ולהלן כמה נקודות לגבי כתיבת הסכם בצורה נכונה:
מבנה לוגי של כתיבת הסכם
הסכמות מסחריות, עשויות להיות מורכבות מתנאים מצטברים כאלו ואחרים. לדוגמא: אם תביא את הסחורה למקום מסוים ואם הסחורה תהיה באיכות טובה ואם תביא את הסחורה בזמן מסוים, אז תקבל תשלום מסוים.
ואת ההסכמה הזאת, ניתן כמובן לכתוב בכמה צורות שונות. לדוגמא, האם קודם לדבר על המיקום של להיכן צריכה להגיע הסחורה, או קודם לדבר על מתי צריך לספק את הסחורה, או בכלל לדבר קודם על איכות הסחורה שצריכה להיות מסופקת. מה קדם למה?
או לדוגמא מקרים של: אם יקרה תנאי X, אז אם יקרה A אז... ואם יקרה B אז... שאפשרי לנסח דברים כאלו במגוון רחב של צורות ומבנים שונים.
וברמת העיקרון כתיבת הסכם וניתוח הסכם, היא כמו כתיבת תרשים זרימה במדעי המחשב. וצריך לדעת איך לבנות נכון ואיך להציג ההסכמות המסחריות. בפרט במקרים שניתן להציג את אותה הסכמה בדרכים שונות. ולכל דרך שההסכם ייכתב, עשויה להיות משמעות על הפירושים האפשריים של ההסכם.
סימני פיסוק ותחביר בכתיבת הסכם
כמו כן קריטי ביותר להבין, שצריך לדעת לקרוא הסכם עם סימני פיסוק כתובים ולא כתובים. ויש משמעות לכל פסיק ונקודה בניסוח של הסכם. ואם שמים פסיק או נקודה או סימן פיסוק כזה או אחר במשפט, זה עשוי לשנות לו את כל המשמעות מקצה לקצה. ויש גם את כל עניין סימן הסוגריים ועניין הסוגריים בתוך סוגריים שעשוי לשנות את כל המשמעויות של המשפט. כי את אותה הפסקה, ניתן לקרוא בצורות שונות ובפירושים שונים, בהתאם למיקום הצבת הסוגריים במקומות שונים בפסקה.
וברמת העיקרון, מי שרוצה להעמיק עוד בעניין הזה, יכול לפתוח חומרים של תיקים בבית המשפט, שדנים בפירושים שונים של הסכמים. וכל אחד שם סימני פיסוק שונים וכל אחד שם סוגריים במקום שונה ומפרש את הטקסט כמו שבא לו.
ולכן במידה וזה הסכם שקריטי לדעת שהוא מנוסח נכון, צריכים לחשוב לא רק על האם כתוב בו את מה שאתה רוצה לראות שכתוב בו, אלא גם שהוא מנוסח בצורה נכונה, שיהיה הרבה יותר קשה בעתיד, לפרש אותה בצורה שונה ממה שהתכוונת.
המשמעות של כל פסקה בפני עצמה
נקודה נוספת שצריכים לקחת בחשבון כאשר מנסחים הסכם, היא העניין של משמעות כל פסקה בפני עצמה ולא דווקא בהקשר הכללי של ההסכם. פירוש: כי לפעמים ההסכם בכללותו אומר משהו אחד בצורה מאוד ברורה, אבל מי שיקרא רק פסקה ספציפית בלי לקרוא את כל שאר ההסכם, הוא עשוי לפרש את הפסקה הזאת, כנוגדת את מה שרצית לומר.
ובמבחן המציאות, לפעמים השופט ואפילו עורכי הדין שעושים ליטיגציה בבא היום בבית המשפט, לא תמיד מצליחים לתפוש ראש על כל ההסכם כולו כיחידה אחת, ולפעמים יגיע הליטיגטור הנבל, שיוציא את הפסקה מהקשרו של ההסכם, או אפילו שיסתכל על התחלת הפסקה בלי להסתכל על הסוף שלה וכיו"ב. ויביא מכך ראיה למה שבא לו.
במילים אחרות, חשוב להשתדל שגם כל פסקה בפני עצמה, לא תהיה לה משמעות שנוגדת את מה שאתה רוצה שיהיה כתוב. ולא לסמוך רק על זה, שאיפשהו במקום אחר בהסכם כתוב מה שאתה רוצה.
ולמה אני אומר שצריכים להשתדל ולא אומר את זה כהגדרה מוחלטת, לדוגמא, שצריכים לוודא? תשובה: כי בעולם האמיתי לא באמת ניתן שכל פסקה תגיד את כל מה שאתה רוצה לומר. כי אי אפשר בתוך כל פסקה לכתוב את כל ההסכם כולו.
אבל עדיין צריכים לשים לב לכך, שלפעמים מפסקה מסוימת בפני עצמה, ניתן לקבל רושם הפוך ממה שרוצים לומר בכללות הדברים, למי שלא יעמיק ולא יקרא את כל ההסכם מהתחלה ועד הסוף.
איך לנסח הסכם בצורה ברורה וחד משמעית
להלן קצת דוגמאות לאיך לנסח הסכם בצורה ברורה וחד משמעית כמה שאפשר ואיך להימנע מטעויות בכתיבת הסכם ומטעויות שמגדילות את האפשרות לפרש במספר פירושים את מה שההסכם אומר.
הגדרת מושגים בהסכם / הגדרות של מושגים בהסכם - אם אתה רוצה להגדיל את הסיכוי לכך שבבא היום לא יוציאו את דבריך מהקשרם, אז תעבור על כל המושגים שמופיעים בהסכם, ותוודא שאין להם כמה פירושים אפשריים - כי כאן אתה יכול ליפול ובגדול, בפרשנות של ההסכם שכל אחד יפרש אותו איך שבא לו. וכל מושג, צריכה להיות לו הגדרה ברורה וחד משמעית עד כמה שאפשר.
כדאי לוודא עקביות בשימוש באותו ביטוי שיש לו את אותה הכוונה. לדוגמא אם נניח אתה מוכר למישהו סחורה של כלי בית, אז תשתדל לאורך כל ההסכם להשתמש במילה סחורה כאשר אתה מתכוון לסחורה. ותשתדל לא להשתמש במושגים שונים לתיאור אותו הרעיון, לדוגמא אל תקרא לסחורה פעם אחת סחורה, פעם אחת מוצרים, פעם אחת חומרים, פעם אחת כלי בית וכיו"ב. כי אם תשתמש במושגים שונים, זה מגדיל את הסיכוי לכך שמישהו מתישהו יגיד שהפירוש של המושגים שונה.
כמו כן, אם בחרת להשתמש במושגים שונים, אז צריך להגדיר בצורה ברורה, בסעיף ההגדרות בהסכם, שכלי הבית / הסחורה / המוצרים וכיו"ב, יש להם את אותה המשמעות לאורך ההסכם.
כמו כן, אם בחרת להגדיר לדוגמא שלכלי הבית שאתה מוכר, קוראים בהסכם במושג "סחורה", הרי שעליך לוודא 1 - שבכל מקום בהסכם שאתה מתייחס לכלי הבית, אתה משתמש בהגדרה של סחורה. 2- עליך לוודא שבשום מקום בהסכם אין שימוש במילה סחורה, בהקשר שהוא לא כלי הבית.
דהיינו, אתה צריך לוודא שמושג שהוגדר בפסקת ההגדרות בהסכם, אין בו שימוש שלא לפי ההגדרה. ולא רק לוודא שבכל מקום אתה משתמש בהגדרה לפי הצורך.
במילים אחרות אם הגדרת שהחתול שלך, בכל מקום בהסכם יוגדר כ"מיצי", הרי שתוודא שבשום מקום אין התייחסות לחתול שלא באמצעות ההגדרה של "מיצי". אבל תוודא גם שהמושג "מיצי" לא משמש להגדרה של משהו אחר במקביל.
אל תגדיר הגדרות שחופפות אחת את השניה - לדוגמא אל תגדיר הגדרה אחת בשם "הסחורה" והגדרה אחרת בשם "הסחורה של הלקוח", אלא אם הסחורה של הלקוח, מתייחסת לתת קבוצה של ההגדרה הקודמת של הסחורה באופן כללי.
דהיינו, כבר קרו מקרים, שהסחורה הוגדרה כ X. והסחורה של הלקוח הוגדרה כ Y. כאשר אין קשר בין X לבין Y. ולכן אם לדוגמא Y הוא חלק מ X, אז הגיוני להגדיר שהסחורה של הלקוח, היא תת קבוצה מתוך קבוצת הסחורה הכללית. אם לא, אז תגדיר 2 הגדרות נפרדות. 1 - הסחורה של הלקוח. 2 - הסחורה של משהו אחר וכיו"ב. (ע"ע תורת הקבוצות).
קודם כל תגדיר את ההגדרה ורק אחר כך תשתמש בה - דהיינו, אם אתה רוצה לדבר על משהו באמצעות שימוש בהגדרה כלשהי, אז קודם כל תגדיר את המשהו ואת ההגדרה שלו ורק אחר כך תשתמש בהגדרה הזאת. כי יש עורכי דין שבטעות מגדירים מושג כלשהו בהסכם, אחרי שכבר נעשה שימוש בהסכם בהגדרה הזאת. במילים אחרות, יתכן שיהיה ספק מה משמעות המושג, לפני שהוא הוגדר.
אל תשתמש בהצהרות שדורסות הכל - לדוגמא, אל תשתמש בהגדרות בהסכם שאומרות רעיונות כגון: "על אף האמור בכל מקום אחר בהסכם" וכיו"ב. שמטרת האמירה הזאת, היא להגיד שהפסקה הזאת היא יותר חזקה מכל מקום אחר שכתוב משהו אחר בהסכם. אל תשתמש בהגדרות כאלו. כי יתכן בטעות שיהיו כמה הגדרות שסותרות את כל שאר ההסכם, ואז יהיה ספק למי להקשיב.
ובכללי, אם יתכן שיש משהו שסותר את מה שאתה רוצה לומר, אז תתקן אותו, ואל תסתפק בלומר "על אף האמור בכל מקום אחר בהסכם".
כל המוסיף גורע - ברמת העיקרון הרבה פעמים, פירוט יתר הורס את משמעות ההסכם. לדוגמא "הספק יספק את כל המוצרים בזמן, לרבות את הנעליים האדומות". שהתוספת של הנעליים האדומות, עשויה לגרום למישהו להבין שמדובר רק על הנעליים האדומות ולא על שאר הנעליים.
וברמת העיקרון עורכי דין משתמשים בניסוחים כאלו, כאשר עשוי להיות ספק האם ההגדרה הכללית, כוללת גם את הנעליים האדומות. אז הם מפרטים שזה כולל גם את הנעליים האדומות. אבל זה יוצר בעיה, שמישהו עשוי לחשוב שמדובר רק על הנעליים האדומות. ולמרות שכתוב "מבלי לגרוע X ולרבות Y", הרי שעדיין מישהו ישאל, למה פירטו דווקא את הנעליים האדומות?!
ולכן הדרך הנכונה יותר, תהיה לטפל בהגדרה ולא לפרט סתם את הכלל העקרוני, אלא להגדיר אותו מחדש.
אל תסמוך על פסקאות שאומרות, שהפירוש של הפסקאות יהיה לפי ההקשר שלהן. כי עדיף מאוד שלא תגיע למצב שלפסקה יש כמה פירושים אפשריים.
אם אתה מדבר על איזה נושא, תדבר עליו במקום אחד בהסכם ולא בכמה מקומות. לדוגמא, אתה רוצה לתאר איך יתבצע התשלום, אז תרכז את כל מה שקשור לאיך יתבצע התשלום, במקום אחד ולא בכמה מקומות בהסכם. כל מה שאתה רוצה לומר על משהו, תאמר אותו במקום אחד ולא כדרך אגב במקומות שונים בהקשרים שונים. ככה יהיה יותר קל להבין מה אתה רוצה לומר.
שים לב שאתה לא מתייחס לאותו נושא בהסכם, במקומות שונים, בצורה שונה, גם אם אין סתירה בין הדברים וכל שכן אם אפשרית סתירה בין כל אחד מהדברים, במידה והוא יעמוד בפני עצמו.
לדוגמא: נניח שבמקום אחד אתה כותב שהמזמין ישלם עבור X Y Z, ובמקום אחר בהסכם תכתוב, שהמזמין משלם עבור X Y בלי Z. הרי שלכאורה אין סתירה בין הדברים. אבל מתישהו מישהו יוכל לטעון, שפסקה אחת סותרת את השניה לגבי Z.
כמו כן אל תכתוב במקום אחד בהסכם חצי רעיון ובמקום אחר חצי רעיון נוסף. לדוגמא, אל תכתוב במקום אחד, המזמין ישלם רק אם יקרה X ובמקום אחר תכתוב שהמזמין ישלם רק אם יתקיים Y. לכאורה אין סתירה, כי אפשרי שיש 2 תנאים שצריכים להתקיים. אבל העניין נתון לפרשנות אפשרית. האם בהתקיים תנאי 1 בלבד, האם כבר אז חלה חובת התשלום.
הדרך להימנע מצרות, היא לקחת כל נושא ולהתייחס אליו פעם אחת בהסכם, ולא במקומות שונים בהסכם, ובלי כפילויות זהות או שונות של אותו הרעיון.
אל תחזור על אותם הדברים במספר מקומות שונים בהסכם. אם אתה רוצה לומר משהו, תאמר אותו פעם אחת ולא כמה פעמים. כי אם אתה אומר משהו כמה פעמים, זה גם גורם להסכם להיות יותר ארוך וגם מישהו יכול לפרש את החזרתיות שלך, בצורה שגויה. שאתה היית חייב לחזור על הדברים, כי פעם אחת לא הספיק לומר את מה שרצית לומר.
כמו כן, יתכן שמתישהו תרצה לשנות משהו בהסכם ואז תשנה אותו במקום אחד אבל תשכח לשנות אותו במקום אחר. וגם בגלל זה, רצוי להשתמש בהגדרות ולא לכתוב את משמעות ההגדרות באופן מפורש בכל פעם מחדש. לדוגמא, סכום של ההסכם, לכתוב אותו פעם אחת בלבד, ואחר כך לקרוא לו לדוגמא "סכום התמורה" וכיו"ב, גם כדי שלא בטעות תשנה אותו במקום אחד ותשכח לשנות אותו במקום אחר. וכבר קרו מקרים מעולם וכולי...
שינוי הסכם / תחזוקת הסכם - השיקול הזה, נכנס גם לשיקול של עד כמה ההסכם קל לתחזוקה ולשינוי / היכולת לשנות את ההסכם בקלות, בהתאם לצורה שבה הוא נכתב.
אם אתה חוזר על משהו, תחזור עליו באותה הדרך. לדוגמא אם אתה רוצה לומר "כולל הנעליים האדומות, הצהובות והכחולות", אז בכל מקום אחר בהסכם שבו תרצה לחזור על הפירוט של צבעי הנעליים, תחזור עליו באותו הסדר ולא בסדר אחר. כי מתישהו מישהו עשוי לפרש את הסדר השונה, כדי להוציא את דבריך מהקשרם.
אם אתה רוצה לכתוב משהו, תכתוב משהו ולא כדרך אגב. אלא תכתוב אותו בצורה ישירה. ואל תתקמצן או תתעצל לכתוב עוד פסקה. אלא תכתוב את הדבר בצורה ישירה ומפורשת.
שים לב לחוסר סימטריה בניסוחים שונים. לדוגמא, בהתחייבויות לא סימטריות בין הצדדים. לדוגמא הלקוח יעשה X וגם Y וגם Z. והספק יעשה Z וגם Y, בלי X. למה השמיטו את X? האם במכוון? בשוגג? למה זה לא כתוב באותו הסדר ובעקביות?
אופי לכתיבת הסכם בצורה נכונה
ניתן גם להבין, שכדי לכתוב הסכם בצורה נכונה, לא מספיק לזרוק מילים על גבי הכתב שיהיה ניתן להבין מהן את מה שאתה רוצה, אלא גם צריך לדעת לנסח את הכל בצורה ברורה. ובשביל זה מי שכותב את ההסכם, צריך גם שיהיה לו אופי מדויק ולא רק תעודת עורך דין. כמובן שצריכים גם אופי וגם רצון. כי אופי ויכולת דיוק בלי רצון להשתמש בהם, גם זה עשוי ליצור בעיה.
בכל מקרה, מי שלא אוהב להיכנס לפרטים, מי שלא אוהב דיוק, מי שאין לו עצבים, כנראה שהוא יכתוב הסכם פחות טוב, כי הוא לא ישים לב לאיך שהוא כותב את הדברים.
מוקשים בהסכם באופן מודע
שים לב שלפעמים אתה תרצה דווקא בכוונה לנסח משהו בצורה מעורפלת מבחינת ההסכם, כי אתה לא רוצה להגיע עכשיו להסכמה מסחרית בנושא. ואתה מעדיף לדחות את הבעיה האפשרית, לעתיד לבוא. ולכן אתה אולי בכוונה תרצה דווקא לנסח דברים בהסכם, בצורה לא ברורה משיקולים שונים.
לפעמים יש נטייה לעורכי דין, לכתוב דברים דווקא כדרך אגב ולא בצורה ישירה. ודווקא במקומות שונים בהסכם ודווקא בצורה מתחכמת, כי הם מניחים, שעורך הדין של הצד השני, הוא טיפש ולא ישים לב להתחכמות שלהם.
מה שצריכים לדעת זה, שכאשר אתה מנסה להתחכם, זה מגדיל את הסיכוי לצרות וזה מגדיל את הסיכוי שהשופט בבית המשפט יפסוק נגדך. אולי העורך דין של הצד השני, טיפש ולא יקלוט את העוקצים ששמת לו בהסכם, אבל בסיכוי גבוה שגם השופט לא יקבל את דעתך. ובפרט שיש את אומד דעת הצדדים, שעשוי לגרום לשופט לומר, שבגלל שכתבת את הדברים בצורה מתחכמת ולא ישירה, אדרבה, זה אומר שאומד דעת הצדדים, היתה הפוכה מההתחכמות שלך. כי הכל כתוב ברור, למעט איזו התחכמות, שהיא לא היתה באומד דעת הצדדים. ולכן ההתחכמות שלך, עשויה לשמש נגדך.
אז מה הבנו עד כה?
כתיבת הסכם בצורה נכונה היא מיומנות מקצועית.
1 - הכל מתחיל בהבנה של ההסכמות המסחריות, בלי שום קשר לכתיבת ההסכם.
2 - הבנת ההסכמות המסחריות, מתחילה בהבנה של ההסכמות המסחריות במקרה הפשוט והתרחיש הטוב ביותר, והיא ממשיכה אל לקיחה בחשבון של כל מיני מקרי קיצון, ומה יקרה בתרחיש כזה או אחר.
3 - יש תהליך של קבלת החלטות מסחריות, שהוא לא קשור לכתיבת ההסכם ולא קשור לשיקולים משפטיים.
4 - יש תהליך של ניהול משא ומתן שמתרחש על ההסכמות המסחריות, שהוא צריך להיות בהתאם לשיקולים מסחריים ועל פי לוגיקה של ניהול משא ומתן.
5 - עורך דין מומחה לתחום שאתה צריך בעל ניסיון במה שאתה צריך, יכול לעזור לך בכל הנ"ל, אבל:
6 - צריך לעשות הפרדה בין ההבנה המשפטית של עורך הדין, לבין ההבנה המסחרית שלו, שהיא בדרך כלל פחות טובה מאשר הידע המשפטי שלו, כי הוא עורך דין שיש לו את הראיה המשפטית ולא את הראיה המסחרית הטובה ביותר לתחום שבו הוא עוסק בייצוג משפטי.
7 - את ההסכמות המסחריות אתה אמור לקבל ולא עורך הדין שלך.
8 -עורך הדין לא תמיד יחשוב על כל תרחישי הקיצון ועל כל המבנה של העסקה בצורה מלאה. זכור, עורך דין הוא מומחה למשפטים בתחום X ואולי גם יש לו ידע וניסיון בתחום X, אבל הוא לא באמת יודע הכל על תחום X ולא בהכרח שיש לו ראיה מסחרית נכונה על תחום X.
9- אחרי גיבוש ההסכמות המסחריות, יש את שלב כתיבת ההסכם. וצריך לדעת איך לנסח את ההסכם, מבחינת המבנה הלוגי שלו, מבחינת הסדר של ההסכם, מבחינת הניסוחים של ההסכם.
10 - זכור שיש הטיה קוגניטיבית אנושית, לרצות להאמין שכתוב בהסכם רק את מה שרוצים שיהיה כתוב בהסכם. טבעו של האדם, לא לראות שאולי יש פירוש אחר שונה, למה שבעיניו ברור מאליו.
11 - זכור, השופט, לא בהכרח יפרש את ההסכם, כמו שאתה רוצה לפרש אותו.
לסיכום: ככל שאתה פחות מבין את העסקה שאתה מבצע, ככל שהעסקה שאתה מבצע מורכבת יותר, ככל שהצד השני חכם יותר ממך ומקצועי יותר ממך, ככל שאתה חושש יותר מהפרת ההסכם, ככל שאתה רוצה להיות יותר בטוח בכך שגם שופט בבית משפט יבין את ההסכם כמו שאתה רוצה, ככה חשוב יותר לוודא שההסכם כתוב בצורה נכונה כנ"ל.
חלק מהנושאים שבהם עוסק התוכן: חוק החוזים, איך לנסח הסכם בצורה נכונה? טעויות בניסוח הסכמים, טעויות של עורכי דין, האם אפשרי לסמוך על עורך דין? מה עורך דין לא יספר לך? מתי לסמוך על עורך דין? איך לבדוק עורך דין? איך לראיין עורך דין? איך לבחור עורך דין? רשלנות של עורך דין, איך לשכנע שופט בבית משפט
מבנה לוגי של כתיבת הסכם
הסכמות מסחריות, עשויות להיות מורכבות מתנאים מצטברים כאלו ואחרים. לדוגמא: אם תביא את הסחורה למקום מסוים ואם הסחורה תהיה באיכות טובה ואם תביא את הסחורה בזמן מסוים, אז תקבל תשלום מסוים.
ואת ההסכמה הזאת, ניתן כמובן לכתוב בכמה צורות שונות. לדוגמא, האם קודם לדבר על המיקום של להיכן צריכה להגיע הסחורה, או קודם לדבר על מתי צריך לספק את הסחורה, או בכלל לדבר קודם על איכות הסחורה שצריכה להיות מסופקת. מה קדם למה?
או לדוגמא מקרים של: אם יקרה תנאי X, אז אם יקרה A אז... ואם יקרה B אז... שאפשרי לנסח דברים כאלו במגוון רחב של צורות ומבנים שונים.
וברמת העיקרון כתיבת הסכם וניתוח הסכם, היא כמו כתיבת תרשים זרימה במדעי המחשב. וצריך לדעת איך לבנות נכון ואיך להציג ההסכמות המסחריות. בפרט במקרים שניתן להציג את אותה הסכמה בדרכים שונות. ולכל דרך שההסכם ייכתב, עשויה להיות משמעות על הפירושים האפשריים של ההסכם.
סימני פיסוק ותחביר בכתיבת הסכם
כמו כן קריטי ביותר להבין, שצריך לדעת לקרוא הסכם עם סימני פיסוק כתובים ולא כתובים. ויש משמעות לכל פסיק ונקודה בניסוח של הסכם. ואם שמים פסיק או נקודה או סימן פיסוק כזה או אחר במשפט, זה עשוי לשנות לו את כל המשמעות מקצה לקצה. ויש גם את כל עניין סימן הסוגריים ועניין הסוגריים בתוך סוגריים שעשוי לשנות את כל המשמעויות של המשפט. כי את אותה הפסקה, ניתן לקרוא בצורות שונות ובפירושים שונים, בהתאם למיקום הצבת הסוגריים במקומות שונים בפסקה.
וברמת העיקרון, מי שרוצה להעמיק עוד בעניין הזה, יכול לפתוח חומרים של תיקים בבית המשפט, שדנים בפירושים שונים של הסכמים. וכל אחד שם סימני פיסוק שונים וכל אחד שם סוגריים במקום שונה ומפרש את הטקסט כמו שבא לו.
ולכן במידה וזה הסכם שקריטי לדעת שהוא מנוסח נכון, צריכים לחשוב לא רק על האם כתוב בו את מה שאתה רוצה לראות שכתוב בו, אלא גם שהוא מנוסח בצורה נכונה, שיהיה הרבה יותר קשה בעתיד, לפרש אותה בצורה שונה ממה שהתכוונת.
המשמעות של כל פסקה בפני עצמה
נקודה נוספת שצריכים לקחת בחשבון כאשר מנסחים הסכם, היא העניין של משמעות כל פסקה בפני עצמה ולא דווקא בהקשר הכללי של ההסכם. פירוש: כי לפעמים ההסכם בכללותו אומר משהו אחד בצורה מאוד ברורה, אבל מי שיקרא רק פסקה ספציפית בלי לקרוא את כל שאר ההסכם, הוא עשוי לפרש את הפסקה הזאת, כנוגדת את מה שרצית לומר.
ובמבחן המציאות, לפעמים השופט ואפילו עורכי הדין שעושים ליטיגציה בבא היום בבית המשפט, לא תמיד מצליחים לתפוש ראש על כל ההסכם כולו כיחידה אחת, ולפעמים יגיע הליטיגטור הנבל, שיוציא את הפסקה מהקשרו של ההסכם, או אפילו שיסתכל על התחלת הפסקה בלי להסתכל על הסוף שלה וכיו"ב. ויביא מכך ראיה למה שבא לו.
במילים אחרות, חשוב להשתדל שגם כל פסקה בפני עצמה, לא תהיה לה משמעות שנוגדת את מה שאתה רוצה שיהיה כתוב. ולא לסמוך רק על זה, שאיפשהו במקום אחר בהסכם כתוב מה שאתה רוצה.
ולמה אני אומר שצריכים להשתדל ולא אומר את זה כהגדרה מוחלטת, לדוגמא, שצריכים לוודא? תשובה: כי בעולם האמיתי לא באמת ניתן שכל פסקה תגיד את כל מה שאתה רוצה לומר. כי אי אפשר בתוך כל פסקה לכתוב את כל ההסכם כולו.
אבל עדיין צריכים לשים לב לכך, שלפעמים מפסקה מסוימת בפני עצמה, ניתן לקבל רושם הפוך ממה שרוצים לומר בכללות הדברים, למי שלא יעמיק ולא יקרא את כל ההסכם מהתחלה ועד הסוף.
איך לנסח הסכם בצורה ברורה וחד משמעית
להלן קצת דוגמאות לאיך לנסח הסכם בצורה ברורה וחד משמעית כמה שאפשר ואיך להימנע מטעויות בכתיבת הסכם ומטעויות שמגדילות את האפשרות לפרש במספר פירושים את מה שההסכם אומר.
הגדרת מושגים בהסכם / הגדרות של מושגים בהסכם - אם אתה רוצה להגדיל את הסיכוי לכך שבבא היום לא יוציאו את דבריך מהקשרם, אז תעבור על כל המושגים שמופיעים בהסכם, ותוודא שאין להם כמה פירושים אפשריים - כי כאן אתה יכול ליפול ובגדול, בפרשנות של ההסכם שכל אחד יפרש אותו איך שבא לו. וכל מושג, צריכה להיות לו הגדרה ברורה וחד משמעית עד כמה שאפשר.
כדאי לוודא עקביות בשימוש באותו ביטוי שיש לו את אותה הכוונה. לדוגמא אם נניח אתה מוכר למישהו סחורה של כלי בית, אז תשתדל לאורך כל ההסכם להשתמש במילה סחורה כאשר אתה מתכוון לסחורה. ותשתדל לא להשתמש במושגים שונים לתיאור אותו הרעיון, לדוגמא אל תקרא לסחורה פעם אחת סחורה, פעם אחת מוצרים, פעם אחת חומרים, פעם אחת כלי בית וכיו"ב. כי אם תשתמש במושגים שונים, זה מגדיל את הסיכוי לכך שמישהו מתישהו יגיד שהפירוש של המושגים שונה.
כמו כן, אם בחרת להשתמש במושגים שונים, אז צריך להגדיר בצורה ברורה, בסעיף ההגדרות בהסכם, שכלי הבית / הסחורה / המוצרים וכיו"ב, יש להם את אותה המשמעות לאורך ההסכם.
כמו כן, אם בחרת להגדיר לדוגמא שלכלי הבית שאתה מוכר, קוראים בהסכם במושג "סחורה", הרי שעליך לוודא 1 - שבכל מקום בהסכם שאתה מתייחס לכלי הבית, אתה משתמש בהגדרה של סחורה. 2- עליך לוודא שבשום מקום בהסכם אין שימוש במילה סחורה, בהקשר שהוא לא כלי הבית.
דהיינו, אתה צריך לוודא שמושג שהוגדר בפסקת ההגדרות בהסכם, אין בו שימוש שלא לפי ההגדרה. ולא רק לוודא שבכל מקום אתה משתמש בהגדרה לפי הצורך.
במילים אחרות אם הגדרת שהחתול שלך, בכל מקום בהסכם יוגדר כ"מיצי", הרי שתוודא שבשום מקום אין התייחסות לחתול שלא באמצעות ההגדרה של "מיצי". אבל תוודא גם שהמושג "מיצי" לא משמש להגדרה של משהו אחר במקביל.
אל תגדיר הגדרות שחופפות אחת את השניה - לדוגמא אל תגדיר הגדרה אחת בשם "הסחורה" והגדרה אחרת בשם "הסחורה של הלקוח", אלא אם הסחורה של הלקוח, מתייחסת לתת קבוצה של ההגדרה הקודמת של הסחורה באופן כללי.
דהיינו, כבר קרו מקרים, שהסחורה הוגדרה כ X. והסחורה של הלקוח הוגדרה כ Y. כאשר אין קשר בין X לבין Y. ולכן אם לדוגמא Y הוא חלק מ X, אז הגיוני להגדיר שהסחורה של הלקוח, היא תת קבוצה מתוך קבוצת הסחורה הכללית. אם לא, אז תגדיר 2 הגדרות נפרדות. 1 - הסחורה של הלקוח. 2 - הסחורה של משהו אחר וכיו"ב. (ע"ע תורת הקבוצות).
קודם כל תגדיר את ההגדרה ורק אחר כך תשתמש בה - דהיינו, אם אתה רוצה לדבר על משהו באמצעות שימוש בהגדרה כלשהי, אז קודם כל תגדיר את המשהו ואת ההגדרה שלו ורק אחר כך תשתמש בהגדרה הזאת. כי יש עורכי דין שבטעות מגדירים מושג כלשהו בהסכם, אחרי שכבר נעשה שימוש בהסכם בהגדרה הזאת. במילים אחרות, יתכן שיהיה ספק מה משמעות המושג, לפני שהוא הוגדר.
אל תשתמש בהצהרות שדורסות הכל - לדוגמא, אל תשתמש בהגדרות בהסכם שאומרות רעיונות כגון: "על אף האמור בכל מקום אחר בהסכם" וכיו"ב. שמטרת האמירה הזאת, היא להגיד שהפסקה הזאת היא יותר חזקה מכל מקום אחר שכתוב משהו אחר בהסכם. אל תשתמש בהגדרות כאלו. כי יתכן בטעות שיהיו כמה הגדרות שסותרות את כל שאר ההסכם, ואז יהיה ספק למי להקשיב.
ובכללי, אם יתכן שיש משהו שסותר את מה שאתה רוצה לומר, אז תתקן אותו, ואל תסתפק בלומר "על אף האמור בכל מקום אחר בהסכם".
כל המוסיף גורע - ברמת העיקרון הרבה פעמים, פירוט יתר הורס את משמעות ההסכם. לדוגמא "הספק יספק את כל המוצרים בזמן, לרבות את הנעליים האדומות". שהתוספת של הנעליים האדומות, עשויה לגרום למישהו להבין שמדובר רק על הנעליים האדומות ולא על שאר הנעליים.
וברמת העיקרון עורכי דין משתמשים בניסוחים כאלו, כאשר עשוי להיות ספק האם ההגדרה הכללית, כוללת גם את הנעליים האדומות. אז הם מפרטים שזה כולל גם את הנעליים האדומות. אבל זה יוצר בעיה, שמישהו עשוי לחשוב שמדובר רק על הנעליים האדומות. ולמרות שכתוב "מבלי לגרוע X ולרבות Y", הרי שעדיין מישהו ישאל, למה פירטו דווקא את הנעליים האדומות?!
ולכן הדרך הנכונה יותר, תהיה לטפל בהגדרה ולא לפרט סתם את הכלל העקרוני, אלא להגדיר אותו מחדש.
אל תסמוך על פסקאות שאומרות, שהפירוש של הפסקאות יהיה לפי ההקשר שלהן. כי עדיף מאוד שלא תגיע למצב שלפסקה יש כמה פירושים אפשריים.
אם אתה מדבר על איזה נושא, תדבר עליו במקום אחד בהסכם ולא בכמה מקומות. לדוגמא, אתה רוצה לתאר איך יתבצע התשלום, אז תרכז את כל מה שקשור לאיך יתבצע התשלום, במקום אחד ולא בכמה מקומות בהסכם. כל מה שאתה רוצה לומר על משהו, תאמר אותו במקום אחד ולא כדרך אגב במקומות שונים בהקשרים שונים. ככה יהיה יותר קל להבין מה אתה רוצה לומר.
שים לב שאתה לא מתייחס לאותו נושא בהסכם, במקומות שונים, בצורה שונה, גם אם אין סתירה בין הדברים וכל שכן אם אפשרית סתירה בין כל אחד מהדברים, במידה והוא יעמוד בפני עצמו.
לדוגמא: נניח שבמקום אחד אתה כותב שהמזמין ישלם עבור X Y Z, ובמקום אחר בהסכם תכתוב, שהמזמין משלם עבור X Y בלי Z. הרי שלכאורה אין סתירה בין הדברים. אבל מתישהו מישהו יוכל לטעון, שפסקה אחת סותרת את השניה לגבי Z.
כמו כן אל תכתוב במקום אחד בהסכם חצי רעיון ובמקום אחר חצי רעיון נוסף. לדוגמא, אל תכתוב במקום אחד, המזמין ישלם רק אם יקרה X ובמקום אחר תכתוב שהמזמין ישלם רק אם יתקיים Y. לכאורה אין סתירה, כי אפשרי שיש 2 תנאים שצריכים להתקיים. אבל העניין נתון לפרשנות אפשרית. האם בהתקיים תנאי 1 בלבד, האם כבר אז חלה חובת התשלום.
הדרך להימנע מצרות, היא לקחת כל נושא ולהתייחס אליו פעם אחת בהסכם, ולא במקומות שונים בהסכם, ובלי כפילויות זהות או שונות של אותו הרעיון.
אל תחזור על אותם הדברים במספר מקומות שונים בהסכם. אם אתה רוצה לומר משהו, תאמר אותו פעם אחת ולא כמה פעמים. כי אם אתה אומר משהו כמה פעמים, זה גם גורם להסכם להיות יותר ארוך וגם מישהו יכול לפרש את החזרתיות שלך, בצורה שגויה. שאתה היית חייב לחזור על הדברים, כי פעם אחת לא הספיק לומר את מה שרצית לומר.
כמו כן, יתכן שמתישהו תרצה לשנות משהו בהסכם ואז תשנה אותו במקום אחד אבל תשכח לשנות אותו במקום אחר. וגם בגלל זה, רצוי להשתמש בהגדרות ולא לכתוב את משמעות ההגדרות באופן מפורש בכל פעם מחדש. לדוגמא, סכום של ההסכם, לכתוב אותו פעם אחת בלבד, ואחר כך לקרוא לו לדוגמא "סכום התמורה" וכיו"ב, גם כדי שלא בטעות תשנה אותו במקום אחד ותשכח לשנות אותו במקום אחר. וכבר קרו מקרים מעולם וכולי...
שינוי הסכם / תחזוקת הסכם - השיקול הזה, נכנס גם לשיקול של עד כמה ההסכם קל לתחזוקה ולשינוי / היכולת לשנות את ההסכם בקלות, בהתאם לצורה שבה הוא נכתב.
אם אתה חוזר על משהו, תחזור עליו באותה הדרך. לדוגמא אם אתה רוצה לומר "כולל הנעליים האדומות, הצהובות והכחולות", אז בכל מקום אחר בהסכם שבו תרצה לחזור על הפירוט של צבעי הנעליים, תחזור עליו באותו הסדר ולא בסדר אחר. כי מתישהו מישהו עשוי לפרש את הסדר השונה, כדי להוציא את דבריך מהקשרם.
אם אתה רוצה לכתוב משהו, תכתוב משהו ולא כדרך אגב. אלא תכתוב אותו בצורה ישירה. ואל תתקמצן או תתעצל לכתוב עוד פסקה. אלא תכתוב את הדבר בצורה ישירה ומפורשת.
שים לב לחוסר סימטריה בניסוחים שונים. לדוגמא, בהתחייבויות לא סימטריות בין הצדדים. לדוגמא הלקוח יעשה X וגם Y וגם Z. והספק יעשה Z וגם Y, בלי X. למה השמיטו את X? האם במכוון? בשוגג? למה זה לא כתוב באותו הסדר ובעקביות?
אופי לכתיבת הסכם בצורה נכונה
ניתן גם להבין, שכדי לכתוב הסכם בצורה נכונה, לא מספיק לזרוק מילים על גבי הכתב שיהיה ניתן להבין מהן את מה שאתה רוצה, אלא גם צריך לדעת לנסח את הכל בצורה ברורה. ובשביל זה מי שכותב את ההסכם, צריך גם שיהיה לו אופי מדויק ולא רק תעודת עורך דין. כמובן שצריכים גם אופי וגם רצון. כי אופי ויכולת דיוק בלי רצון להשתמש בהם, גם זה עשוי ליצור בעיה.
בכל מקרה, מי שלא אוהב להיכנס לפרטים, מי שלא אוהב דיוק, מי שאין לו עצבים, כנראה שהוא יכתוב הסכם פחות טוב, כי הוא לא ישים לב לאיך שהוא כותב את הדברים.
מוקשים בהסכם באופן מודע
שים לב שלפעמים אתה תרצה דווקא בכוונה לנסח משהו בצורה מעורפלת מבחינת ההסכם, כי אתה לא רוצה להגיע עכשיו להסכמה מסחרית בנושא. ואתה מעדיף לדחות את הבעיה האפשרית, לעתיד לבוא. ולכן אתה אולי בכוונה תרצה דווקא לנסח דברים בהסכם, בצורה לא ברורה משיקולים שונים.
לפעמים יש נטייה לעורכי דין, לכתוב דברים דווקא כדרך אגב ולא בצורה ישירה. ודווקא במקומות שונים בהסכם ודווקא בצורה מתחכמת, כי הם מניחים, שעורך הדין של הצד השני, הוא טיפש ולא ישים לב להתחכמות שלהם.
מה שצריכים לדעת זה, שכאשר אתה מנסה להתחכם, זה מגדיל את הסיכוי לצרות וזה מגדיל את הסיכוי שהשופט בבית המשפט יפסוק נגדך. אולי העורך דין של הצד השני, טיפש ולא יקלוט את העוקצים ששמת לו בהסכם, אבל בסיכוי גבוה שגם השופט לא יקבל את דעתך. ובפרט שיש את אומד דעת הצדדים, שעשוי לגרום לשופט לומר, שבגלל שכתבת את הדברים בצורה מתחכמת ולא ישירה, אדרבה, זה אומר שאומד דעת הצדדים, היתה הפוכה מההתחכמות שלך. כי הכל כתוב ברור, למעט איזו התחכמות, שהיא לא היתה באומד דעת הצדדים. ולכן ההתחכמות שלך, עשויה לשמש נגדך.
אז מה הבנו עד כה?
כתיבת הסכם בצורה נכונה היא מיומנות מקצועית.
1 - הכל מתחיל בהבנה של ההסכמות המסחריות, בלי שום קשר לכתיבת ההסכם.
2 - הבנת ההסכמות המסחריות, מתחילה בהבנה של ההסכמות המסחריות במקרה הפשוט והתרחיש הטוב ביותר, והיא ממשיכה אל לקיחה בחשבון של כל מיני מקרי קיצון, ומה יקרה בתרחיש כזה או אחר.
3 - יש תהליך של קבלת החלטות מסחריות, שהוא לא קשור לכתיבת ההסכם ולא קשור לשיקולים משפטיים.
4 - יש תהליך של ניהול משא ומתן שמתרחש על ההסכמות המסחריות, שהוא צריך להיות בהתאם לשיקולים מסחריים ועל פי לוגיקה של ניהול משא ומתן.
5 - עורך דין מומחה לתחום שאתה צריך בעל ניסיון במה שאתה צריך, יכול לעזור לך בכל הנ"ל, אבל:
6 - צריך לעשות הפרדה בין ההבנה המשפטית של עורך הדין, לבין ההבנה המסחרית שלו, שהיא בדרך כלל פחות טובה מאשר הידע המשפטי שלו, כי הוא עורך דין שיש לו את הראיה המשפטית ולא את הראיה המסחרית הטובה ביותר לתחום שבו הוא עוסק בייצוג משפטי.
7 - את ההסכמות המסחריות אתה אמור לקבל ולא עורך הדין שלך.
8 -עורך הדין לא תמיד יחשוב על כל תרחישי הקיצון ועל כל המבנה של העסקה בצורה מלאה. זכור, עורך דין הוא מומחה למשפטים בתחום X ואולי גם יש לו ידע וניסיון בתחום X, אבל הוא לא באמת יודע הכל על תחום X ולא בהכרח שיש לו ראיה מסחרית נכונה על תחום X.
9- אחרי גיבוש ההסכמות המסחריות, יש את שלב כתיבת ההסכם. וצריך לדעת איך לנסח את ההסכם, מבחינת המבנה הלוגי שלו, מבחינת הסדר של ההסכם, מבחינת הניסוחים של ההסכם.
10 - זכור שיש הטיה קוגניטיבית אנושית, לרצות להאמין שכתוב בהסכם רק את מה שרוצים שיהיה כתוב בהסכם. טבעו של האדם, לא לראות שאולי יש פירוש אחר שונה, למה שבעיניו ברור מאליו.
11 - זכור, השופט, לא בהכרח יפרש את ההסכם, כמו שאתה רוצה לפרש אותו.
לסיכום: ככל שאתה פחות מבין את העסקה שאתה מבצע, ככל שהעסקה שאתה מבצע מורכבת יותר, ככל שהצד השני חכם יותר ממך ומקצועי יותר ממך, ככל שאתה חושש יותר מהפרת ההסכם, ככל שאתה רוצה להיות יותר בטוח בכך שגם שופט בבית משפט יבין את ההסכם כמו שאתה רוצה, ככה חשוב יותר לוודא שההסכם כתוב בצורה נכונה כנ"ל.
חלק מהנושאים שבהם עוסק התוכן: חוק החוזים, איך לנסח הסכם בצורה נכונה? טעויות בניסוח הסכמים, טעויות של עורכי דין, האם אפשרי לסמוך על עורך דין? מה עורך דין לא יספר לך? מתי לסמוך על עורך דין? איך לבדוק עורך דין? איך לראיין עורך דין? איך לבחור עורך דין? רשלנות של עורך דין, איך לשכנע שופט בבית משפט
050-3331-331