וכאן נדבר על הנושא של להציע ללקוח מספר הצעות ואפשרויות בחירה שונות, כאשר אחת מהן או חלקן יהיו גרועות, כדי לגרום ללקוח לבחור באפשרות שתהיה יותר טובה עבורו, מבין כל האפשרויות האחרות. ונדבר גם על איך לשכנע לקוח לרכוש מוצר מסוים במחיר מסוים? ואיך לשכנע לקוח שמוצר שווה את הכסף שלו? ואיך לקבע את המחיר אצל הלקוח? ועוד.
כי יש לוגיקה שאומרת, שאם רוצים שלקוח יבצע רכישה מסוימת, אז אפשרי לתת לו כמה הצעות שונות, כאשר חלק מההצעות יהיו פחות טובות ביחס לאחרות. ואז ממילא הלקוח יעדיף דווקא את ההצעה שאנחנו רוצים לכוון אותו אליה, כי הוא יחשוב שהיא יותר טובה. ויש בזה כל מיני שיקולים כפי שהסברתי גם כאן לגבי אפשרויות בחירה של לקוח וגם כאן לגבי לתת ללקוח אפשרויות גרועות ועוד.
וכאן אוסיף, כי כאשר נותנים ללקוח אפשרויות בחירה, ובפרט כאשר נותנים ללקוח גם אפשרות גרועה יחסית, כדי לדחוף אותו אל האפשרות שיותר טובה עבורו, צריכים לשים לב לכך, שאפשרויות הבחירה הגרועות שאנחנו נותנים ללקוח, לא יראו אפשרויות גרועות מידי. במובן שחייבים לוודא שלא מציעים ללקוח אפשרויות בחירה, כאשר חלק מאפשרויות הבחירה של הלקוח, יראו מוזרות מידי ולא הגיוניות מידי עבור הלקוח.
כי אם בתוך כל האפשרויות שאנחנו נותנים ללקוח, ניתן לו גם אפשרות מאוד גרועה בעיניו, זה עלול לגרום ללקוח לחשוב שאנחנו מרמים אותו וכיו"ב, ואז זה עלול לגרום לו לא לרצות לבצע איתנו עסקה, גם לא באפשרות אחרת שהיא מושלמת עבורו.
לדוגמא: לא כדאי שניתן ללקוח אפשרות שבה בעיני הלקוח התמחור יהיה גבוה מידי, ברמה שהלקוח לא יבין את התמחור לחלוטין. כי כדאי שבכל מקרה הלקוח יבין איכשהו את התמחור של המוצר. ואם הלקוח יחשוב שהתמחור גבוה מידי בצורה קיצונית, זה עלול לגרום לו לחשוב שאנחנו מרמים אותו וכיו"ב, ברמה שהוא לא ירצה לבצע גם לא עסקה אחרת בתמחור אחר שכן הגיוני לו.
ועכשיו אוסיף כאן לוגיקה איך אפשרי להציע ללקוח אפשרויות גרועות, גם כאלו שיראו לו קיצוניות, אבל עם פחות סיכוי שיגרם נזק לעסקה?
והדרך היא, באמצעות זה שמציגים ללקוח את האפשרות הגרועה, לא כאפשרות ריאלית עבורו, אלא כסיפור על מישהו אחר שכבר בחר באפשרות האחרת, גם אם עבור הלקוח הנוכחי שלנו, האפשרות נראית כגרועה.
לדוגמא: נניח שאנחנו רוצים למכור ללקוח נכס מסוים, במחיר X שנראה לו הגיוני. אפשרי שנציג ללקוח מלאי של נכסים, עם נכס שבעיני הלקוח הוא הרבה יותר טוב ועם תג מחיר הרבה יותר יקר, ברמה שהלקוח אולי לא מבין את התמחור שלו. אבל מול הלקוח, לא נציג את הנכס היקר, כאפשרות בחירה עבורו כרגע, אלא כאפשרות בחירה שהייתה קיימת ושמישהו אחר כבר בחר אותה.
אסביר שוב: אנחנו לא רוצים לומר ללקוח שהוא צריך לבחור בין אפשרויות, שאחת מהן תיראה לו מאוד גרועה ומאוד לא ברורה. כן הגיוני לדוגמא, שהלקוח יבין שכעיקרון היו כאן כל מיני אפשרויות בחירה, כאשר אחת מאפשרויות הבחירה הזו, יכולה לצורך העניין להיות אפשרות של המוצר הכי טוב, ונאמר ללקוח שהמוצר הכי טוב, עולה מחיר מאוד גבוה. אבל נאמר ללקוח שכרגע הוא לא יכול לבחור את האפשרות הזאת, כי מישהו אחר כבר בחר את האפשרות הזאת עבורו.
בלוגיקה הזאת, מצד אחד הלקוח לא צריך לדמיין שהוא רוכש את המוצר הכי יקר במחיר מאוד גבוה, ברמה שהוא עשוי לחשוב שאנחנו מרמים אותו איכשהו, או שהתמחור לא הגיוני באופן כללי. אבל מצד שני, הלקוח כן מבין שהיו כאן כל מיני אפשרויות, ושמישהו אחר כבר רכש את המוצר הכי טוב במחיר הכי גבוה.
ומה אנחנו מרוויחים כאן? אנחנו מרוויחים כאן נקודת עוגן ונקודת ייחוס של הלקוח, שהאפשרות בחירה שיש לו כרגע, היא הרבה יותר טובה עבורו, ביחס לאפשרויות שהיו קיימות עבורו קודם, שאחת מהן נחשבת לגרועה עבורו / לפחות טובה עבורו, אילו הוא היה צריך לבחור אותה.
אסביר שוב, אנחנו לא ניתן ללקוח אפשרות לבחור בפועל, באפשרות שמבחינתו היא גרועה מידי, אבל כן נספר לו שבעבר היתה עוד אפשרות אחרת, שכרגע היא כבר לא זמינה עבורו. ושהוא היה יכול לבחור בה, אילו היא היתה זמינה. אבל כרגע היא לא זמינה. ונאמר לו, שמישהו אחר, החליט שהאפשרות הזאת טובה עבורו.
ויש כאן לוגיקה שקשורה לעניין של שווי השוק של מוצר. שבה אנחנו נותנים ללקוח כמה אפשרויות, כאשר בין כל האפשרויות יש אפשרות יקרה, שהלקוח יכול להאמין שיש מישהו שרוכש את האפשרות הזאת, ואז מכך הלקוח יכול להסיק על שווי השוק של מוצר אחר שאנחנו רוצים למכור לו.
אבל החידוד כאן הוא, שאם נאמר ללקוח שיש לו כרגע כמה אפשרויות, עם אפשרות בחירה שהלקוח לא יבין את התמחור שלה, אז במקום שזה יגרום ללקוח לחשוב שמוצר אחר שווה את המחיר שלו, הלקוח עשוי לחשוב שהתמחור לא הגיוני באופן כללי. ולכן אפשרי להציג ללקוח כמה אפשרויות שהיו קיימות ברמה העקרונית ולומר ללקוח שהאפשרות היקרה ביותר, כבר לא נמצאת במלאי וכיו"ב. כאשר זה אמור לגרום ללקוח להאמין ששווי השוק של מה שכן במלאי, כן הגיוני בעיניו.
עוד אוסיף, כי גם אם מספרים ללקוח על אפשרות שהייתה קיימת, שבעיניו תיתפש כגרועה וכלא מתאימה, צריכים לשים לב שהיא לא תהיה גרועה מידי, באופן שהוא לא יחשוב שאנחנו רימינו מישהו אחר. דהיינו, גם אם מספרים ללקוח שיש אפשרות אחרת, שמישהו אחר כבר בחר בה, צריכים לשים לב, שהלקוח 1 - יחשוב שהסיפור שלנו אמין ולא בדיוני. 2 - שהלקוח לא יחשוב, שאנחנו רימינו את הלקוח האחר.
ואז אם הלקוח מאמין שמישהו אחר רכש את המוצר האחר, היותר יקר, זה נותן ללקוח שלנו כרגע, נקודת עוגן, שמעלה את שווי השוק של המוצר שכרגע זמין עבורו.
לסיכום: כאשר מציעים ללקוח אפשרויות בחירה שונות, גם אם רוצים לכוון אותו לאפשרות ספציפית, באמצעות הצגת אפשרויות גרועות, צריכים לוודא שהאפשרויות הגרועות לא גרועות מידי וצריכים להבין איך הלקוח יתפוש את העניין של שאר האפשרויות האחרות.
ואת כל הדברים האלו, אפשרי לדעת גם באמצעות העמקה בנושא של תמחור הגיוני או תמחור לא הגיוני וגם לגבי בנושא של לתת אפשרויות בחירה ללקוח וגם בנושא של להציע כמה הצעות גרועות ללקוח וגם בנושא של שווי שוק של מוצר ועוד.
כי יש לוגיקה שאומרת, שאם רוצים שלקוח יבצע רכישה מסוימת, אז אפשרי לתת לו כמה הצעות שונות, כאשר חלק מההצעות יהיו פחות טובות ביחס לאחרות. ואז ממילא הלקוח יעדיף דווקא את ההצעה שאנחנו רוצים לכוון אותו אליה, כי הוא יחשוב שהיא יותר טובה. ויש בזה כל מיני שיקולים כפי שהסברתי גם כאן לגבי אפשרויות בחירה של לקוח וגם כאן לגבי לתת ללקוח אפשרויות גרועות ועוד.
וכאן אוסיף, כי כאשר נותנים ללקוח אפשרויות בחירה, ובפרט כאשר נותנים ללקוח גם אפשרות גרועה יחסית, כדי לדחוף אותו אל האפשרות שיותר טובה עבורו, צריכים לשים לב לכך, שאפשרויות הבחירה הגרועות שאנחנו נותנים ללקוח, לא יראו אפשרויות גרועות מידי. במובן שחייבים לוודא שלא מציעים ללקוח אפשרויות בחירה, כאשר חלק מאפשרויות הבחירה של הלקוח, יראו מוזרות מידי ולא הגיוניות מידי עבור הלקוח.
כי אם בתוך כל האפשרויות שאנחנו נותנים ללקוח, ניתן לו גם אפשרות מאוד גרועה בעיניו, זה עלול לגרום ללקוח לחשוב שאנחנו מרמים אותו וכיו"ב, ואז זה עלול לגרום לו לא לרצות לבצע איתנו עסקה, גם לא באפשרות אחרת שהיא מושלמת עבורו.
לדוגמא: לא כדאי שניתן ללקוח אפשרות שבה בעיני הלקוח התמחור יהיה גבוה מידי, ברמה שהלקוח לא יבין את התמחור לחלוטין. כי כדאי שבכל מקרה הלקוח יבין איכשהו את התמחור של המוצר. ואם הלקוח יחשוב שהתמחור גבוה מידי בצורה קיצונית, זה עלול לגרום לו לחשוב שאנחנו מרמים אותו וכיו"ב, ברמה שהוא לא ירצה לבצע גם לא עסקה אחרת בתמחור אחר שכן הגיוני לו.
ועכשיו אוסיף כאן לוגיקה איך אפשרי להציע ללקוח אפשרויות גרועות, גם כאלו שיראו לו קיצוניות, אבל עם פחות סיכוי שיגרם נזק לעסקה?
והדרך היא, באמצעות זה שמציגים ללקוח את האפשרות הגרועה, לא כאפשרות ריאלית עבורו, אלא כסיפור על מישהו אחר שכבר בחר באפשרות האחרת, גם אם עבור הלקוח הנוכחי שלנו, האפשרות נראית כגרועה.
לדוגמא: נניח שאנחנו רוצים למכור ללקוח נכס מסוים, במחיר X שנראה לו הגיוני. אפשרי שנציג ללקוח מלאי של נכסים, עם נכס שבעיני הלקוח הוא הרבה יותר טוב ועם תג מחיר הרבה יותר יקר, ברמה שהלקוח אולי לא מבין את התמחור שלו. אבל מול הלקוח, לא נציג את הנכס היקר, כאפשרות בחירה עבורו כרגע, אלא כאפשרות בחירה שהייתה קיימת ושמישהו אחר כבר בחר אותה.
אסביר שוב: אנחנו לא רוצים לומר ללקוח שהוא צריך לבחור בין אפשרויות, שאחת מהן תיראה לו מאוד גרועה ומאוד לא ברורה. כן הגיוני לדוגמא, שהלקוח יבין שכעיקרון היו כאן כל מיני אפשרויות בחירה, כאשר אחת מאפשרויות הבחירה הזו, יכולה לצורך העניין להיות אפשרות של המוצר הכי טוב, ונאמר ללקוח שהמוצר הכי טוב, עולה מחיר מאוד גבוה. אבל נאמר ללקוח שכרגע הוא לא יכול לבחור את האפשרות הזאת, כי מישהו אחר כבר בחר את האפשרות הזאת עבורו.
בלוגיקה הזאת, מצד אחד הלקוח לא צריך לדמיין שהוא רוכש את המוצר הכי יקר במחיר מאוד גבוה, ברמה שהוא עשוי לחשוב שאנחנו מרמים אותו איכשהו, או שהתמחור לא הגיוני באופן כללי. אבל מצד שני, הלקוח כן מבין שהיו כאן כל מיני אפשרויות, ושמישהו אחר כבר רכש את המוצר הכי טוב במחיר הכי גבוה.
ומה אנחנו מרוויחים כאן? אנחנו מרוויחים כאן נקודת עוגן ונקודת ייחוס של הלקוח, שהאפשרות בחירה שיש לו כרגע, היא הרבה יותר טובה עבורו, ביחס לאפשרויות שהיו קיימות עבורו קודם, שאחת מהן נחשבת לגרועה עבורו / לפחות טובה עבורו, אילו הוא היה צריך לבחור אותה.
אסביר שוב, אנחנו לא ניתן ללקוח אפשרות לבחור בפועל, באפשרות שמבחינתו היא גרועה מידי, אבל כן נספר לו שבעבר היתה עוד אפשרות אחרת, שכרגע היא כבר לא זמינה עבורו. ושהוא היה יכול לבחור בה, אילו היא היתה זמינה. אבל כרגע היא לא זמינה. ונאמר לו, שמישהו אחר, החליט שהאפשרות הזאת טובה עבורו.
ויש כאן לוגיקה שקשורה לעניין של שווי השוק של מוצר. שבה אנחנו נותנים ללקוח כמה אפשרויות, כאשר בין כל האפשרויות יש אפשרות יקרה, שהלקוח יכול להאמין שיש מישהו שרוכש את האפשרות הזאת, ואז מכך הלקוח יכול להסיק על שווי השוק של מוצר אחר שאנחנו רוצים למכור לו.
אבל החידוד כאן הוא, שאם נאמר ללקוח שיש לו כרגע כמה אפשרויות, עם אפשרות בחירה שהלקוח לא יבין את התמחור שלה, אז במקום שזה יגרום ללקוח לחשוב שמוצר אחר שווה את המחיר שלו, הלקוח עשוי לחשוב שהתמחור לא הגיוני באופן כללי. ולכן אפשרי להציג ללקוח כמה אפשרויות שהיו קיימות ברמה העקרונית ולומר ללקוח שהאפשרות היקרה ביותר, כבר לא נמצאת במלאי וכיו"ב. כאשר זה אמור לגרום ללקוח להאמין ששווי השוק של מה שכן במלאי, כן הגיוני בעיניו.
עוד אוסיף, כי גם אם מספרים ללקוח על אפשרות שהייתה קיימת, שבעיניו תיתפש כגרועה וכלא מתאימה, צריכים לשים לב שהיא לא תהיה גרועה מידי, באופן שהוא לא יחשוב שאנחנו רימינו מישהו אחר. דהיינו, גם אם מספרים ללקוח שיש אפשרות אחרת, שמישהו אחר כבר בחר בה, צריכים לשים לב, שהלקוח 1 - יחשוב שהסיפור שלנו אמין ולא בדיוני. 2 - שהלקוח לא יחשוב, שאנחנו רימינו את הלקוח האחר.
ואז אם הלקוח מאמין שמישהו אחר רכש את המוצר האחר, היותר יקר, זה נותן ללקוח שלנו כרגע, נקודת עוגן, שמעלה את שווי השוק של המוצר שכרגע זמין עבורו.
לסיכום: כאשר מציעים ללקוח אפשרויות בחירה שונות, גם אם רוצים לכוון אותו לאפשרות ספציפית, באמצעות הצגת אפשרויות גרועות, צריכים לוודא שהאפשרויות הגרועות לא גרועות מידי וצריכים להבין איך הלקוח יתפוש את העניין של שאר האפשרויות האחרות.
ואת כל הדברים האלו, אפשרי לדעת גם באמצעות העמקה בנושא של תמחור הגיוני או תמחור לא הגיוני וגם לגבי בנושא של לתת אפשרויות בחירה ללקוח וגם בנושא של להציע כמה הצעות גרועות ללקוח וגם בנושא של שווי שוק של מוצר ועוד.
050-3331-331