והפעם ננתח את הסיטואציה הבאה:

לקוח A רוצה לרכוש מוצר ספציפי מסוים. בעקבות כך, הלקוח A משלם מקדמה ושומרים לו את המוצר הזה להשלמת העסקה (לדוגמה: בקשת רכישה ברכישת בית וכיו"ב).

במקרה בא לקוח B שגם הוא רוצה לרכוש את אותו המוצר הספציפי.

המוכר אומר ללקוח B, שהוא לא יכול לרכוש את המוצר, כי כבר לקוח A אחר הזמין את המוצר.

למחרת, לקוח A נסוג מהעסקה ולא רוצה לרכוש את המוצר, כי מבחינת לקוח A המוצר לא טוב עבורו. שזה בעצם אומר שלקוח B כן יכול עכשיו לרכוש את המוצר.

המוכר רוצה לומר ללקוח B שהמוצר זמין לרכישה.

השאלה היא:

מאחר שאמרנו ללקוח B שהמוצר כבר לא זמין במלאי כי המוצר היה שמור ללקוח אחר A, איך בעצם להסביר ללקוח B שהמוצר פתאום כן זמין לו לרכישה? כי אם המוצר זמין לרכישה, זה אומר שהלקוח A לא רצה לרכוש את המוצר, דהיינו, שהלקוח A חושב שהמוצר לא מספיק טוב לו. או שזה יכול לומר ששיקרנו את הלקוח B, כשאמרנו לו שלקוח A רצה לרכוש את המוצר. אז בעצם איך להציג ללקוח B, שהמוצר זמין לרכישה?

והתשובה היא, שיש כאן עובדה ופירוש:

העובדה היא שנאמר ללקוח B שהמוצר כרגע לא זמין בגלל שהוא נשמר ללקוח A.

עובדה שלקוח A ביטל את העסקה.

עובדה שאם לקוח A ביטל את העסקה, זה אומר שלקוח A חשב שהעסקה לא טובה עבורו, בהכרח. דהיינו, ביטול עסקה על ידי הלקוח, בהכרח מעיד שהלקוח חושב שהעסקה לא טובה לו.

עכשיו: זה שאם העסקה לא טובה ללקוח A, זה שזה לא אומר שהיא גם לא טובה ללקוח B, זה ברור וידוע. לדוגמה, הנעל לא מתאימה ללקוח אחד אבל היא כן מתאימה ללקוח אחר.

אלא מה, שבמקרה שלנו, לקוח B יכול לפרש כל מיני פירושים, למה לקוח A ביטל את העסקה. וכל ספק שיהיה ללקוח B לגבי העסקה, הוא יכול לחשוב שאולי גם לקוח A ביטל מאותה הסיבה וזה מגדיל את הסיכוי לכך שגם לקוח B לא ירצה לסגור את העסקה.

ולכן, נחזור שוב: אם לקוח מבטל עסקה, זה אומר בהכרח שהוא חושב שהעסקה לא טובה לו. אבל זה לא אומר בהכרח את מה שאולי לקוח B יכול לפרש.

כי יש פירוש אפשרי שלקוח A מבטל את העסקה כי היא לא טובה לו, בגלל שהוא רוצה לעשות איתנו עסקה אחרת שהיא עוד יותר טובה לו.

במילים אחרות, ניתן לפרש את ביטול העסקה על ידי הלקוח, כמשהו שמעיד ומראה סימן טוב עלינו ולא סימן רע. לדוגמה: הלקוח ביטל את העסקה, כי הוא גילה שיש לו יותר כסף והוא רצה לרכוש נכס יותר יקר וכיו"ב. ובמהות הלקוח ביטל את העסקה, כי הוא חשב שיש מוצר אחר שהוא עוד יותר טוב עבורו, שהוא רוצה לרכוש אותו מאיתנו.

דהיינו, ביטול העסקה על ידי הלקוח, ניתן להציג אותו, בצורה שתראה שיש כאן הבעת אמון מצד הלקוח שביטל את העסקה. ולא בהכרח שביטול עסקה על ידי הלקוח, עשוי להעיד על חוסר אמון של הלקוח במוצר.

אבל יש כאן נקודה נוספת שצריכים לחדד, והיא: שאם נאמר ללקוח B, שלקוח A ביטל את העסקה כי הוא רצה לקחת דגם יותר טוב, זה בעצם לומר ללקוח B שלקוח A חושב שהמוצר לא מספיק טוב. ויתכן שהוא גם לא יהיה מספיק טוב עבור לקוח B, למרות שכנ"ל, זה שהנעל לא מתאימה למישהו אחד, זה לא אומר שהיא לא תתאים ללקוח אחר.

ולכן צריך לעשות הפרדה בין הסוג של לקוח A לסוג של לקוח B. כדי שלקוח B לא יחשוב שהחסרונות שלקוח A ראה במוצר, עשויים להיות חסרונות גם עבורו.

לדוגמה: לא נאמר, הלקוח רצה דגם יותר מתקדם עם יותר אפשרויות, בדבר שגם לקוח B יכול לא לרצות את הדגם הזה, כמו שלקוח A לא רצה אותו.

כן ננסה ליצור בידול בין הלקוחות. לדוגמה במקרה של רכישת נכס, נאמר: לקוח A רכש את הדירה להשקעה, בשונה ממך לקוח B שאתה רוכש אותה למגורים. ובמקרה שלו שהוא רוכש אותה להשקעה, היו ויש לו שיקולים שונים משלך, שלא אמורים להשפיע עליך.

או לדוגמה: לקוח A גילה שיש לו עוד תקציב, ולכן הוא החליט לרכוש נכס עוד יותר יקר בסכום יותר גבוה, כדי למנף את ההשקעה שלו.

וכאן כמובן כל מקרה לגופו. במובן שבכל מוצר אפשר למצוא את ההסבר, למה שמוצר שלא מתאים למישהו אחד, יתאים למישהו אחר, משיקולים שונים לחלוטין.

לסיכום: זה שלקוח מבטל עסקה, זה אומר שהוא חושב שהמוצר לא טוב לו. אבל אפשרי שהוא חושב שהמוצר הזה לא טוב לו, כי הוא רוצה לרכוש מאיתנו מוצר אחר עוד יותר טוב לו.

וזה שמוצר לא מתאים למישהו, זה לא אומר שהוא לא מתאים למישהו אחר. בעיקר אם מדובר בסוג לקוח שונה, עם צרכים שונים, עם שיקולים שונים וכולי.

ולכן נאמר ללקוח B, שלקוח A הוא לקוח עם פרופיל לקוח וסוג לקוח אחר, שהוא גילה שהוא רוצה לרכוש מאיתנו מוצר אחר שעוד יותר טוב עבורו.

עם הדגשה לדוגמה, שלקוח A שם עוד יותר כסף אצלנו, שזה בעצם מביע עוד יותר אמון בעסק שלנו וכולי. בשונה מ: הלקוח רכש מוצר יותר זול / הלקוח רכש אצל המתחרים / הלקוח ויתר על המוצר וכיו"ב, ששם באמת יש לזה משמעות שלילית. בקיצור, עובדה ופירוש וגם כמובן ניתוח סיבתיות.