמעית.
האם אפשר לסמוך על הוכחות שכליות?
נקודה מרכזית שאליעד מדגיש היא שגם אם מחשבה מסוימת נראית נכונה לחלוטין, גם אם כל השאלות שהיו עליה נעלמו לגמרי, אין זה אומר שהמחשבה ההפוכה אינה נכונה. עצם זה שיש לנו מיליון הוכחות נגד דעה מסוימת, אינו מעיד באופן חד משמעי שהדעה ההפוכה נכונה. ייתכן וגם כלפי הדעה הנגדית יש מיליון הוכחות שהיא אינה נכונה. לדוגמה, אם אדם בטוח שמישהו ספציפי אינו גנב, אין זה אומר שהאדם השני שהיה בחדר הוא בהכרח הגנב, כי אולי גם הוא אינו הגנב. אליעד מסביר שאולי הפתרון הוא להטיל ספק בשאלה האם יש בכלל הבדל בין שתי האפשרויות, שכן עצם ההוכחה שדבר אחד אינו נכון לא מבטיח שהאפשרות ההפוכה נכונה.
למה המוח בורח ממחשבות שנראות הגיוניות?
לסיום, אליעד מדגיש תובנה חשובה נוספת: לפעמים אדם נתפס למחשבה מסוימת כי היא עושה לו טוב או שהיא נראית לו הגיונית יותר, אך עדיין המוח מתרחק ממנה. מדוע? כי בכל מחשבה חדשה יש פוטנציאל לשאלות חדשות, כך שאף פעם אי אפשר להגיע למצב של ודאות מוחלטת ומוחשית. תמיד יכול להיות מצב שבו המחשבה שפתרה כמה שאלות, יצרה שאלות אחרות, ולכן נוצרת בריחה אינסופית של המוח ממחשבה למחשבה הפוכה.
- מהי הוכחה לוגית?
- איך להתמודד עם ספק תמידי?
- מהו לופ מחשבתי?
- האם אפשר להגיע לוודאות מוחלטת?
- איך נוצרת שאלה פרדוקסאלית?
- מהי האמת המוחלטת?
- מה זה חלל פנוי?
עכשיו השאלה היא כזאת נניח שבן אדם חושב משהו מסוים, מה נגיד הוא חושב שיש אור בחדר אוקי נגיד שזה מה שהוא חושב ואז המוח אומר לו "אוקי אבל אם יש אור בחדר למה אתה לא יכול לראות" נניח הוא אומר לו ככה "אם יש אור בחדר אז למה אתה לא רואה מה קורה מולך" ואז הוא אומר "טוב אז כנראה שאין אור בחדר". עכשיו שימו לב בא נניח בוא ננסח את זה אחרת נגיד אור בחדר ובן אדם אומר "אני אסתכל על המנורה אני אראה אם יש אור או אין אור".
בוא ניתן דוגמה אחרת נגיד אתה ישן באיזה חדר סגור ואז בראש שלך אתה אומר "טוב עכשיו כבר יום" ואז אתה אומר "רגע אבל אם עכשיו יום אז למה יש כל כך שקט בחוץ טוב בא נגיד שעכשיו לילה" ואז יש לך איזו הוכחה, אתה מביא הוכחות כאילו עוד פעם המוח מביא מחשבה נגיד "עכשיו יום יש אור בחדר, אני אצליח" לא משנה איזו מחשבה "הבית הזה שלי" כל מחשבה ואז נגיד ש המוח אומר "רגע אבל משהו פה לא מסתדר אם הבית הזה שלי אז איך יכול להיות ש... אם עכשיו יום אז איך יכול להיות ש... אם עכשיו לילה אז איך יכול להיות ש...".
שואל שאלה ואז המוח אומר "טוב אז בוא נסיק שההפך של זה נכון וואלה ואם ההפך של זה נכון אין שאלה כזאת" ומה שקורה, עד כאן הבנתם את התהליך? בן אדם חשב מחשבה המוח הקפיץ לו שאלות על המחשבה הזאת ואז הוא אמר "טוב אם אני אניח את ההפך" לדוגמה נגיד "למה היא לא איתי? היא פשוט לא חברה שלי, אוקי טוב סבבה פתרנו את הבעיה" אבל אף על פי כן יש מצב שבן אדם הייתה לו מחשבה היו לו שאלות על המחשבה מהשאלות האלו הוא הסיק את המחשבה הנגדית שפתרה לו את השאלות האלה ועדיין המחשבה שלו כל הזמן רצה אחורה למחשבה הקודמת.
זאת אומרת הייתה לו מחשבה x הוא חשב x היו לו על ה - x הזה שאלות, באה מחשבה z נניח שזה ההפך של x שכביכול זה נותן תשובה לכל השאלות שהיו לו על x נעלמו ואף על פי כן קשה לו לחשוב על z, אף על פי כן המחשבה שכל הזמן קופצת "אבל אולי זה x ואולי זה x" ואז הוא אומר "מה אולי זה x אבל הנה אמרו לי היה x היו שאלות העפנו את השאלות הגענו למסקנה z מה המוח כל הזמן מקפיץ לי את x חזרה". איך זה יכול להיות מה ההיגיון בזה?
ש: וה - z פותר את כל.
אליעד: כל השאלות שהיו נעלמו אחת אחת מאה אחוז נעלמו השאלות האלה, אתה לא שם לב מה המניפולציה שעשיתי נחזור על המניפולציה עוד פעם 100% זה פותר את כל.
ש: בטוח שיש משהו שנשאר.
אליעד: לא ולא נשארת שום שאלה מהשאלות שהיו.
ש: שאלות אחרות שלא היו.
אליעד: יפה זה מה שרציתי אני בכוונה דחפתי לו את המאה אחוז אמרתי לו מהשאלות האלה, מה זה אומר יכול להיות שבן אדם יש לו דעה x ויש לו עליה שאלות ואז הוא אומר טוב אז בא נניח ההפך אבל כשהוא מניח את ההפך כל השאלות נעלמו אבל מה לעשות שכשאתה מניח את ההפך אז יש גם שאלות ולכן המוח חוזר עוד פעם ל - x הראשון. הבנתם?
ש: כן.
אליעד: לדוגמה בוא ניתן דוגמה נגיד בחירה חופשית בן אדם נגיד שיש לו מאה הוכחות שאין לו בחירה חופשית, אוקי אבל למרות שיש לו מאה הוכחות שאין לו בחירה חופשית כל הזמן המוח מקפיץ ואם הוא יגיד שאין לו בחירה חופשית כל המאה הוכחות האלה כאילו מסתדרות פרפקט אין שאלות אבל מצד שני גם כשהוא חושב שאין לו בחירה חופשית גם אז יש לו שאלות אחרות אז הוא אומר "טוב בא נגיד שיש לי בחירה חופשית" ואז המוח שלו קופץ פינג פונג "מיש לי לאין לי, אין לי בחירה חופשית יש לי בחירה חופשית".
אותו דבר נגיד רצון בן אדם נגיד אומר "אוקי אני רוצה את זה או לא רוצה את זה" ואז נגיד יש לו איזה הוכחות שהוא לא רוצה משהו הוכחות הוא אומר "טוב אז הנה אני לא רוצה את זה" אבל אז כשהוא לא רוצה את זה מתעוררות שאלות אחרות ואז הוא אומר "טוב אז אני כן רוצה את זה" ואז הוא אומר "רגע אבל יש לי שאלות אז בא נגיד שאני לא רוצה את זה" ואז הוא נתקע בלופ וזה החלל הפנוי כשבן אדם יש לו הוכחות ואז צריך לשאול "האם אני בכלל בטוח שיש הבדל בין שתי האפשרויות".
אבל הבנתם שימו לב עוד פעם זה, תתרכזו זה שדעה מסוימת כשחושבים אותה זה מתרץ מיליון שאלות ואין שום שאלה יש מיליון שאלות, נגיד שיש דעה ויש מיליון הוכחות שהיא לא נכונה אז זה לא אומר שהדעה הנגדית נכונה כי יכול להיות שגם הדעה הנגדית יש מיליון הוכחות שהיא לא נכונה זה כל החידוש שבדבר, זה שאתה בטוח שמישהו מסוים הוא לא גנב זה לא אומר שהבן אדם השני שהיה בחדר הוא הגנב יכול להיות שגם זה לא הגיוני ואז תגיד לא יודע אבל כאילו.
ש: זה הנחות יסוד זה עניין של הנחות יסוד שהוא לא בדק.
אליעד: כן אבל אני אומר עוד פעם זה לפעמים המוח קופץ כאילו יש איזו מחשבה שעושה לך טוב או נראית לך יותר הגיונית ואתה עדיין המוח בורח ממנה כי יש שאלות גם על הדעה החדשה. זה שתשובה עונה לכמה שאלות זה לא אומר שהיא לא יצרה שאלות חדשות לצורך העניין. הבנו את זה אתה הבנת את זה? אתה אמור להבין את זה הבנו.
בוא ניתן דוגמה אחרת נגיד אתה ישן באיזה חדר סגור ואז בראש שלך אתה אומר "טוב עכשיו כבר יום" ואז אתה אומר "רגע אבל אם עכשיו יום אז למה יש כל כך שקט בחוץ טוב בא נגיד שעכשיו לילה" ואז יש לך איזו הוכחה, אתה מביא הוכחות כאילו עוד פעם המוח מביא מחשבה נגיד "עכשיו יום יש אור בחדר, אני אצליח" לא משנה איזו מחשבה "הבית הזה שלי" כל מחשבה ואז נגיד ש המוח אומר "רגע אבל משהו פה לא מסתדר אם הבית הזה שלי אז איך יכול להיות ש... אם עכשיו יום אז איך יכול להיות ש... אם עכשיו לילה אז איך יכול להיות ש...".
שואל שאלה ואז המוח אומר "טוב אז בוא נסיק שההפך של זה נכון וואלה ואם ההפך של זה נכון אין שאלה כזאת" ומה שקורה, עד כאן הבנתם את התהליך? בן אדם חשב מחשבה המוח הקפיץ לו שאלות על המחשבה הזאת ואז הוא אמר "טוב אם אני אניח את ההפך" לדוגמה נגיד "למה היא לא איתי? היא פשוט לא חברה שלי, אוקי טוב סבבה פתרנו את הבעיה" אבל אף על פי כן יש מצב שבן אדם הייתה לו מחשבה היו לו שאלות על המחשבה מהשאלות האלו הוא הסיק את המחשבה הנגדית שפתרה לו את השאלות האלה ועדיין המחשבה שלו כל הזמן רצה אחורה למחשבה הקודמת.
זאת אומרת הייתה לו מחשבה x הוא חשב x היו לו על ה - x הזה שאלות, באה מחשבה z נניח שזה ההפך של x שכביכול זה נותן תשובה לכל השאלות שהיו לו על x נעלמו ואף על פי כן קשה לו לחשוב על z, אף על פי כן המחשבה שכל הזמן קופצת "אבל אולי זה x ואולי זה x" ואז הוא אומר "מה אולי זה x אבל הנה אמרו לי היה x היו שאלות העפנו את השאלות הגענו למסקנה z מה המוח כל הזמן מקפיץ לי את x חזרה". איך זה יכול להיות מה ההיגיון בזה?
ש: וה - z פותר את כל.
אליעד: כל השאלות שהיו נעלמו אחת אחת מאה אחוז נעלמו השאלות האלה, אתה לא שם לב מה המניפולציה שעשיתי נחזור על המניפולציה עוד פעם 100% זה פותר את כל.
ש: בטוח שיש משהו שנשאר.
אליעד: לא ולא נשארת שום שאלה מהשאלות שהיו.
ש: שאלות אחרות שלא היו.
אליעד: יפה זה מה שרציתי אני בכוונה דחפתי לו את המאה אחוז אמרתי לו מהשאלות האלה, מה זה אומר יכול להיות שבן אדם יש לו דעה x ויש לו עליה שאלות ואז הוא אומר טוב אז בא נניח ההפך אבל כשהוא מניח את ההפך כל השאלות נעלמו אבל מה לעשות שכשאתה מניח את ההפך אז יש גם שאלות ולכן המוח חוזר עוד פעם ל - x הראשון. הבנתם?
ש: כן.
אליעד: לדוגמה בוא ניתן דוגמה נגיד בחירה חופשית בן אדם נגיד שיש לו מאה הוכחות שאין לו בחירה חופשית, אוקי אבל למרות שיש לו מאה הוכחות שאין לו בחירה חופשית כל הזמן המוח מקפיץ ואם הוא יגיד שאין לו בחירה חופשית כל המאה הוכחות האלה כאילו מסתדרות פרפקט אין שאלות אבל מצד שני גם כשהוא חושב שאין לו בחירה חופשית גם אז יש לו שאלות אחרות אז הוא אומר "טוב בא נגיד שיש לי בחירה חופשית" ואז המוח שלו קופץ פינג פונג "מיש לי לאין לי, אין לי בחירה חופשית יש לי בחירה חופשית".
אותו דבר נגיד רצון בן אדם נגיד אומר "אוקי אני רוצה את זה או לא רוצה את זה" ואז נגיד יש לו איזה הוכחות שהוא לא רוצה משהו הוכחות הוא אומר "טוב אז הנה אני לא רוצה את זה" אבל אז כשהוא לא רוצה את זה מתעוררות שאלות אחרות ואז הוא אומר "טוב אז אני כן רוצה את זה" ואז הוא אומר "רגע אבל יש לי שאלות אז בא נגיד שאני לא רוצה את זה" ואז הוא נתקע בלופ וזה החלל הפנוי כשבן אדם יש לו הוכחות ואז צריך לשאול "האם אני בכלל בטוח שיש הבדל בין שתי האפשרויות".
אבל הבנתם שימו לב עוד פעם זה, תתרכזו זה שדעה מסוימת כשחושבים אותה זה מתרץ מיליון שאלות ואין שום שאלה יש מיליון שאלות, נגיד שיש דעה ויש מיליון הוכחות שהיא לא נכונה אז זה לא אומר שהדעה הנגדית נכונה כי יכול להיות שגם הדעה הנגדית יש מיליון הוכחות שהיא לא נכונה זה כל החידוש שבדבר, זה שאתה בטוח שמישהו מסוים הוא לא גנב זה לא אומר שהבן אדם השני שהיה בחדר הוא הגנב יכול להיות שגם זה לא הגיוני ואז תגיד לא יודע אבל כאילו.
ש: זה הנחות יסוד זה עניין של הנחות יסוד שהוא לא בדק.
אליעד: כן אבל אני אומר עוד פעם זה לפעמים המוח קופץ כאילו יש איזו מחשבה שעושה לך טוב או נראית לך יותר הגיונית ואתה עדיין המוח בורח ממנה כי יש שאלות גם על הדעה החדשה. זה שתשובה עונה לכמה שאלות זה לא אומר שהיא לא יצרה שאלות חדשות לצורך העניין. הבנו את זה אתה הבנת את זה? אתה אמור להבין את זה הבנו.
050-3331-331