אליעד: עיסקה, זה בעצם חליפין בין שני אנשים. האדם נותן משהו שלו, כדי לקבל משהו אחר.

ולמה שהאדם יבצע עיסקה? כי הוא חושב שמה שהוא יקבל, שווה יותר עבורו כרגע, מאשר מה שהוא ייתן בתמורה. על כן, הדבר האחראי לסגירת העסקה הוא - עד כמה תועלת האדם חושב שהוא יקבל, מהדבר עליו הוא אמור לשלם.

לפעמים אתה לא יכול להגדיל ללקוח את ה"כמה טוב יהיה לו" (תועלת), לכן אתה מנמיך את ה"כמה רע יהיה לו" (עלות). לדוגמה: כשלקוח עושה עסקה - רע לו, כי הוא צריך לשלם. לכן יש את הרעיון של הנחה, בו במקום להגדיל את היתרון (התועלת, הטוב), מנמיכים את החיסרון (העלות, הרע) כדי לשמור על הפער שבו היתרון גדול מהחיסרון. הקונספט הוא להגדיל את היתרון או להקטין את החיסרון, כלומר, ליצור פער בין היתרון לחיסרון (לטובת היתרון כמובן), כדי שהעיסקה תתבצע.

הפער הזה תלוי ברמת הודאות של הלקוח לגבי העסקה. אם אתה יודע בודאות של 100%, שאם אתה נותן למישהו שקל, בתמורה, הוא ייתן לך 2 שקל, אז אתה תביא לו את השקל (אם זה כרוך רק במאמץ קטן של למסור לו את השקל). אומנם 2 שקל הם תועלת קטנה, אבל יש לך ודאות של 100% בתועלת הקטנה הזו ולכן אתה תבצע את העיסקה הזו.

אולם, לפעמים יש מצב של סיכון - חוסר ודאות אם באמת תקבל את היתרון, או כמה באמת זה טוב לך.

במקרה כזה, כדי לבצע עיסקה, לא מספיק לשכנע את הלקוח שיש יתרון מעל חיסרון, אלא, יש צורך בפער גדול של יתרון מעל חיסרון. העוצמה של הפער לטובת היתרון מכפרת על אי הודאות אם זה באמת יתרון. לדוגמה: בנאדם לא ימכור את הבית שלו, בשביל לעבור לדירה שהיא אולי יותר טובה (אולי יתרון). אבל בנאדם כן ימכור את הבית שלו, לפעמים בהימורים, בשביל האופציה להרויח במכה אחת את כל הקזינו (יתרון גדול מאד).

על כן, אם רוצים לשכנע מישהו לסגור עיסקה, יש להגדיל את היתרון שהוא חושב שהוא יקבל, וכן, את רמת הודאות שלו לגבי היתרון. והכל עד כדי מוחלטות, כלומר, מחויב שמה שהוא יקבל זה יתרון, ומחויב שהוא יקבל את היתרון.

ואיך גורמים לכך שהלקוח יחשוב שמה שהוא מקבל זה יתרון, ואכן בודאות יקבל אותו?

כשבנאדם בא לקנות מוצר, קודם כל יש לברר את הצורך שלו (צורכי הלקוח), לשאול אותו מה הוא רוצה ואז להקשיב לו, להקליט במוח ולנתח את מה שהוא אומר ומה הכי מחויב שהוא רוצה. למשל - לקוח: "אני רוצה לסלון החדש שלי, טלוויזיה חדשה". ניתוח דברי הלקוח:

הלקוח יכול היה לומר זאת אחרת: אני רוצה טלויזיה \ אני רוצה טלויזיה חדשה \ אני רוצה לסלון החדש טלויזיה...

מה הכי מחויב במשפט של הלקוח? מה הוא הכי רוצה? את החדש? את הטלויזיה? את השלי? כי מאחורי כל מילה מסתתר מסר - הוא רוצה להרשים ת'חבר'ה ("חדש")? רוצה להרגיש שהוא עושה דברים חדשים ("שלי")? פשוט לראות טלויזיה? מה הוא באמת רוצה?

כשעונים לו תשובה, יש להשתמש במושגים שלו ("טלויזיה חדשה", "לסלון החדש שלי"), אחרת, התשובה תשמע טכנית וחלשה. לדוגמה -

לקוח: " אני רוצה לקנות טלויזיה חדשה לסלון החדש שלי"

מוכר טיפש: "בבקשה, יש לנו פה טלויזית פלזמה דגם X במחיר Y".

בשלב זה, המוח של הלקוח (הקונה) מדמיין ומשלים את הסיפור בראש שלו, הוא יחשוב: "אוקיי, אז אם אני אקנה את הטלוויזיה הזאת, אז תהיה לי טלויזיה חדשה בסלון החדש שלי, ואז החברים יתלהבו ו..." כלומר, הלקוח מתאמץ ומפעיל את הכוח המדמה שלו, כדי לבדוק אם הטלויזיה שהציעו לו, אכן תמלא את רצונו. המוכר לא עשה זאת, המוכר לא המחיש ללקוח מה יקרה בסוף, אם הוא אכן יקנה את הטלויזיה.

לעומת זאת, מוכר חכם יענה: "יש לי פה טלויזיה חדשה, מדגם חדש, שתתאים בדיוק לסלון החדש שלך! אתה תהנה מחויה חדשה!." (המילה "חדש" חוזרת בכוונה להדגיש את הקונספט של חדש). כלומר, המוכר הטוב השלים ללקוח את הסיפור במוח, את הדמיון, וכן השתמש במושגים של הרצון של הלקוח (" טלויזיה חדשה לסלון החדש שלי") שהם ממילא יותר מחויבים עבורו.

המוכר החכם לקח משהו שהקונה רוצה אותו בודאות (" טלויזיה חדשה לסלון החדש שלי")

הדביק אליו משהו שהקונה בספק לגביו ("טלויזית פלזמה דגם X במחיר Y").

וכך ע"י "ההדבקה", נוצרת במוחו של הלקוח קונוטציה שהוא כן רוצה את מה שהוא בספק לגביו.

זאת הסיבה, שבפרסומת לרכב חדש, שמים ליד הרכב בחורה יפה. למה? כי הלקוח בודאות רוצה את הבחורה היפה, כלומר, מדביקים לרכב קונוטציה של "אני רוצה" כדי שהלקוח ירצה לקנות את הרכב. זה משפיע על הקונה כי מוח האדם פועל לפי אסוציאציות. מהלך כזה נקרא מניפולציה.

ניתן לבצע מניפולציה (כמו בדוגמה לעיל) במספר וריאציות:

- קודם להגיד את המחויב, ואח"כ את האפשרי - "יש לי בשביל הסלון החדש שלך, טלויזיה חדשה, הנה היא!."

- קודם להגיד את האפשרי, ואח"כ את המחויב - "אתה רואה את הטלויזיה הזאת? היא תהיה הטלויזיה החדשה שלך, בסלון החדש שלך!"

- לעטוף את האפשרי במחויב - "בשביל הסלון החדש שלך, יש את הטלויזית פלזמה דגם X במחיר Y,שהיא בדיוק הטלויזיה החדשה שאתה מחפש!". (חזק)

- לחזור פעמיים על מה שהלקוח אמר - "יש פה משהו בשביל הסלון החדש שלך, טלויזיה חדשה עבורך, הטלויזית פלזמה דגם X במחיר Y,שהוא מתאים בדיוק לסלון החדש שלך ובשביל הטלויזיה החדשה שלך!". (חזק מאד)

טכניקה נוספת למניפולציה היא - לבטא את דבריי הלקוח בלשון הווה או בלשון עבר, כדי להשרות תחושה, שרצונו של הלקוח מתממש כרגע \ כבר התממש:

"הטלויזיה הזאת משתלבת בדיוק בסלון החדש שלך, בתור הטלויזיה החדשה שלך" (הווה)

"אפילו בעוד כמה שנים, הטלויזיה הזאת מאד טובה והיא עדיין תהיה הטלויזיה החדשה שלך, בסלון החדש שלך". (עבר)

כל מה שהוסבר עד עכשיו, רלוונטי לגבי כל בנאדם במחשבות שלו עם עצמו. איפה בתוכך יש מוכר? איפה בתוכך יש קונה? איפה בתוכך נמצא הקונה החכם? איפה נמצא בתוכך הקונה הטיפש?

קונה חכם שמגיע לחנות והמוכר "עובד" עליו, פתאום מרגיש, שהוא רוצה את הטלויזיה שהמוכר הציע לו, אבל, הוא יודע למה הוא מרגיש ככה - בגלל הטכניקות (מניפולציות) שהמוכר הפעיל עליו. לכן, אי אפשר "לעבוד עליו".

כשיש לך מטרה, שאתה רוצה להשיג אותה, עליך להשקיע מאמץ כדי להשיגה. המאמץ הוא עלות. מה שאתה חושב שתקבל כשתשיג את המטרה - היא התועלת. כלומר, גם אתה בתוך עצמך, מנסה למכור לעצמך. לדוגמה: יש לך מחשבה שאומרת - "אם אני אעשה ספורט, אז אני ארד במשקל". המוכר הוא המחשבה "לרדת במשקל", והקונה הוא זה שצריך לשלם ב"לעשות ספורט".

אם אתה רוצה לשכנע את עצמך לעשות משהו, או אם אין לך מוטיבציה לעשות משהו, עליך לבדוק ולהבין למה זהו המצב. התשובה היא, שכנראה שמבחינתך, החיסרון גדול מהיתרון או שאין לך ודאות לגבי היתרון. אם תרצה, תוכל לשכנע את עצמך שיש בדבר תועלת גדולה, או שיש ודאות שתקבל את התועלת מהדבר. כלומר, כל התהליך של מוכר - קונה נמצא בתוכך בכל פעולה. יש לך מלא רצונות, וכל רצון "מוכר" לכיוון שלו. רצון אחד אומר לך - "לך לים", רצון שני - "לך לעבוד". לכל רצון יש יתרון וחיסרון כמובן, אבל בסוף אתה משקלל ומחליט לפי מה שאתה חושב שיביא לך את היתרון הגדול ביותר, בסבירות הגבוהה ביותר. לדוגמה: אם יתנו לך שתי אופציות להשקעה: להשקיע שקל, ולקבל בתמורה, בודאות, 2 שקל, או להשקיע שקל, ואולי לקבל מיליון שקל, ברור שאתה תלך על האופציה השניה, כי שקל אתה מוכן להפסיד תמורת האפשרות לזכות במליון שקל. אבל אם יגידו לך, שהסיכוי לזכות במיליון שקל הוא אחד לאינסוף, אתה תוותר ותלך על בטוח, על האופציה הראשונה, לקחת בודאות 2 שקל. כך שהכל זה עניין של שקלול מול עצמך.

המוח של האדם עושה עליו מניפולציה. וזה לא בהכרח רע, כי החיים האלה קיימים בצורה מניפולטיבית (מכלום לעשות משהו זה מניפולציה). המוח של האדם אומר לו שהוא רוצה להיות מאושר, ואם הוא ישיג את X, אז הוא יהיה מאושר. העוצמה שבה האדם רוצה את האושר המוחלט, והאמונה שיש לאדם בצורה היחסית שתתן לו את המוחלט - זה מה שנותן לו את המוטיבציה להשיג את האושר המוחלט. לכן, אם הוא היה פחות רוצה את האושר המוחלט, אזי הוא היה פחות מתאמץ להשיג האת האושר היחסי, או שהוא מאוד רוצה את האושר המוחלט ופחות חושב שהאושר היחסי יביא לו את זה. בהנחה שהאדם מאד רוצה את האושר המוחלט, וגם מאמין שהדבר היחסי ייתן לו את האושר המוחלט, אז הוא משתעבד ליחסי (שזה לאו דוקא רע, פשוט ככה זה עובד). אם האדם היה מבין בדיוק מה הוא רוצה, שזה המוחלט ושהכל יהיה כרצונו תמיד, אז הוא לא היה יכול להכנס לחוויה שאומרת שאם הוא ישיג משהו יחסי, זהייתן לו את המוחלט ואת...